The Runaways

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
The Runaways
The runaways.jpg
שנות פעילות 1975–הווה
סוגה הארד רוק, הבי מטאל
חברת תקליטים Mercury Records
www.therunaways.com
חברים
ג'ואן ג'ט
ליטה פורד
סנדי וסט
שרי קארי
ג'קי פוקס
חברים לשעבר
ויקי בלו
מיקי סטיל
לורי מקאליסטר

The Runaways (בתרגום חופשי, הנמלטות או הבורחות, התייחסות לבני ובנות נוער שבורחים מהבית) הייתה להקת נשים אמריקאית, שהופיעה והקליטה במחצית השנייה של שנות 1970. חברות להקת הרוק היו בנות נוער, והלהקה, אשר הוציאה ארבעה אלבומי אולפן ואלבום הופעה, הייתה חלוצה בתחום רוק נשים. בין השירים הידועים ביותר שלהן: "Cherry Bomb", "Hollywood", "Queens of Noise" וגרסת כיסוי של הוולווט אנדרגראונד, "Rock & Roll". The Runaways, על אף שמעולם לא הגיעו להצלחה גדולה בארצות הברית, הפכו לסנסציה בחו"ל, בעיקר ביפן, בזכות הלהיט "Cherry Bomb".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת The Runaways קמה בשלהי 1975 על ידי המתופפת סנדי וסט והגיטריסטית ג'ואן ג'ט אחרי שהן הכירו באמצעות המפיק המוזיקלי קים פאולי. פאולי גם סייע לשתיים למצוא עוד מצטרפות ללהקה שהחליטו להקים. שנים מאוחר יותר, הוא אמר, "אני לא יסדתי את The Runaways, היה לי רעיון, להן היו רעיונות, נפגשנו כולנו, היה בעירה ומתוך חמש גרסאות שונות של הקבוצה הגיעו חמש הבנות שהיו אלו שאנשים אהבו."[1]

הן התחילו כשלישייה יחד עם הזמרת/בסיסטית מיקי סטיל, והיו מופיעות במסיבות ומועדונים לוס אנג'לס. במהירה הצטרפה הגיטריסטית ליטה פורד, שבמקור נבחנה לנגן בס. סטיל פוטרה, והוחלפה על ידי הבסיסטית פגי פוסטר, שעזבה אחרי חודש בלבד. הזמרת שרי קארי נמצאה וגויסה במועדון נוער מקומי בשם "the Sugar Shack", ואחריה הצטרפה ג'קי פוקס (שהיה במקור נבחנה על גיטרה) על הבס.

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Runaways נחתמו על ידי Mercury Records ב-1976 ואלבום הבכורה שלהן, The Runaways, יצא לאחר זמן קצר. הלהקה יצאה לסיבובי הופעות בארצות הברית, והופיעו במספר הופעות סולד-אאוט. הן פתחו עבור מופעים מובילים של התקופה, ביניהם Cheap Trick ו-Tom Petty and the Heartbreakers. על פי הסרט התיעודי Edgeplay: A Film About the Runaways, בבימויה של חברת הלהקה לשעבר, הבסיסטית ויקי בלו, כל אחת מחברות הלהקה מידלה עצמה אחר מודל חיקוי שהעריצה: קורי אחר דייוויד בואי, ג'ט אחר סוזי קואטרו, פורד בהכלאה בין ג'ף בק וריצ'י בלקמור, וסט אחר רוג'ר טיילור, פוקס אחר ג'ין סימונס.

האלבום השני שלהן, Queens of Noise יצא בשנת 1977, והלהקה יצאה לסיבוב הופעות עולמי. The Runaways הפכו במהרה למזוהה עם תנועת הפאנק רוק הגדלה. הלהקה, אשר כבר הייתה חלק מבוסס מסצנת הפאנק בחוף המערבי, יצרה שיתופי פעולה עם להקות גברים מעולם הפאנק כמו הראמונס ו-"the Dead Boys" האמריקאים, והשתלבו גם בסצנת הפאנק הבריטית כשהחלו להתרועע עם להקות כמו the Damned, Generation X והסקס פיסטולס.

