חדשות מהארץ הקדושה
חדשות מהארץ הקדושה – The Palestine News, היה שבועון שהוקם על ידי המנדט הבריטי בראשית קיומו בארץ ישראל, ובהמשך הופרט והפך לעיתון "הארץ".
הסיבות להקמתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
,_EARLY_TURN_OF_THE_CENTURY_WEEKLY._%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%94_%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%9F_%22%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5%22_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%90_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%91%D7%9B%D7%9C_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%A9%D7%99%D7%A9%D7%99.jpg)
האימפריה הבריטית, ששלטה בראשית המאה העשרים באזורים רבים בעולם, הבינה את הערך העצום שיש לעיתון ככלי ליצירת מכנה משותף רחב וחיבור לאומה השלטת. מיד עם כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית, הקים המנדט הבריטי את העיתון. מטרתו המוצהרת של העיתון הייתה לאחד ולפנות לשלושת הקהלים הבולטים שנמצאו בתקופה זו בארץ ישראל - החיילים הבריטים, האוכלוסייה הערבית, והיישוב העברי[1] בנוסף לכך, עבור הבריטים מטרות העיתון היו לאחד את תושבי האזור תחת הנהגה אחידה. העיתון הוא סמל לשלטון יציב. טענה זו הוכחה כנכונה, וככל שהעיתון צבר יותר קוראים, הוא השפיע ועיצב את השקפתם בייחס לשלטון הבריטי.[2]
הממשל הבריטי, שראה בתקשורת דרך מקשרת ומחברת בין האוכלוסיות במקומות אשר בשליטתו ובין הממשל, שאף להגיע לאוכלוסייה גדולה ורחבה ככל הניתן. על כן העיתון פנה בשפות שונות לקהלים הבולטים בארץ ישראל בתקופה זו. למרות הפנייה בשפות שונות, לא ניתן ייצוג לאוכלוסיות המקומיות.[3] מערכת העיתון מומנה, הופעלה ונכתבה על ידי נציגי השלטון הבריטים, כאשר ליישוב היהודי ולאוכלוסייה הערבית היושבת בארץ לא ניתנו ייצוג או זכות לביטוי עצמי. הסיבה העיקרית לכך הייתה החשש הבריטי מפני סחיפת דעת הקהל לכיוון עוין לממשל, וחוסר רצונו של הממשל לתת במה לקולות שאינם עולים בקנה אחד עם המסר המאחד.[4]
ב-4 באפריל 1918 ראתה אור בירושלים גרסתו העברית של שבועון הצבא הבריטי בארץ ישראל, "חדשות מהארץ הקדושה – The Palestine News", שנשא את כותרת המשנה "ההוצאה העברית של שבועון המשלחת הצבאית אשר למחנה הבריטי בארץ האויב הנכבשה".[5] בהמשך פרסומו הצטרפה ההסתדרות הציונית אל הצבא הבריטי למימון הוצאת השבועון.
בימיו הראשונים חולק העיתון חינם לחיילים היהודים בצבא הבריטי, ובמקביל הוצע למכירה לקהל הרחב ביפו ובירושלים. החל מגליונו השני קוצר שמו העברי, בהוראת הצנזורה הבריטית, ל"חדשות מהארץ". חרף מקורות המימון הממסדיים שלו, כבר מראשיתו סבל העיתון מקשיים כלכליים, ולאחר חמישה גליונות הועברה המערכת לקהיר, שם יצא לאור הגיליון השישי ב-16 במאי 1918[6].
שינוי בעלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיוון שהמניע להקמת עיתון היה תעמולתי, הבריטים הבינו כי ככל שמעמדם יתבסס ויתחזק בשלטון על ארץ ישראל, כך ילך ויקטן הצורך בעיתון. בשנת 1918 הבין הממשל המנדטורי כי מעמדו ושליטתו על הארץ הם ללא עוררין, ועל כן בחר להעמיד את השבועון למכירה, ולהפסיק את פרסומו, כמו גם את פרסום גרסאותיו בערבית ובאנגלית. היישוב היהודי, שכמו האימפריה הבריטית נואש לעיצוב דעת קהל ולתקשורת אוהדת ראה בקניית השבועון נכס לאומי.
