The Final Cut

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Two Suns in the Sunset)
The Final Cut
אלבום אולפן מאת פינק פלויד
יצא לאור 21 במרץ 1983 (בריטניה)
2 באפריל 1983 (ארצות הברית)
הוקלט יולי-דצמבר 1982
סוגה רוק מתקדם
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 43:27
חברת תקליטים Harvest (בריטניה)
Capitol (ארצות הברית)
הפקה רוג'ר ווטרס, מייקל קמן, ג'יימס גוטרי
כרונולוגיית אלבומים של פינק פלויד
A Collection of Great Dance Songs
(1981)
The Final Cut
(1983)
A Momentary Lapse of Reason
(1987)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

The Final Cut (החיתוך האחרון) הוא האלבום ה-12 של להקת הרוק המתקדם פינק פלויד. האלבום ראה אור בשנת 1982 בבריטניה ושנה לאחר מכן בארצות הברית. בבריטניה האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים ובארצות הברית למקום מספר 6. הוא נודע בעקבות הטקסטים הנוקבים שבו המעבירים ביקורת קשה על פוליטיקה, ממשלות, ומלחמות. ב-23 במאי 1983, הפך האלבום לאלבום זהב וזמן קצר לאחר מכן לפלטינה, ובשנת 1997 הפך לדאבל פלטינה. אלבום זה הוא היחיד של הלהקה שכולו נכתב והולחן על ידי רוג׳ר ווטרס בלבד.

האלבום היה האחרון לפני עזיבתו של רוג'ר ווטרס את הלהקה. כל האלבום נכתב והולחן על ידי ווטרס, ודבר זה יצר מחלוקות וריבים בתוך הלהקה, עד כדי כך שדייוויד גילמור, שהשתתף רק בשני קטעים באלבום, התפרץ על ווטרס ואמר "כשתצטרך גיטריסט, קרא לי."

למעשה, באלבום זה כמעט ולא הייתה השתתפות של שאר חברי הלהקה מכיוון שווטרס דחה אותם, והביא נגנים אחרים במקומם. מעשה זה ערער את הביטחון של מתופף הלהקה ניק מייסון וקלידן הלהקה ריצ'רד רייט (שלא השתתף באלבום כלל), שלא האמינו ביכולת שלהם.

האלבום מדבר על מלחמה ועל תאוות המלחמה של השלטונות המושחתים, והוא מעין המשך לאלבום הקודם "The Wall". באלבום מועברת בגלוי ביקורת על שליטים שונים בעולם, ביניהם מרגרט תאצ'ר ומנחם בגין. ווטרס הקדיש את האלבום לאביו אריק פלטשר ווטרס שנהרג במבצע כושל במלחמת העולם השנייה. בהוצאה השנייה של האלבום ב-2007 אפשר לראות שבגב העטיפה רשום: "to eric fletcher waters".

לחלק משירי אלבום זה נוצרו וידאו קליפים, שאוגדו ביחד לסרט אחד, באורך של 19 דקות, שנשא את שמו של האלבום.

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שם משך
1. The Post War Dream 2:59
2. Your Possible Pasts 4:26
3. One of the Few 1:17
4. When the Tigers Broke Free (נוסף לאלבום בגרסה שהופצה מחדש ב-2004) 3:12
5. The Hero's Return 2:42
6. The Gunner's Dream 5:18
7. Paranoid Eyes 3:41
8. Get Your Filthy Hands Off My Desert 1:16
9. The Fletcher Memorial Home 4:09
10. Southampton Dock 2:13
11. The Final Cut 4:42
12. Not Now John 5:01
13. Two Suns In the Sunset 5:15
משך כולל:
46:11

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Post War Dream[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הפותח את האלבום. בשיר זה שואל ווטרס למה אביו נהרג במלחמת העולם השנייה. נראה כי עצם יציאתה של בריטניה למלחמה, בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, גרמה לווטרס לחרדות. באחד מהבתים של השיר יש את המילים הבאות: Should we shout? Should we scream? What happened to the post war dream? Oh Maggie, Maggie what have we done? (תרגום: האם אנו צריכים לצעוק? האם אנו צריכים לצרוח? מה קרה לחלום שאחרי המלחמה? או, מגי מגי מה עשינו?) מגי היא בעצם מרגרט תאצ'ר. השאלה בשיר היא גם האם החלום שבו כל הזוועות במלחמת העולם השנייה לא יחזרו יותר? זה מראה על הרס עולמו של ווטרס לאחר מות אביו, אריק פלטשר ווטרס.

