PCMCIA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרטיסי PC מטיפוס שני ושלישי. טיפוס 3 עבה פי 2 מטיפוס 2.

ה־PCMCIA (מאנגלית: האיגוד הבינ"ל של כרטיסי זיכרון למחשב האישי) הוא סטנדרט להתקנים היקפיים למחשבים ניידים. סוג נוסף של התקני זיכרון של PCMCIA הוא ה-ExpressCard.

כרטיס למחשב נייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלו של הכרטיס למחשב נייד הוא כגודלו כרטיס אשראי. ישנם שלושה גדלים שונים השונים בעוביים: טיפוס 1 הוא בעובי של 3.3 מילימטר, טיפוס 2 בעובי של 5 מילימטר, וטיפוס 3 הוא בעובי של 10.5 מילימטר. כולם באורך של 85.6 מילימטר וברוחב של 54 מילימטר.

כרטיסי ה-PC הראשונים נועדו להרחבת זיכרון אולם קיומו של סטנדרט לציוד היקפי לניידים הוביל לפיתוחם של התקנים מסוגים שונים אשר נועדו למפרט זה, למשל כרטיסי רשת, מודמים ואף דיסקים קשיחים.

גם ה-CompactFlash משתמש באותו מפרט החשמלי כמו כרטיס ה-PC, לכן כרטיס PC של CompactFlash דורש רק מתאם שקע (Socket) מתאים.

CardBus[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפיק (bus) ב-PCMCIA הוא בעל רוחב של 16 ביט. CardBus היא גרסה של 32 סיביות, הרצה במהירות של 33 מגה־הרץ, על אותם גדלים פיזיים סטנדרטיים. CardBus מכיל גם יכולת שליטה על האפיק, אשר מאפשר לבקר האפיק "לדבר" עם ההתקנים האחרים על האפיק ללא צורך לעבור דרך המעבד. דבר זה מאפשר העברה מהירה של מידע.

כיוון ש-CardBus הוא בעל 32 ביט ותומך בשליטה על האפיק, הוא הופך דומה בצורה מספיקה לPCI, כך ששבבים ומערכות שבבים יכולים להיות מותאמים הן ל-PCI והן ל-CardBus, למשל אלה אשר תומכים בWi-Fi.

ExpressCard[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיסי ה-ExpressCard הם כרטיסים שבאו להחליף את הכרטיסים מהדור הישן של ה-PCMCIA ואשר נבנו סביב הארכיטקטורה של הPCI-Express. הם קטנים פיזית מהכרטיסים הקודמים ונכון לשנת 2007 מרבית המחשבים הניידים מגיעים עם כניסה כזו (או לחלופין, ללא כל כניסה ושימוש בהתקנים מסוג USB או FireWire. מחשבי Lenovo הם חריגים בתחום ואלה מגיעים עם כניסה מסוג ExpressCard ו-CardBus.

כרטיסי ה-ExpressCard אינם תומכים לאחור בגרסאות קודמות של ה-PCMCIA בגלל השינוי במבנה הממשק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זיכרונות הבזק

SmartMedia - CompactFlash - Memory Stick - MultiMediaCard - Secure Digital - xD-Picture - UFS - XQD