הסוכנות היהודית הבינה כי הצעה כספית גבוהה חייבת להגיע בהקדם, וחששה מפני הצעה כספית גבוהה של האוכלוסייה הערבית.[7] איש העסקים י"ל גולדברג, שגויס לרכישת העיתון, טען כי "זהו עניין בעל חשיבות לאומית, וכישלון ברכישת העיתון תתגלה כבכייה לדורות". ההבנה כי הממשל הבריטי יאסור על הקמת עיתון נוסף, הניעה את הסוכנות היהודית להשקיע את מירב האמצעים הנדרשים לרכישת העיתון.[8]
בעידוד הסוכנות היהודית קנה גולדברג את השבועון, וכחודשיים וחצי לאחר שנפסקה הופעתו, ב-18 ביוני 1919, החל לצאת לאור היומון "חדשות הארץ".[9] ב-2 בדצמבר 1919 (י' בכסלו תר"פ) קוצר שמו ל"הארץ". בכך פתח גולדברג את השער לעיתונות מסחרית, בבעלות פרטית, הכתובה בעברית. מטרתו המוצהרת של העיתון המשיכה להיות מטרה שיווקית, וקבעה כי "העיתון ישמש להפצת מסרים לאומיים".[10] "הארץ" היה עיתון בוקר, היחיד שמראשית קיומו לא השתייך למפלגה פוליטית, אם כי היה מזוהה עם החוגים ה"אזרחיים". מאוחר יותר נאמר בהלצה על השתייכותו האידאולוגית של העיתון כי "הממשלה היחידה ש'הארץ' תמך בה הייתה ממשלת המנדט הבריטי".
חשיבותו לדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיבותו של העיתון, על אף שתקופת פעילותו במתכונתו המקורית הייתה קצרה, רבה. העיתון החל את הסחף והמעבר מעיתונות מפלגתית, בעלת סממנים פוליטיים מובהקים, לעיתונות מסחרית, בעלת גוף מממן פרטי. עיתונות זו, הנפוצה כל-כך בימינו, הייתה כמעט נטע זר בחברה הקולקטיביסטית של ימי המנדט. המעבר של העיתון לידיים יהודיות, והפיכתו למה שלימים יוודע כעיתון "הארץ", מהווים נקודת ציון היסטורית בתחילת המעבר מתקשורת מאוחדת, הסובבת סביב עולם ערכים הומוגני, לדה-מסיפיקציה, קיטוע ורב גווניות הניכרים בעיתונות בימינו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע קנז (עורך), ספר הארץ – השנה ה-75, ירושלים: הוצאת שוקן, 1996.
- תמר אשורי, מהטלגרף עד המחשב, ירושלים: רסלינג, 2011, עמודים 71–129.
- מרדכי נאור, רבותי, העיתונות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004, עמ' 33–43.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוד השער - מהדורה עברית(הקישור אינו פעיל)
- עמוד השער - מהדורה אנגלית(הקישור אינו פעיל)
- מרדכי נאור, "חדשות מהארץ": העתון שהיה אביו-מולידו של "הארץ", קשר 14, נובמבר 1993, עמ' 80–87
- אודות הארץ, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2001
- הארץ, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- David Remnick, The Dissenters, The New Yorker, February 28, 2011
- אורן פרסיקו, גולה מזדקן בארצו, באתר העין השביעית, 22 בפברואר 2011
נורית גוברין, מאה שניה למוסף "שי של ספרות", באתר הארץ, 27 במרץ 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גליה ירדני, העיתונות העברית בארץ-ישראל בשנים 1863 - 1904, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט, עמודים 112–138.
- ^ פרופ' זהר שביט (עורכת), תולדות היישוב היהודי בא"י מאז העלייה הראשונה - בנייתה של תרבות עברית, 1998, הוצאת מוסד ביאליק, עמודים 42–45.
- ^ גליה ירדני. העיתונות העברית בארץ-ישראל בשנים 1863 - 1904, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט, עמוד 142.
- ^ פרופ' זהר שביט (עורכת), תולדות היישוב היהודי בא"י מאז העלייה הראשונה - בנייתה של תרבות עברית, 1998, הוצאת מוסד ביאליק, עמוד 48.
- ^ הגיליון הראשון של "חדשות מהארץ הקדושה", 4 באפריל 1918
- ^ ברוך בינה, קטעי זכרונות עם יסוד "הארץ", הארץ, 2 ביולי 1943
- ^ רון שלייפר, לוחמה פסיכולוגית, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2007, עמודים 86-88.
- ^ גד ברזילי, תקשורת המונים וביטחון, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 1991, עמודים 25–32.
- ^ הגיליון הראשון של "חדשות הארץ", 18 ביוני 1919
- ^ מנוחה גלבוע, לקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1976, עמודים 72–84.