בקיץ של שנת 1977, יצאה הלהקה ליפן, שם הם הופיעו בסדרת הופעות סולד-אאוט. The Runaways היו המופע הזר מספר ארבע ביפן באותו הזמן, מאחורי אבבא, קיס ולד זפלין מבחינת מכירות אלבומים ופופולריות. חברות הלהקה לא היו מוכנים למתקפת האוהדים אשר קיבלה את פניהן בשדה התעופה. ג'ט השוותה את ההיסטריה ההמונית ל"ביטלמניה". ביפן, היה ללהקה ספיישל משלהן בטלוויזיה, בנוסף למספר הופעות בתוכניות טלוויזיה קיימות, והוציאו את אלבום ההופעה Live in Japan שהגיע לסטטוס זהב. גם ביפן, פוקס עזבה את הלהקה זמן קצר לפני שהן היו אמורות להופיע בפסטיבל המוזיקה של טוקיו. פוקס אמרה בראיון לעיתון טלגרף שמערכת היחסים שלה עם הלהקה התדרדרה אחרי שפאולי אנס אותה מול חדר מלא באנשים. ג'ט לקחה באופן זמני את תפקיד הבס. כאשר הקבוצה חזרה הביתה, הן החליפו את פוקס בוויקי בלו.

קארי אז עזבה את הקבוצה אחרי פיצוץ עם פורד בסתיו 1977.ג'ט, שהתחלקה בשירה עם קארי, הפכה לסולנית הלהקה. The Runaways אז הוציאו את אלבומן הרביעי, Waitin' for the Night, ויצאו לסיבוב הופעות עולמי עם החברים שלהן, הראמונס. קארי הוציאה אלבום סולו, Beauty's Only Skin Deep, אותו הפיק קים פאולי, ויצאה לסיבוב הופעות נפרד בארצות הברית, יחד עם התאומה הזהה שלה, מארי. מרקורי בחרו שלא להוציא את אלבומה של קארי בארצות הברית, אך היה ניתן להשיגו כפריט ייבוא (יקר) מצרפת. ב-1980, הוציאו האחיות אלבום משותף דרך קפיטול רקורדס, Messin' with the Boys, אותו הפיק סטיב לוקאתר, שהיה מאורס ומאוחר יותר נישא למארי קארי. שרי חוותה הצלחה מסוימת אחרי שעזבה את The Runaways, והסינגל שלה עם מארי, "Since You Been Gone", הגיע במצעדים בארצות הברית למספר 95.

פירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל חילוקי דעות על כסף ועל ניהול הלהקה, The Runaways וקים פאולי נפרדו ב-1977. הקבוצה שכרה הנהלה חדשה, טובי מאמיס, שעבד גם עבור בלונדי וסוזי קואטרו. כשהקבוצה עזבה את פאולי, הן גם נפרדו מחברת התקליטים שלהן Mercury/Polygram. בסרט Edgeplay, חברות הלהקה (במיוחד פוקס וקארי), כמו גם ההורים של וסט וקארי, האשימו את פאולי ואחרים אשר חברות הלהקה (שהיו בנות נוער, כאמור) היו תחת השגחתם, שהפרו הבטחות לגבי חינוך הנערות ועניינים אחרים הקשורים לרווחתן, על ידי טקטיקות של הפרד ומשול כדי לשמור על שליטה בלהקה, כולל התעמרות מילולית בחברות הלהקה. על פי הדיווחים, חברות הלהקה בילו זמן רב בהנאות הקיצוניות של סגנון החיים של עולם הרוק. הן חברו לג'ון אולדקוק, מפיק להקת Thin Lizzy, כדי להקליט את האלבום האחרון שלהן And Now... The Runaways.

בלו עזבה את הלהקה בשל בעיות רפואיות והוחלפה למשך זמן קצר על ידי לורי מקאליסטר בנובמבר 1978. מקאליסטר הופיעה על הבמה עם The Runaways בהופעות האחרונות שלהן בקליפורניה במהלך השבועות האחרונים של דצמבר 1978 והיא עזבה את הלהקה כעבור זמן קצר, בינואר 1979.

חילוקי הדעות בין חברות הלהקה כללו את הסגנון המוזיקלי; ג'ואן ג'ט רצתה שהלהקה תיקח כיוון חדש, מהארד רוק לפאנק רוק/גלאם רוק בעוד שליטה פורד וסנדי וסט רצו להמשיך לנגן הארד רוק/הבי מטאל.[2] הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה.[3] לבסוף, הלהקה הופיע במופעה האחרון[4] בערב השנה החדשה ב-1978 בסן-פרנסיסקו, והלהקה התפרקה באופן רשמי באפריל 1979.