Your Possible Pasts[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השיר נקראות בסרט החומה, כשפינק הגיבור הראשי מקריא חלק ממילות השיר. זהו שיר פילוסופי בו ווטרס מסתכל על העבר ותוהה על האפשרויות הבחירה שהיו בו. הוא מציג זאת כאזהרה לעתיד - כל עוד אנחנו יכולים לבחור, צריך לבחון איך הבחירות הקודמות השפיעו עלינו. השיר מעולם לא בוצע בהופעה.

One of the Few[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך השיר הוא דקה ו-23 שניות. ווטרס ניגן על כל כלי הנגינה בשיר. השיר מתאר חייל ששב מהמלחמה ועובד כמורה.

Paranoid Eyes[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר זה מעולם לא בוצע בהופעות של הלהקה. השיר מתאר אדם אשר מציג כלפי החברה דמות שנועדה להסתיר את רגשותיו, הוא מסתתר מאחורי מסיכות ומוכן אפילו להציג שגעון על מנת להגן על נפשו הפגועה. ניתן להבין זאת כחוויה אותנטית של ווטרס, שחי עם צלקת עמוקה מילדותו, בה איבד את אביו.

The Hero's Return[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר במקור, היה אמור לצאת באלבומם הקודם The Wall תחת השם, Teacher Teacher עם מילים שונות אך רעיון זה נדחה והשיר נמצא ב-The Final Cut.

The Gunner's Dream[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מתאר את חלומו של רובאי במלחמת העולם השנייה ומתאר חזון של שלום וביטחון.

מבצעים: רוג'ר ווטרס - גיטרת בס, שירה, אפקטים, דייוויד גילמור - גיטרה וניק מייסון - תופים. השיר מבוצע יחד עם התזמורת הפילהרמונית של בריטניה מנוצחת על ידי מייקל קמן(אנ'), רפאל ראוונסקרופט(אנ') - טנור סקסופון ומייקל קמן - פסנתר, פסנתר חשמלי.

Get Your Filthy Hands Off My Desert[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הוא הקצר ביותר באלבום כי משכו הוא דקה יחד עם One of the Few, הם נחשבים לשירים הקצרים באלבום. השיר הוא גם הראשון שפותח את הצד השני בתקליט הויניל. נושא השיר לא ידוע, אך ניתן לשמוע דיבורים ולבסוף צליל של פיצוץ. לאחר מכן, מתחילה שירתו של ווטרס יחד עם התזמורת.

The Fletcher Memorial Home[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Fletcher Memorial Home (בית הזיכרון על שם פלטשר). השיר נמצא בשני אלבומי אוסף של הלהקה. Echoes: The Best of Pink Floyd ו-The Best of Pink Floyd: A Foot in the Door. השיר מתאר את התיעוב של מנהיג הלהקה, רוג'ר ווטרס מפוליטיקאים רודנים מאז מלחמת העולם השנייה. ווטרס טוען שכל רצונם של הפוליטיקאים הוא לראות את עצמם בטלוויזיה, להעצים את האגו שלהם. פולשים למדינות אחרות וגורמים למלחמות ולהרס רק מתוך צרכים פוליטיים. משחקים במלחמה ומזיזים פיונים על השולחן כמו ילדים קטנים. ווטרס מזכיר את המנהיגים: (רונלד רייגן, אלכסנדר הייג, מרגרט תאצ'ר, ג'וזף מקארתי, איאן פייזלי, ליאוניד ברז'נייב, ריצ'רד ניקסון אפילו מנחם בגין ראש ממשלת ישראל דאז). השם Fletcher, הוא השם האמצעי של אביו של ווטרס, אריק פלטשר ווטרס שנהרג במלחמת העולם השנייה.

