The Good Food Guide
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור |
אנגלית  |
| נושא |
ביקורת מזון |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1951 |
  | |
The Good Food Guide הוא מדריך היוצא מדי שנה למסעדות הטובות ביותר בבריטניה, והוא רואה אור בידי Which?books.
המדריך ראה אור לראשונה ב-1951 בידי ריימונד פוסטגייט (אנ') (Raymond Postgate), אנין טעם שנחרד מאמות המידה של המסעדנות בת זמנו. הוא גייס צוות של מתנדבים שביקרו בחשאי במסעדות והעריכו אותן על בסיס האמונה ש: "אתה יכול להשחית אדם אחד. אתה אינך יכול לשחד צבא." פוסטגייט ייסד עוד קודם לכן, ב-1949, את Good Food Club.[1]
אחת מהכותבות של המדריך בראשית דרכו הייתה מרגרט קוסטה שאחרי-כן פתחה מסעדה משלה, Lacy's, במייפייר. המדריך קיבל ביקורות כל-כך רבות בקשר לLacy's שהערך על המסעדה נחלק לטורי "אוהב את לייסי" ו"מתעב את לייסי".[2]
המדריך סוקר כיום 1,200 מסעדות והוא נכתב מחדש כל שנה והוא עצמאי לחלוטין – אין שום פרסומות או חסויות, לא לוקחים כסף על מנת להכליל במדריך, וכל המפקחים הם אנונימיים.
הקוראים מעודדים לקחת חלק פעיל ולהגיש את הביקורות שלהם באתר המדריך ומתחשבים בכך בהחלטה על המסעדות החדשות שייכללו במהדורה החדשה של המדריך. לסוקרים הטובים ביותר מציעים להיות מפקחי המסעדות העתידיים של המדריך. מסעדות מקבלות ציונים של 1 עד 10.[3]
ב-2008 פרסם המדריך מהדורה מיוחדת ללונדון. הצעד ננקט בעקבות הוצאתו לאור של מדריך מישלן האדום ללונדון שנה קודם לכן.[4]
במהדורת 2010 של המדריך נבחרה מסעדה "דה פאט דאק" של הסטון בלומנטל למסעדה הטובה ביותר ואחריה מסעדת "גורדון רמזי" של גורדון רמזי ומסעדת "לה מנואר או קואט סזון" של רימון בלאן.[5] סניף של רשת מסעדות הדרכים הבריטית Little Chef בסמוך לפופהאם נכלל במדריך 2010 אחרי שהתפריט חודש בידי השף הסטון בלומנטל בתוכנית בערוץ 4 הבריטי.[6]
ביקורת על מהדורת 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2007 מפקחים ועורכים לשעבר של המדריך מתחו עליו ביקורת אחרי ששורה של מסעדה טובות לא נכללו בו, הם טענו שצורות הביקורת החדשה והחלטות המערכת הובילו להכללתן של שלוש מאות מסעדות המומלצות על ידי הקוראים בין 1,200 הביקורות שלו.
מפקח ועורך לשעבר, ג'ים איינסוורת, תיאר את קו המדיניות החדש כ"קמצנות" ואמר שמדריך 2008 "המילה שעולה בראשי היא רשלנות. נדמה שדברים רבים נעשו בחופזה. בין המסעדות שלא נכללה מסעדה באיי סילי אף על פי שהיא נמנית כערך העיקרי במפת המדריך של האי. כמה מהמסעדות הושמטו בשל העדר ביקורות של קוראים.[7]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדי שנה מציג המדריך את פרס העורך שלו בקטגוריות הבאות: המסעדה החדשה הטובה ביותר, הפאב החדש הטוב ביותר, תפריט היין של השנה, השף הטוב ביותר, השף המבטיח הטוב ביותר, שף הפאב הטוב ביותר, מסעדת הדגים הטובה ביותר, התמורה הטובה ביותר לכסף, השימוש הטוב ביותר במוצרים מקומיים, המסעדה המשפחתית הטובה ביותר.[8]
על מנת לחגוג את יום הולדתו השישים של המדריך ב-2010, הוא העניק פרס על מפעל חיים לשף רימון בלאן ממסעדת "לה מנואר או קואט סזון" ב-Great Milton, מסעדה שנכללה עשרים ושבע שנים במדריך. הפרס ניתן לאות הכרה על "מחויבותו הבלתי מתפשרת לעקביות, איכות ומוצרים עונתיים."
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Good Food Guide Dinner Party Book (Hilary Fawcett and Jeanne Strang, 1971)
- The Good Food Guide Second Dinner Party Book (Hilary Fawcett, Hodder & Stoughton Ltd, 1979)
- Good Cook's Guide: More Recipes from Restaurants in the "Good Food Guide" (1974)
- The Good Food Guide (Which? Books, 2010) ISBN 978-1-84490-195-1
- The Good Food Guide: Recipes - Celebrating 60 of the UK's Best Chefs and Restaurants (Which? Books, 2010) ISBN 978-1-84490-106-7
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של The Good Food Guide
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "טעם, הגבול העליון", אינדפנדנט, 23 בספטמבר 2004
- ^ נייגל סלייטר, דברים לזכרה: מרגרט קוסטה, סופרת וטבחית שסייעה לבריטים לגלות את האוכל המשובח", גארדיאן, 13 באוגוסט 1999
- ^ "כיצד מנקדים את המסעדות", The Good Food Guide
- ^ קרסטין קון, מדריך Good Food Guide משיק ספר המוקדש ללונדון, Caterersearch, 15 בפברואר 2008
- ^ "המסעדות הטובות ביותר של The Good Food Guide לרגל 60 שנים למדריך", The Good Food Guide
- ^ מסעדה ברשת Little Chef נכנסת למדריך Good Food Guide, BBC, 28 באוגוסט 2009
- ^ נייג'ל פאקר, "מדריך הסועדים והמסעדות החסרות", Caterersearch, 22 בנובמבר 2007
- ^ "פרסי העורך"