לאחר הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Runaways אחרי 1979
ג'ואן ג'ט בשנות ה-1980
ג'ואן ג'ט בשנות ה-1980
מיקי סטיל ב-2003
מיקי סטיל ב-2003
שרי קארי ב-2010
שרי קארי ב-2010
ליטה פורד ב-1988
ליטה פורד ב-1988

ג'ואן ג'ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הפירוק, ג'ט פיתחה קריירת סולו, ועבדה יחד עם המפיק המוזיקלי, חבר להקת The Shondells, קני לגונה. לאחר שנדחו על ידי 23 חברות תקליטים, הם יצרו לייבל משלהם, Blackheart Records, ב-1980. בכך, ג'ט הפכה לאחת הנשים הראשונות להקים (בתור אמנית הקלטות) חברת תקליטים משלה.[5] הלייבל ממשיך להוציא אלבומים של להקת The Blackhearts, וגם של להקות מבטיחות אחרות. ההצלחה המסחרית הגדולה הראשונה של ג'ט הייתה עם השיר/סינגל "אני אוהב רוקנרול", אחריו באו הצלחות נוספות, עם להיטים כגון "Crimson and Clover", "שם רע" ו-"I Hate Myself for Loving You". ג'ט גם כיכבה בסרט משנת 1987 Light of Day עם מייקל ג'יי פוקס,[6] והופיעה בשנת 2000 בחידוש הברודוויי של "מופע האימים של רוקי" בתפקיד קולומביה.[7] ג'ט כלולה ברשימת רולינג סטון מגזין "100 הגיטריסטים הגדולים של כל הזמנים". ב-2013, היא הוציאה אלבום אולפן חדש שכותרתו Unvarnished אשר הגיע למספר 47 במצעד האלבומים בארצות הברית. ב-2015, הלהקה The Blackhearts הוכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.[8] היא ממשיכה להופיע ברחבי העולם.

סנדי וסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

וסט המשיכה את הקשר שלה עם ג'ון אולדקוק גם אחרי שהלהקה התפרקה. היא ופורד ניסו להקליט ביחד, אבל שום דבר לא התממש. היא הקימה את להקת סנדי וסט ויצאה לסיבובי הופעות ברחבי קליפורניה במהלך שנות ה-1980 וה-1990, לפעמים יחד עם שרי קארי. היא עשתה עבודות סשן עם ג'ון אנטוויסל מלהקת מי והייתה למורה לתופים. וסט אובחנה עם סרטן ריאות בשנת 2005, ולאחר טיפולים רבים, נפטרה מהמחלה באוקטובר 2006. הופעת מחווה לזיכרונה נערכה בלוס אנג'לס, בהשתתפותה של סנדי וסט ולהקתה, שרי קארי, הבאנגלס, ה-Donnas, וקרמיין ווויני אפייס, בין אחרים.

מיקי סטיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיל הצטרפה ללהקת הבאנגלס בתחילת שנות ה-1980, והצליחה עם שירים כמו "Manic Monday", "Walk Like an Egyptian" ו-"Eternal Flame".

שרי קארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שעזבה את The Runaways, קארי הוציא ב-1978 אלבום סולו בשם Beauty's Only Skin Deep, ומאוחר יותר, ב-1980, את אלבום הדואט עם אחותה מארי קארי, Messin' with the Boys, שבו ליוו את הצמד רוב חברי הלהקה טוטו. השיר של שרי ומארי קארי "מאז שעזבת" הגיע במצעדים בארצות הברית למספר 95. היא גם הופיעה במספר סרטים, ביניהם Foxes עם ג'ודי פוסטר. במשך שנות ה-1990, קארי עבדה בתור יועץ סמים עבור בני נוער מכורים וכמאמנת כושר. היא נישאה לשחקן רוברט הייז; יש להם בן משותף, ג'ייק הייז. הזוג התגרש בשנת 1997.

קארי עדיין מופיעה ומקליטה, אך התשוקה החדשה שלה היא פיסול עץ במסור חשמלי. יש לה גלריה לאמנות בצ'טסוורת, קליפורניה, בה עבודותיה מוצגות. היא גם תחת חוזה עם הלייבל של ג'ט, Blackheart Records.

