משתמש:רון אהרוני

פרופסור למתמטיקה בטכניון.

מחבר הספרים חשבון להורים[1][2] ומתמטיקה, שירה ויופי

כתיבה

בערך בגיל 40 התחלתי לכתוב ספר עיון. הנושא היה טכניקות משותפות לבדיחות ולשירה, ובעצם רציתי להשיב בו על שתי שאלות קלסיות - מה זו בדיחה ומהו שיר. הספר החל כספר אקדמי,אבל לאטי הכרתי את העולם האקדמי של מדעי הרוח, והבנתי שאין לי מה לצפות ממנו. אנשי מדעי הרוח חושבים בצורה שונה לגמרי מאנשי מדעי הטבע. לגמרי. השאלה "למה" אינה מעניינת אותם כל כך. הם נתלים בסמכות. הם אינם מסתכלים על רעיונות בצורה עניינית. ככה זה. הבנתי שאני חייב לפנות לקהל הרחב, והספר שינה כיוון. הוא כתוב, ואני מקווה שיפורסם בשלב כלשהו.

בגיל 47 הגעתי במקרה לגמרי לחינוך, והדבר פתח דף חדש בקריירת הכתיבה שלי. ספרון הדרכה שכתבתי להורי הכיתה של בני התגלגל והפך לספר בהיקף מלא על חינוך מתמטי יסודי, "חשבון להורים". דרך כתיבתו למדתי לכתוב. והסוד היה כעס. כעסתי על אנשי החינוך, שמפתחים רעיונות הזויים. המפורסם בין הרעיונות האלה הוא הבדידים, אבל הם היו רק קצה קרחון. היה משהו גרוע יותר, שלא הגיע לקהל הרחב, משום שנעצר בזמן - "תכנית 2000", תכנית לימודים לבית הספר היסודי שהייתה עשויה כולה רעיונות מיובאים מארצות הברית, שגרמו שם לכישלונות והיו נושא למאבקים קשים. הישגי הגדול ביותר בחינוך היה עצירת התכנית הזאת והחלפתה בתכנית לימודים סבירה. ואז התברר לי שכעס עוזר בכתיבה: הוא משחרר. הוא גרם לי לנטוש את הסגנון האקדמי ולנסות להגיע לאנשים על רמה פשוטה וישירה.

מאז אני ממשיך לכתוב - "מתמטיקה שירה ויופי" הוזמן על ידי מו"ל, ולבסוף הוצא על ידי מו"ל אחר. נושאו הוא מה גורם לתחושת היופי במתמטיקה ובשירה. הרעיון המרכזי הוא שתחושת יופי נולדת מ"לדעת בלי לדעת". כלומר מקליטת מסר בלי להישיר אליו עיניים. למשל, המטפורה היא דרך לקלוט מסר א' כאשר כביכול מדובר ברעיון ב'.

לאחר ששני הספרים האלה הצליחו, החלטתי לכתוב כספר רעיון שאתו ביליתי שנים רבות, מאז גיל ההתבגרות. השאלה שהולידה את הרעיון הזה היא מה זו פילוסופיה. כתבתי את הדברים בצורת מאמרים לאורך שנים, וכמו במקרה של הספר על שירה ובדיחות הבנתי שאין לי מה לחפש בעולם האקדמי הפילוסופי. למעשה, במקרה זה עוד פחות. הרעיון המרכזי של הספר הוא שהפילוסופיה נולדת מטעות, הנחה בלתי אפשרית על מבנה החקירה. הפילוסופיה חוקרת את החשיבה האנושית, מתוך הנחה שהמערכת החוקרת והמערכת הנחקרת אינן נפרדות. והטענה שלי היא שהדבר בלתי אפשרי - חקירה עצמית צריכה להיות כמו חקירה של מישהו אחר. עליך לבנות בעצמך רשות חוקרת נפרדת.

הספר פורסם לפני זמן לא רב, והתגובות עד כה היו טובות מאנשי הי טק ומדעי הטבע שקראו. הפילוסופים אינם מגיבים, כמעט. כאשר הם מגיבים זה כמעט באלימות, ולעולם לא בענייניות. נחכה ונראה.