TiVo

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
TiVo
Series 2 tivo front.jpg
מכשיר TiVo מדור 2 - שנת 2006
מפתח ג'ים ברטון ומייק רמזי
יצרן Xperi
סוג מקליט וידאו דיגיטלי
תאריך הפצה 31 במרץ 1999
מערכת הפעלה לינוקס
www.tivo.com
מכשיר - TiVo EDGE DVR - שנת 2019

TiVo ‏(Television Input / Video Output) הוא מקליט וידאו דיגיטלי (DVR) שפותח ומשווק על ידי חברת Xperi (בעבר על ידי TiVo Corporation ו-TiVo Inc) והושק בשנת 1999. TiVo מספק מדריך על המסך של לוח המשדרים, שתכונותיו כוללות שמירה של לוחות זמנים של עונות שלמות של סדרות טלוויזיה המקליטות כל פרק חדש בסדרה, חיפושים של "WishList" המאפשרים למשתמשים למצוא ולהקליט תוכניות התואמות את תחומי העניין שלהם לפי כותרת, שחקן, במאי, קטגוריה או מילת מפתח. TiVo מספק גם מגוון של תכונות כאשר ה-TiVo DVR מחובר לרשת ביתית, כולל הורדות של תוכניות סרטים וטלוויזיה, חיפוש מתקדם, צפייה בתמונות אישיות, הצעות מוזיקה ותזמון מקוון[1]. תכונה נוספת של המכשיר, שהפכה פופולרית, הייתה האפשרות לדלג על פרסומות - Commercial skipping[2]. מאז השקתו בשוק הביתי שלה בארצות הברית, TiVo החל להיות זמין גם באוסטרליה, קנדה, מקסיקו, ניו זילנד, פוארטו ריקו, שוודיה, טייוואן, ספרד ובריטניה. עם זאת, דגמים חדשים יותר אימצו את תקן CableCARD, שנפרס רק בארצות הברית, ומגביל את הזמינות של תכונות מסוימות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

TiVo פותח על ידי ג'ים ברטון ומייק רמזי באמצעות תאגיד שנקרא תחילה "Teleworld" ואחר כך TiVo Inc. אף על פי שבמקור הם התכוונו לפתח מכשיר לפריסת רשת מידע ביתית, הוא עוצב מחדש כמכשיר שמקליט וידאו דיגיטלי על גבי דיסק קשיח. הם החלו בניסויים הציבוריים הראשונים של מכשיר ה-TiVo ושל השירות בסוף 1998, באזור מפרץ סן פרנסיסקו. לאחר מכן המכשיר הוצג בתערוכת האלקטרוניקה הצרכנית[3]. בינואר 1999, הודיע רמזי ​​כי הגרסה הראשונה של מקליט הווידאו הדיגיטלי TiVo תשווק ברבעון הראשון של 1999[4]. החברה התמקדה בתחילה בשיווק המכשיר באמצעות ספקי טלוויזיה בלוויין וכבלים. בסוף שנת 2000 הציגה חברת פיליפס את ה-DSR6000, מקלט לשירות הטלוויזיה בלוויין של DirecTV שהיה הראשון ששולב עם ה-TiVo DVR. המכשיר החדש, שכונה "DirecTiVo", אחסן אותות דיגיטליים שנשלחו מ-DirecTV ישירות לדיסק הקשיח[5]. ברבעון בספטמבר 1999, הונפקה החברה בבורסת נאסד"ק וגייסה 92 מיליון דולר, לפי שווי שוק של 1.4 מיליארד דולר. באותה עת גם חתמה על הסכמי שיווק עם רשתות האלקטרוניקה הגדולות, דוגמת בסט ביי וסירס. החברה מכרה מכשיר שמאחסן 14 שעות הקלטה בכ-500 דולר ומכשיר המאחסן 30 שעות ב-999 דולר. בנוסף גבתה דמי מנוי בגובה 10 דולר לחודש למנוי חודשי, או 199 דולר למנוי ל'כל החיים'[6].

בתחילת שנת 2000 החלה לפתח מכשיר TiVo עם יצרנית האלקטרוניקה תומסון מולטימדיה ושירות הטלוויזיה בלוויין "סקיי" הבריטית כדי לספק את שירות ה-TiVo בשוק הבריטי. שותפות זו השיקה את PVR10UK, באוקטובר 2000. TiVo הפסיקה את מכירות המוצר בבריטניה בינואר 2003, אם כי המשיכה למכור מנויים ושירות ​​ליחידות הקיימות עד יוני 2011[7]. מוצרים ממותגים של TiVo חזרו לבריטניה במהלך שנת 2010 בשותפות בלעדית עם ספקית הטלוויזיה בכבלים Virgin Media. באוסטרליה הושק השירות ביולי 2008.

בפברואר 2004, חתמה Tivo על הסכם עם חברת המדרוג נילסן מדיה ריסרץ', שבמסגרתו תספק Tivo נתונים מפורטים לגבי התפלגות הרגלי הצפייה של משתמשים במכשירים שלה[8][9]. ביוני 2004 הכריזה על שיתוף פעולה עם חברת מיקרוסופט לפיתוח טכנולוגית IPTV[10].