ב-2012, היא הקליטה שירים שנכתבו במשותף עם בנה ג'ייק, בהפקתו של סטיב לוקאתר. הפרויקט הוקפא כשלוקאתר יצא באותו הקיץ לסיבוב הופעות עם רינגו סטאר.[9] אחרי זה, הקליטה קארי חומר חדש עם ליטה פורד, אשר יצא ב-2013 כסינגל לחג המולד, וב-2016 כאלבום, Reverie.

ליטה פורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורד חזרה לחברת Polygram בתור אמנית סולו בשנת 1980, אצלם הוציאה מספר אלבומים לפני שחתמה עם שרון אוסבורן כמנהלת. היא ראתה הצלחה עם שירים כמו, "Kiss Me Deadly" ו-"Close My Eyes Forever" (דואט עם אוזי אוסבורן). היא הייתה נשואה לכריס הולמס מלהקת W. A. S. P., ולחבר להקת ניטרו לשעבר, הזמר ג'ים ג'ילט, איתו מי יש לה שני בנים. לאחר הפסקה ארוכה, פורד עשתה קאמבק,[10] והתחילה להופיע במועדוני ופסטיבלי הארד רוק במהלך הקיץ של 2008. היא הוציא את אלבום האולפן הראשון שלה מזה 14 שנה, Wicked Wonderland, ב-6 באוקטובר 2009. במהלך 2009, פורד הופיעה כאורחת בסיבוב ההופעות של Queensrÿche. פורד גם הופיעה במספר תוכניות בטלוויזיה, ביניהם Rock 'n Roll Fantasy Camp של VH1, That Metal Show, ובתפקיד אורח בסדרת ניקלודיאון ביג טיים ראש.

ב-2012, פורד התחילה להקליט חומר חדש עם שרי קארי, ואחר כך הוציא עמה אלבום ויצאה עמה להופעות.[11]

ג'קי פוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקס חזרה להזדהות בשם הלידה שלה, Fuchs. היא סיימה תואר ראשון בבלשנות ואיטלקית מאוניברסיטת קליפורניה בהצטיינות יתרה, ומשם המשיכה לתואר JD במשפטים מהרווארד, תוך התמקדות במשפט בידור.[12] היא התגוררה תקופה בחו"ל, והיא גם צלמת חובבת. פוקס צילם הרבה שחקנים מפורסמים, ביניהם ג'יימס מקאבוי וגג'ורג' קלוני. היא כתב במשותף עם טישלר-בלו את "Delilah's Scissors", והייתה המפיקה בפועל וכן משתתפת בסרט התיעודי של טישלר-בלו, Edgeplay, משנת 2005.[13] היא כותבת טור על חתולים עבור Examiner.com,[14] ומדי פעם תורמת ל-Listverse.com.[15] היה לה אתר אינטרנט ובלוג פופולרי, www.myspace.com/jackiefuchs והייתה הבלוגרית האורחת הראשונה באתר של Environmental Working Group, Pets for the Environment. היא כתבה לפחות שני ספרים, שעוד לא ראו אור.[16] היא הופיעה בתור מתחרה בשעשועון של ABC Who Wants to Be a Millionaire? ב-6 בספטמבר 2013.

ביולי 2015, לאחר מותו של פאולי, פוקס חשפה בפומבי שהיא נאנסה על ידי פאולי בערב השנה החדשה ב-1975 באפטר-פארטי לאחר הופעה של The Runaways במועדון אורנג' קאונטי. היא הייתה אז בת שש-עשרה, ולקחה כדורי סם ממישהו שהיא חשבה שהוא בצוות המופע, ובזמן שהיא הייתה בחוסר תפקוד, פאולי אנס אותה. קארי אמרה שהיא התנגדה למעשיו של פאולי, אבל הוא סירב לעצור, והיא יצאה ברוגז מהחדר.[17][18]

ויקי בלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקי בלו נודעת כיום בשם ויקטורי טישלר-בלו. לאחר שעזבה את The Runaways, היא שינתה כיוון להפקת קולנוע וטלוויזיה, ובסופו של דבר הפיקה וביימה מספר תוכניות ראליטי ומגזין, כולל Entertainment Tonight, Access Hollywood ו-Real Stories of the Highway Patrol—ואף הייתה מועמדת לפרס אמי. היא הקימה את חברת ההפקה לקולנוע Sacred Dogs Entertainment Group, ויצרה סרט דוקומנטרי על The Runaways בשם Edgeplay: A Film About the Runaways. ‏Edgeplay זכה בפרסים רבים והיה סרט הרוק התיעודי עם הרייטינג הגבוה ביותר ברשת Showtime. בשנת 2005, טישלר-בלו ביימה את הסרט Naked Under Leather, סרט דוקומנטרי על עמיתתה הרוקרית סוזי קואטרו.[19] בנוסף, טישלר-בלו ופורד שיתפו פעולה בהקלטת מוזיקה עבור El Guitarrista, סדרת אנימציה של חברת ההפקה שלה.