Southampton Dock[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו שיר שמשלב שני סגנונות מוזיקליים. רוק מתקדם ופולק רוק. זה היה השיר הראשון של הלהקה שבוצע בסגנון פולק מאז 1971 בשיר, A Pillow of Winds מ-Meddle. השיר מעולם לא בוצע בהופעה חיה על ידי הלהקה. ווטרס היה היחיד מחברי הלהקה שביצע את השיר הזה יחד עם מייקל קמן. השיר הוא מין המשך לשיר, Get Your Filthy Hands Off My Desert מה שהופך את זה לסוג של מחרוזת. ווטרס ביצע את המחרוזת הזו בהופעה של In the Flesh? שיצא גם ב-DVD. השיר גם בוצע בסיבוב ההופעות של ווטרס שהוא מבצע את האלבום המצליח של הלהקה, The Dark Side of the Moon ב-DVD שנקרא, 2006-2007 The Dark Side of the Moon Live tour.

בשיר, ווטרס מתאר את החיילים ששרדו במלחמה ושבים לאנגליה. הוא מתאר את השבועה לחדול ממלחמה ואת ההפרה של השבועה, כאשר אשה עומדת על מזח סאות'האמפטון ומנופפת לשלום לחיילים היוצאים למלחמה.

Not Now John[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו השיר היחיד שבו הגיטריסט, דייוויד גילמור שר באלבום למרות שווטרס שר בקטעים של הרוק המתקדם. המילה fuck נמצאת בכל פעם בתחילת השירה של גילמור אך היא מעורפלת. זהו שיר שתוקף בחריפות את מרגרט תאצ'ר ראש ממשלת בריטניה דאז. זהו אחד השירים המאופיינים בסגנון ההארד רוק. בקליפ, נראה נער יפני שמסתובב במפעל ובסוף מתאבד. בקליפ מופיע גם אלכס מקאווי המורה בסרט החומה.

Two Suns in the Sunset[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו שיר המתאר פחד משואה גרעינית עתידית. המילים: "the sun is in the east, even though the day is done" מייחס לכדור אש ענק שבא מפיצוץ גרעיני. זהו השיר האחרון בו השתתף רוג'ר ווטרס עם פינק פלויד. בשיר זה, המתופף אנדי ניומארק החליף את ניק מייסון, מכיוון שמייסון התקשה לבצע את מעברי הקצב המורכבים. השיר מסתיים בתובנה שכולנו בני האדם בעלי ערך שווה ומעביר מסר אוניברסלי ואופטימי במידה.

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Final Cut הוא אוסף וידאו קליפים של שירים מתוך האלבום The Final Cut של להקת הרוק הבריטית פינק פלויד. אורך הסרט הוא 19 דקות, והוא מכיל כארבעה וידאו קליפים. הסרט בוים על ידי ווילי קריסטי, גיסו של רוג'ר ווטרס. השחקן הסקוטי אלכס מק'אנבוי, ששיחק את תפקיד המורה בסרט פינק פלויד - החומה, שיחק תפקיד בולט גם בסרט זה. ווטרס גם מופיע בכמה חלקים בסרט עצמו.

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "The Gunner's Dream"
  • "The Final Cut"
  • "Not Now John"
  • "The Fletcher Memorial Home"

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעתי, The Final Cut הייתה הנקודה הכי נמוכה בקריירת פינק פלויד שלנו. הפסקתי לעשות את מיטב יכולתי בהקלטות... אני ניסיתי להסביר לרוג'ר שהשירים שהוא רוצה לשים באלבום הם שירים שדחינו מהאלבום The Wall משום שלא אהבנו אותם. רוג'ר חשב שאני רק מפריע לו... הוא נכנס למן מגלומניה והוא לא נתן לאף אחד להגיד את דעתו על מהלך העניינים. רבנו הרבה בזמן הזה.

דייוויד גילמור, תחילת שנות ה-90

The Final Cut היה מצער בשבילי, אף על פי שכשאני מאזין לכולו אני מאוד אוהב אותו. לא אהבתי את השירה שלי שם, כשאתה מאזין לאלבום אפשר לשמוע את המתח העצבני בשירה.

רוג'ר ווטרס, יוני 1987

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]