The Human League

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
The Human League
מימין לשמאל: ג'ואן קת'רל, פיליפ אוקי וסוזן אן סולי
מימין לשמאל: ג'ואן קת'רל, פיליפ אוקי וסוזן אן סולי
שנות הפעילות 1977–הווה (כ־44 שנים)
סוגה סינת'פופ, גל חדש, ארט פופ, מוזיקה אלקטרונית, פוסט-פאנק, מוזיקת אוונגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Fast Product, איי אנד אם רקורדס, קרוליין רקורדס, EMI, Wall of Sound, וירג'ין רקורדס, איסט ווסט רקורדס, Wall of Sound עריכת הנתון בוויקינתונים
www.thehumanleague.co.uk
חברים
פיליפ אוקי
ג'ואן קת'רל (אנ')
סוזן אן סולי (אנ')
חברים לשעבר
איאן קרייג מארש (אנ')
מרטין ואר (אנ')
פיליפ אדריאן ורייט (אנ')
איאן ברדן (אנ')
ג'ו קאליס (אנ')
ג'ים ראסל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

The Human League היא להקת סינת'פופ[1] בריטית שהוקמה בשפילד בשנת 1977. הלהקה קיבלה את פרס המוזיקה הבריטית עבור פריצת הדרך הבריטית הטובה ביותר בשנת 1982. להיטים שהוציאה הלהקה לאורך שנות ה-80 ועד שנות ה-90, כוללים בין היתר את: "Mirror Man" ,"(Keep Feeling) Fascination" ,"The Lebanon" ,"Human" ,"Tell Me When" ו-"Don't You Want Me".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפילד בשנת 1977, חבר מבית ספר של אוקי, מרטין ואר, יחד עם איאן קרייג מארש ועדי ניוטון הקימו להקה בשם "The Future". הם היו חלק מז'אנר שהשתמש בסינתזיטים במקום בכלים מסורתיים, שלימים נקרא סינת'פופ. ניוטון עזב בהמשך את הלהקה. ואר החליט ש-"The Future" זקוקה לסולן ייעודי שיחליף את ניוטון. הבחירה הראשונה שלו, גלן גרגורי, לא הייתה זמינה. לאחר מכן ואר המליץ על פיליפ אוקי. על אף שלאוקי לא היה שום ניסיון מוזיקלי, הוא היה ידוע בשפילד, בעיקר בזכות חוש הלבוש האקלקטי והאופנוע הקלאסי שלו. ואר הלך לבקר את אוקי כדי לבקש ממנו להצטרף ל-"The Future"; כשמצא אותו מחוץ לבית, השאיר פתק בדלת הכניסה של אוקי וביקש ממנו להצטרף. אוקי קיבל את ההצעה והצטרף ללהקה באמצע שנת 1977.

הלהקה ב-1984

בסוף 1977, The Future שינו את שם הלהקה ל-"The Human League". הלהקה החדשה ניגנה הופעה חיה ראשונה במכללה לאמנויות של "Psalter Lane" ביוני 1978 וחתמה ב-Fast Records. היומן ליג זכתה למוניטין על היותה אמנותית והייתה לה מעט מאוד הצלחה מסחרית, והוציאה שני סינגלים, "Being Boiled" ו-"Empire State Human", עם מילים שכתב אוקי. בסופו של דבר הם היו הוציאו שני אלבומים, "Reproduction" ב-1979 ו-"Travelogue" ב-1980. למרות זאת, ללהקה עדיין לא היו סינגלים שהפכו ללהיטים, ובעקבות חוסר ההצלחה, יחסי העבודה של אוקי וואר נעשו מתוחים יותר ויותר. באוקטובר 1980, ערב סיבוב הופעות באירופה, הם הגיעו לנקודת שבירה וואר ומארש עזבו את הלהקה. אוקי ואדריאן ורייט הורשו לשמור על שם הלהקה. ואר ומארש צירפו עד מהרה את גלן גרגורי והקימו את Heaven 17 (אנ').

לאוקי היה פחות משבוע להקים להקה חדשה. במהלך לא מתוכנן אוקי הלך לדיסקוטק במרכז העיר שפילד בשם "The Daisy Crazy" ושם פגש את סוזן אן סולי וג'ואן קת'רל שהיו שתי נערות מתבגרות אנונימיות לחלוטין וצירף אותן ללהקה. הן כבר היו מעריצות של היומן ליג באותה תקופה. כיום אוקי מכנה את ההחלטה לצרף את הזמרות ללהקה כהחלטה הטובה ביותר בקריירה שלו.[2]

לאחר סיבוב ההופעות, הלהקה הוציאה את הלהיט הראשון שלה שהיה בטופ 20 בבריטניה, "The Sound of the Crowd", באפריל 1981. כעת עם הצטרפותם של ג'ו קאליס ואיאן ברדן, הלהקה כללה שישה חברים והוציאה את הסינגל "Love Action (I Believe In Love)" שהיה במקום 3 בבריטניה. אחריו הגיע "Open Your Heart", שהפך ללהיט נוסף בטופ 10. זמן קצר לאחר מכן הם הוציאו אלבום מלא, "Dare", שחלק גדול מהשירים בו נכתב על ידי אוקי. Dare הפך לאלבום מספר אחת בבריטניה והשיג מעמד פלטיניום. בסוף שנת 1981, הסינגל הרביעי מתוך האלבום, "Don't You Want Me", העניק ללהקה את המקום הראשון והמשיך למכור מעל 1.5 מיליון בבריטניה, ונשאר במקום הראשון במשך חמישה שבועות. הסינגל גם הגיע לראש הטבלה בארצות הברית בשנה שלאחר מכן, ומכר שם עוד מיליון עותקים.

האלבום "Hysteria" יצא בשנת 1984 אך לא הגיע להישגים. בשנת 1986, אוקי קיבל הצעה לעבוד עם המפיקים האמריקאים ג'ימי ג'אם וטרי לואיס שהביא להוצאת האלבום Crash (אנ') והסינגל "Human" ‏‏(אנ') שהפך ללהיט בינלאומי נוסף והגיע למקום הראשון בארצות הברית. עם זאת, עד שנת 1987 איבדה הלהקה את מרבית חבריה והשאירה רק את אוקי, סולי וקת'רל.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1978 הוציאה היומן ליג תשעה אלבומי אולפן, שני אלבומי רמיקס, אלבום חי אחד, סינגלים וכמה אלבומי אוסף. ללהקה היו חמישה אלבומים ושמונה סינגלים בעשיריה המובילה בבריטניה והיא מכרה יותר מ-20 מיליון תקליטים ברחבי העולם עד לשנת 2010.

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא The Human League בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ankeny, Jason. "The Human League Biography". AllMusic. בדיקה אחרונה ב-24 בינואר 2017. Synth pop's first international superstars, the Human League were among the earliest and most innovative bands to break into the pop mainstream on a wave of synthesizers and electronic rhythms, their marriage of infectious melodies and state-of-the-art technology proving enormously influential on countless acts following in their wake. 
  2. ^ "Sounds 12th August 1978 THE HUMAN LEAGUE". The-black-hit-of-space.dk. 12 באוגוסט 1978. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2016.