לורי מקאליסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקאליסטר הצטרפה ללהקת בנות אחרת של פאול, The Orchids, אשר' הוציאו אלבום יחיד ב-1980. מקאליסטר לבסוף פרשה מתעשיית המוזיקה ועבד בתור טכנאית וטרינרית ביוג'ין, אורגון. מקאליסטר מת מסיבוכים של התקף אסתמה ב-25 באוגוסט 2011. היא הייתה בת 54.[20]

חברות הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ואן ג'ט – גיטרה קצב וליד, שירה: סולו ורקע (1975–1979); גיטרה בס (1977)
  • סנדי וסט – תופים, כלי הקשה, שירה: רקע וסולו (1975–1979; נפטרה 2006)
  • מיקי סטיל – שירה: סולו ורקע, גיטרה בס (1975)
  • ליטה פורד – גיטרה: ליד וקצב, שירה: רקע וסולו (1975–1979); גיטרה בס (1975, 1978)
  • פגי פוסטר – גיטרה בס (1975)
  • שרי קארי – שירה: רקע וסולו, קלידים, תוף מרים, תופים (1975–1977)
  • ג'קי פוקס – גיטרה בס, שירה: רקע וסולו (1975–1977)
  • ויקי בלו – גיטרה בס, קולות רקע(1977–1978)
  • לורי מקאליסטר – גיטרה בס(1978–1979; נפטרה 2011)
משתתפי סשן
  • רודני בינגנהיימר – עיבוד באלבום The Runaways (1976)
  • דוויין האצ'ינס – קלידים באלבום And Now... The Runaways (1978)

ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Runaways (1976)
  • Queens of Noise (1977)
  • Waitin' for the Night (1977)
  • And Now... The Runaways (1978)

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Live in Japan (1977)

אלבומי אוסף [עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אלבום לייבל
1980 Flaming Schoolgirls
Compilation of previously unreleased outtakes
Cherry Red BRED9
1981 Little Lost Girls
Re-issue of ″And Now... The Runaways″ with a different cover photo and a different sequence of the songs under a different label.
Rhino Records RNDF 250
1982 The Best of the Runaways Mercury 826 279-1
I Love Playin' with Fire
Compilation of: And Now... The Runaways + 4 tracks from Flaming Schoolgirls
Cherry Red PLAKER1
1991 Born to be Bad
Compilation of early demo recordings
Marilyn USM1004
1992 Neon Angels Mercury 838 583-2
1997 The Runaways featuring Joan Jett and Lita Ford PolyGram 520 398-2
2005 20th Century Masters - The Millennium Collection: The Best of the Runaways Universal B0004609-02
2010 Mercury Albums Anthology
Comprises The Runaways / Queens of Noise / Live in Japan / Waitin' for the Night
Mercury B0014074-02

הסמכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום מדינה הסמכה מכירות
The Runaways אוסטרליה זהב 35,000
Live in Japan יפן זהב 100,000

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סינגל: איי-סייד/בי-סייד לייבל מקום במצעדים
US AUS BEL JAP
1976 "Cherry Bomb" / "Blackmail"
USA release
Mercury 73819 106 57 1
"Cherry Bomb" / "Is It Day or Night?"
France release
Mercury 6167 405
"Secrets" / "Rock and Roll"[21]
Japan release
Mercury SFL-2129
"American Nights" / "Secrets"[22]
Brazil release
Mercury - 6167 677
1977 "You Drive Me Wild" / "Rock and Roll"[23]
France release
Mercury 6837 453
"Queens of Noise" / "Born to Be Bad"
UK release
Mercury 6167 493
"Midnight Music" / "Neon Angels on the Road to Ruin"
Germany release
Mercury 6167 495
"Heartbeat" / "Neon Angels on the Road to Ruin"
USA & Australia release
Mercury 6167 496 110
"I Love Playin' with Fire" / "Neon Angels on the Road to Ruin"
Australia release
Mercury 6167 516
"Neon Angels on the Roads to Ruin" / "Queens of Noise"
Japan release
Mercury SLF-2153
"All Right You Guys" / "Blackmail"
Japan release
Mercury SFL-2195
"School Days" / "Wasted"
UK release
Mercury 6167 587 29[24]
"Little Sister" / "School Days"
Japan release
Mercury SFL-2215
"Waitin' For The Night" / "You're Too Possessive"
Germany release
Mercury – 6853 005
1978 "Mama Weer All Crazee Now" / "Right Now"
France release
Mercury 6837 524
1979 "Right Now" / "Black Leather"
UK release
Cherry Red CHERRY8
1994 "Born to Be Bad" / no B-side
US release
Marilyn USM 1004/10

בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Cherry Bomb" מופיע בפסקולים של Dawn: Portrait of a Teenage Runaway, Dazed and Confused, RV, Cherrybomb ו"שומרי הגלקסיה".
  • ב-DVD של ספיישל הסטנד-אפ של מרגרט צ'ו, I'm The One That I Want "Cherry Bomb" מתנגן בזמן כניסתה לבמה.
  • בסיטקום אבא חורג, אמא חורגת, פרק אחד נקרא על שם שיר של The Runaways, "School Days"
  • "School Days" מופיע ב-1999 בסרט Detroit Rock City, וגם התנגן בפרק של דרמת הנעורים 90210, בפרק "What's Past Is Prologue".
  • בדרמת הנעורים "The O.C.", בעונה 3, מריסה עושה כניסה לבית ספרה של קייטלין לצלילי "Cherry Bomb", לבושה באופן פרובוקטיבי בתלבושת תלמידת בית הספר. בפרק אחר של הסדרה, בעונה 1, השיר "Wait for Me" של The Runaways מופיע.
  • בשנת 2007 בסרט "ג'ונו", הדמות הראשית מזכירה את שלוש הלהקות האהובות עליה, כשאחת מהן היא The Runaways.
  • ברומן משנת 2007 Derby Girl, מאת שונה קרוס, לאוליבר יש פוסטר של ג'ואן ג'ט "מימיה ב-The Runaways". הלהקה גם מוזכרת בשם אחד הפרקים.
  • ברומן משנת 2008 Lonely Werewolf Girl, מאת מרטין מילר, The Runaways היא הלהקה האהובה של הדמות הראשית.
  • שיר The Runaways ‏"You Drive Me Wild" התנגן בפרק של סדרת הדרמה "הפמליה", בפרק "Unlike a Virgin".
  • - גרסת כיסוי של "Cherry Bomb" זמין להורדה במשחק הווידאו המוזיקלי Rock Band. השיר הוקלט מחדש על ידי שרי קארי וג'ואן ג'ט ב-2010 להכללה במשחק  Guitar Hero: Warriors of Rock.
  • "Cherry Bomb" הוא מוזיקת הרקע בטעינת המשחק Lollipop Chainsaw.
  • Queens of Noise: The Real Story of the Runaways מאת אוולין מקדונלד יצא ב-9 ביולי 2013.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה של The Runaways סללה את הדרך עבור זמרות ואמניות ולהקות נשים רבות במרוצת העשורים האחרונים, כולל the Go-Go's, Sahara Hotnights, L7, the Donnas, ו-Vixen, בעולם הרוק אשר בשליטה גברית למכביר.[25] הם נמנות כהשפעה של מוזיקאים ומוזיקאיות כאחד, כולל הג'רמס, קורטני לאב, Adolescents, טיילור מומסן, White Flag, ו-Rhino Bucket אשר נתנו קרדיט ל-The Runaways כמשפיעים על המוזיקה שלהם, ואף השתתפו בהופעת המחווה והזיכרון לחברת הלהקה המנוחה, סנדי וסט.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Runaways - סרט ביוגרפי אודות הלהקה, בהשראת ספר זיכרונותיה של קארי, יצא ב-2010. ג'ט הייתה אחת המפיקות בפועל בהסרט. השחקניות קריסטן סטיוארט ודקוטה פנינג כיכבו כג'ט וקארי, בהתאמה. מייקל שאנון שיחק את פאולי. אף אחת מנגניות הבס של הלהקה לא הופיעה בסרט: פוקס לא רצתה שום חלק בסרט, וביקשה שככל שדמותה תיוצג בסרט, ישונה שמה. המחליפה הבדיונית שלה בסרט היא הדמות רובין רובינס.[26] את הסרט כתבה וביימה פלוריה סיגיסמונדי,[27] והוא יצא בהפצה מוגבלת ב-19 במרץ 2010.[28][29]

