The Human League

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
The Human League
מימין לשמאל: ג'ואן קת'רל, פיליפ אוקי וסוזן אן סאלי ב-2007
מימין לשמאל: ג'ואן קת'רל, פיליפ אוקי וסוזן אן סאלי ב-2007
תקופת הפעילות 1977–הווה (כ־44 שנים)
סוגה סינת'פופ, מוזיקה אלקטרונית, פוסט-פאנק, ארט פופ, גל חדש, מוזיקת אוונגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Fast Product, Wall of Sound, וירג'ין רקורדס, איסט ווסט רקורדס, EMI, איי אנד אם רקורדס, קרוליין רקורדס, Wall of Sound עריכת הנתון בוויקינתונים
www.thehumanleague.co.uk
חברים
פיליפ אוקי
ג'ואן קת'רל
סוזן אן סאלי
חברים לשעבר
איאן קרייג מארש
מרטין ואר
פיליפ אדריאן ורייט
איאן ברדן
ג'ו קאליס
ג'ים ראסל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

The Human Leagueעברית: הליגה האנושית) היא להקת סינת'פופ בריטית שהוקמה בשפילד בשנת 1977. הלהקה זכתה בפרס המוזיקה הבריטית בשנת 1982. להיטים שהוציאה הלהקה לאורך שנות ה-80 ועד שנות ה-90, כוללים בין היתר את: "Mirror Man" ,"(Keep Feeling) Fascination" ,"The Lebanon" ,"Human" ,"Tell Me When" ו-"Don't You Want Me".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפילד בשנת 1977, חבר מבית ספר של אוקי, מרטין ואר, יחד עם איאן קרייג מארש ועדי ניוטון הקימו להקה בשם "The Future". הם היו חלק מז'אנר שהשתמש בסינתיסייזרים במקום בכלי נגינה מסורתיים, שלימים נקרא סינת'פופ. ניוטון עזב בהמשך את הלהקה. ואר החליט ש-"The Future" זקוקה לסולן שיחליף את ניוטון. הבחירה הראשונה שלו, גלן גרגורי, לא הייתה זמינה. לאחר מכן ואר המליץ על פיליפ אוקי. על אף שלאוקי לא היה שום ניסיון מוזיקלי, הוא היה ידוע בשפילד, בעיקר בזכות חוש הלבוש האקלקטי והאופנוע הקלאסי שלו. ואר הלך לבקר את אוקי כדי לבקש ממנו להצטרף ל-"The Future". אוקי קיבל את ההצעה והצטרף ללהקה באמצע שנת 1977.

הלהקה ב-1984

בסוף 1977, The Future שינו את שם הלהקה ל-"The Human League". הלהקה החדשה ניגנה בהופעה חיה ראשונה במכללה לאמנויות של "Psalter Lane" ביוני 1978 וחתמה ב-Fast Records. היומן ליג זכתה למוניטין על היותה אמנותית והייתה לה מעט מאוד הצלחה, והוציאה שני סינגלים, "Being Boiled" ו-"Empire State Human", עם מילים שכתב אוקי. בסופו של דבר הם הוציאו שני אלבומים, "Reproduction" ב-1979, ו-"Travelogue" ב-1980. למרות זאת, ללהקה עדיין לא היו סינגלים שהפכו ללהיטים, ובעקבות חוסר ההצלחה, יחסי העבודה של אוקי וואר נעשו מתוחים יותר ויותר. באוקטובר 1980, לפני סיבוב הופעות באירופה, ואר ומארש עזבו את הלהקה. אוקי ואדריאן ורייט הורשו לשמור על שם הלהקה. ואר ומארש צירפו את גלן גרגורי והקימו את Heaven 17 (אנ').

לאוקי היה פחות משבוע להקים להקה חדשה. במהלך לא מתוכנן אוקי הלך לדיסקוטק במרכז העיר שפילד בשם "The Daisy Crazy" ושם פגש את סוזן אן סאלי וג'ואן קת'רל שהיו שתי נערות מתבגרות אנונימיות לחלוטין וצירף אותן ללהקה. הן כבר היו מעריצות של היומן ליג באותה תקופה. אוקי כינה את ההחלטה לצרף את הזמרות ללהקה כהחלטה הטובה ביותר בקריירה שלו.[1]

לאחר סיבוב ההופעות, הלהקה הוציאה את הלהיט הראשון שלה שהיה בטופ 20 בבריטניה, "The Sound of the Crowd", באפריל 1981. עם הצטרפותם של ג'ו קאליס ואיאן ברדן, הלהקה כללה שישה חברים והוציאה את הסינגל "Love Action (I Believe In Love)" שהיה במקום השלישי בבריטניה. אחריו יצא "Open Your Heart", שהפך ללהיט נוסף בטופ 10. זמן קצר לאחר מכן הם הוציאו אלבום מלא, "Dare", שחלק גדול מהשירים בו נכתב על ידי אוקי. Dare הפך השיג מעמד פלטיניום. בסוף שנת 1981, הסינגל הרביעי מתוך האלבום, "Don't You Want Me", העניק ללהקה את המקום הראשון ומכר מעל 1.5 מיליון עותקים בבריטניה, ונשאר במקום הראשון במשך חמישה שבועות. הסינגל גם הגיע למקום הראשון בארצות הברית בשנה שלאחר מכן, ושם מכר עוד מיליון עותקים.

בשנת 1984 יצא האלבום "Hysteria" בחברת "וירג'ין רקורדס", שמכר 100,000 עותקים בבריטניה והגיע למעמד של אלבום זהב[2]. בשנת 1986, אוקי קיבל הצעה לעבוד עם המפיקים האמריקאים ג'ימי ג'אם וטרי לואיס, וזה הביא להוצאת האלבום Crash (אנ') והסינגל "Human" ‏‏(אנ') שהפך ללהיט בינלאומי נוסף והגיע למקום הראשון בארצות הברית. עם זאת, עד שנת 1987 איבדה הלהקה את מרבית חבריה וכללה רק את אוקי, סאלי וקת'רל.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1978 הוציאה היומן ליג תשעה אלבומי אולפן, שני אלבומי רמיקס, אלבום חי אחד, סינגלים וכמה אלבומי אוסף. ללהקה היו חמישה אלבומים ושמונה סינגלים בעשיריה המובילה בבריטניה והיא מכרה יותר מ-20 מיליון תקליטים ברחבי העולם עד לשנת 2010.

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Reproduction (1979)
  • Travelogue (1980)
  • Dare (1981)
  • Love and Dancing (1982)
  • Hysteria (1984)
  • Crash (1986)
  • Romantic? (1990)
  • Octopus (1995)
  • Secrets (2001)
  • Credo (2011)

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא The Human League בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Sounds 12th August 1978 THE HUMAN LEAGUE". The-black-hit-of-space.dk. 12 באוגוסט 1978. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2016. 
  2. ^ גידי אביבי, ביקורת - פופ - הלהקה שחזרה מלבנון, כותרת ראשית, 11 ביולי 1984