במרץ 2005 חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם ענקית הטלוויזיה בכבלים קומקסט. במסגרת ההסכם, פותחה גרסה שמאפשרת ללקוחותיה של קומקסט להקליט תוכניות לכונן של מכשיריה[11]. בנובמבר 2005 השיקה שירות המאפשר לשלוח הקלטות לנגני מדיה ולקונסולות משחק[12].

ב-2008 חברת אמזון השיקה את האשפרות להקליט במכשירי TiVo את שירות וידאו על פי דרישה (VOD) שלה - פריים וידאו[13]

נתח שוק ומתחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 השיקה חברת NDS מירושלים טכנולוגיה מתחרה בשם XTV[14].‏ NDS פיתחה ממירים של טלוויזה בלוויין והייתה בבעלות תאגיד ניוז קורפ שרכש ב-2003 את השליטה ב-DirecTV[15]. ניוז קורפ החליטה להשתמש בטכנולוגיה של NDS ששולבה בממיר, ו-TiVo הפסידה אותה כלקוח[16]. אחר כך גם את חברת "סקיי", שהייתה אז גם בבעלות ניוז קורפ . DirecTV חידשה את ההסכם עם TiVo ושייוקה את המכשירים שלה במקביל לפתרון של NDS[17] בישראל הושקה הטכנולוגיה של NDS על ידי yes הטלוויזיה בלוויין בתחילת 2005[18], אך המכשיר לא זכה להצלחה[19].

החברה סבלה מתחרות מצד שתי חברות גדולות נוספות, מוטורולה וסיינטיפיק-אטלנטה שנרכשה על ידי סיסקו, שגם השיקו מקליטי וידאו דיגיטליים[20].

בינואר 2012 ל-TiVo היו כ-2.3 מיליון מנויים בארצות הברית. ירידה משיאה של 4.36 מיליון בינואר 2006. ב-31 בינואר 2016, דיווחה TiVo על 6.8 מיליון מנויים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא TiVo בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ורן סנט-ג'ון, לאלף את הטלוויזיה, באתר הארץ, 6 במאי 2003
  2. ^ שמחה סיגן, ‏להקדים תרופה למכה, באתר גלובס, 13 בינואר 2003
  3. ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, ‏הרווח בין הטלוויזיה לפי.סי, באתר גלובס, 4 ביולי 1999
  4. ^ שידור ישיר, אז מה, באתר גלובס, 28 באפריל 1999
  5. ^ אקונומיסטצפייה ללא גבולות, באתר TheMarker‏, 17 במרץ 2006
  6. ^ אביבה משמרי, ‏טיוו עולה לפריים-טיים, באתר גלובס, 13 בדצמבר 1999
  7. ^ אקונומיסטמדלגים בעיקר על הפרסומות הגרועות, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2003
  8. ^ סן חוזה מרקיורי, האמת על פי Tivo, באתר TheMarker‏, 6 בפברואר 2004
  9. ^ אדוורטייזינג אייג', ‏נילסן ארה"ב תנטר השימוש במכשירי PVR, באתר גלובס, 10 בפברואר 2004
  10. ^ ניו יורק טיימסהחזון של TiVo ומיקרוסופט: שידורי טלוויזיה דרך קווי הטלפון והאינטרנט, באתר הארץ, 10 ביוני 2004
  11. ^ TiVo כבר לא צריכה את DirecTV: חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם ענקית הטלוויזיה בכבלים קומקסט, באתר TheMarker‏, 15 במרץ 2005
  12. ^ סוכנויות הידיעותבקרוב: TiVo גם במכשירי iPod ו-PSP, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2005
  13. ^ כריס נטל, ‏הסרטים של אמזון: משיקה שירות וידיאו בהזמנה, ללא תשלום, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2008
  14. ^ יורם גביזון, NDS מציגה את המוצר שעשוי להשכיח את חברת טיבו המתחרה, באתר TheMarker‏, 22 בנובמבר 2004
  15. ^ גיא הדס, ‏"רכישת DirecTV ע"י ניוזקורפ תהיה מנוע הצמיחה של NDS בשנים הקרובות", באתר גלובס, 21 בדצמבר 2003
  16. ^ שירלי יום-טוב, NDS נהנית מהצרות של המתחרה: דיירקטיוי מכרה את כל מניותיה בחברת Tivo המתחרה במכשיר ההקלטה שלה, באתר הארץ, 8 ביוני 2004
  17. ^ הארץהלקוח הגדול ביותר שלNDS חידש הסכם עם חברת Tivo המתחרה, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2006
  18. ^ הארץלא רק yes Max, באתר TheMarker‏, 4 בפברואר 2005
  19. ^ בועז גריילסמר, YES בלחץ: עקב כישלון החדרת מכשיר ההקלטה מקס לשוק - הוא מוצע בהנחה משמעותית, באתר TheMarker‏, 21 באוגוסט 2005
  20. ^ בארונ'ס: טכנולוגיית המוצר של טיבו עשויה להפוך את החברה למועמדת לרכישה, באתר גלובס, 17 באפריל 2006