הסרט זכה לביקורות חיוביות באופן כללי, ומחזיק כיום בדירוג של 69% באתר Rotten Tomatoes.[30]

The Runaways החדשות (1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-1980, גיילוולש, נערה שאפתנית בת 13 מניו זילנד, כתבה והקליטה את השיר "Day of Age". השיר מצא את דרכו לפאולי, אשר התלהב. הוא עדיין החזיק בזכויות על השם The Runaways, והוא מיהר להקים להקת בנות חדשה בשם זה, עם ולש במרכזה. חברות אחרות כללו את מיסי בונילה, קתרין דוברובסקי, ודניס פריור. כולן היו מארצות הברית, כך שבסוף ולש הופיעה רק בהקלטות, ורק בשיר אחד באלבום שיצא לבסוף, והיה ללהיט מינורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא The Runaways בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edgeplay: A film about The Runaways, Sacred Dogs LLC, Los Angeles, 2005 (from interviews with Fowley, Currie)
  2. ^ Hartmann, Graham 'Gruhamed' (5 בנובמבר 2013). "Lita Ford Plays Wikipedia: Fact or Fiction? - Runaways, Family + More". Loudwire.com. 
  3. ^ Sherman, Dale. 20th Century Rock And Roll : Women In Rock. Collector's Guide Publishing, inc, p53
  4. ^ "The Runaways Scrapbook Year 1978". 
  5. ^ Tony Sauro (24 באפריל 2008). "Sauro, Tony. "Q&A with Joan Jett and Kenny Laguna" ''Stockton Record'' April 24, 2008". Recordnet.com. 
  6. ^ תבנית:IMDb title
  7. ^ תבנית:IMDb name
  8. ^ "Joan Jett & the Blackhearts: inducted in 2015 - The Rock and Roll Hall of Fame and Museum". Rock and Roll Hall of Fame. בדיקה אחרונה ב-30 באוקטובר 2015. 
  9. ^ [1] Archived מאי 12, 2009 at the Wayback Machine
  10. ^ "Rock The Bayou". Allaccessmagazine.com. 18 בספטמבר 2008. 
  11. ^ "Runaways' Cherie Currie and Lita Ford Reconnect After Three Decades | SPIN | Music News". SPIN. 16 בפברואר 2012. 
  12. ^ "Movie news and in-depth coverage - Yahoo! Movies". Movies.yahoo.com. 
  13. ^ תבנית:IMDb title
  14. ^ "The Real Runaways: Still Rockin' 30 Years Later". people.com/. 
  15. ^ "10 Thanksgiving Words With Bizarre Origins". 
  16. ^ "Jackie Fuchs". huffingtonpost.com/. 
  17. ^ "Joan Jett and Cherie Currie Respond to Jackie Fox's Rape Allegations". Jezebel.com. 
  18. ^ Cherkis, Jason. "Jackie Fox Of The Runaways Opens Up About Her Traumatic Rape". Huffington Post. 
  19. ^ תבנית:IMDb title
  20. ^ "Runaways bassist Laurie McAllister dies". Los Angeles Times. 2 בספטמבר 2011. 
  21. ^ "The Runaways - Secrets (Vinyl)". Discogs. 
  22. ^ "The Runaways - American Nights (Vinyl)". Discogs. 
  23. ^ "The Runaways - You Drive Me Wild / Rock-N-Roll (Vinyl)". Discogs. 
  24. ^ Steffen Hung. "The Runaways - School Days". Swedishcharts.com. 
  25. ^ Chiu, David (18 ביוני 2013). "The Runaways: Rock and roll provocateurs". CBS News. 
  26. ^ Belloni, Matt (21 בדצמבר 2010). "The secret legal battle behind 'The Runaways'". The Hollywood Reporter. 
  27. ^ Fleming, Michael (4 במרץ 2009). "Dakota Fanning fronts 'Runaways'; Actress also set to play vamp in 'New Moon'". Variety. 
  28. ^ תבנית:IMDb title
  29. ^ "Kristen Stewart: Jett-ing Through A Twilight Adventureland". SuicideGirls.com. 1 באפריל 2009. 
  30. ^ "The Runaways (2010)". Rotten Tomatoes.