Wii Party

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Wii Party
パーティ
עיצוב קופסת המשחק
עיצוב קופסת המשחק
תאריך הוצאה 8 ביולי 2010
סוגה משחקי מסיבה
פיתוח NDcube
הוצאה לאור נינטנדו
סדרה Wii
מצבי משחק 1-4 משתתפים
פלטפורמות Wii

Wii Party (ביפנית: パーティ, מילולית מסיבת ווי) הוא משחק וידאו-מסיבה, שפותח ופורסם על ידי נינטנדו עבור קונסולת ה-Wii[1]. המשחק לווה באלמנטים של משחקי סדרת ה-Mario Party, עוד זיכיון של משחקי חברה שנוצר על ידי נינטנדו. זהו גם המשחק הראשון על קונסולת ה-Wii ששיגרו מיאמוטו לא הפיק[2]. המשחק שוחרר ביפן ב־8 ביולי 2010, בצפון אמריקה ב-3 באוקטובר 2010, באוסטרליה ב-7 באוקטובר 2010, ובאירופה ב-8 באוקטובר 2010. המשחק הוצג לציבור בפעם הראשונה על ידי סאטורו איווטה ב-7 במאי 2010[3]. המשחק קיבל דירוגים שונים ממבקריו ומכר 9.34 מיליון עותקים ברחבי העולם עד ספטמבר 2019. משחק המשך בסדרה, Wii Party U, שוחרר לקונסולת ה-Wii U ב-25 באוקטובר 2013.

אופן המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכב מסוג Audi Q7 בבעלות נינטנדו עם הדפס של המשחק Wii Party, חורף 2010

Wii Party כולל תשעה מצבי משחק שונים המחולקים בין שלוש קטגוריות: משחקי מסיבות, משחקי מסיבות בית ומשחקים לזוגות. מרבית מצבי המשחק משלבים שימוש ב-80 מיני-משחקים שנוצרו בלעדית ל-Wii Party . המשחק מציע גם מצבים נוספים העושים שימוש בלעדי במיני-משחקים אלו.

משחקי מסיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי מסיבות הם משחקים בהם עד ארבעה שחקנים מתחרים זה בזה.

Board Game Island

כל השחקנים עולים במעלה אי שבמרכזו הר געש. שחקן מגלגל קוביות וצועד את מספר הצעדים המצוין עליהן (Miis משמשים כדמויות הצועדות). סדר ההטלות נקבע על ידי מיני-משחק. שחקנים שזכו במקום הראשון, השני או השלישי זוכים בקובייה נוספת חוץ מהקובייה הרגילה (המקום הראשון זוכה בעוד קובייה רגילה, המקום השני זוכה בקוביה עם המספרים 1–3 והמקום השלישי זוכה בקוביה עם המספרים 1–2). השחקן שמגיע לראש האי ראשון מנצח.

Globe Trot

שחקנים הופכים קלפים ממוספרים וצועדים את המספר המצוין עליהם. שחקנים זוכים במטבעות במשחקי-מיני (מקום ראשון - 10 מטבעות, מקום שני - 5 מטבעות, מקום שלישי - 3 מטבעות, מקום רביעי - מטבע יחיד) שניתן להשתמש בהם לרכישת כרטיסי רכב כדי לעזור להם להתקדם, או בשדות תעופה ובנמלי ים לנסוע למרחקים ארוכים. כששחקנים מגיעים למקום חם, הם יכולים לרכוש תמונת מזכרת בעשרה מטבעות. לאחר 10 סיבובים של המשחק, מתחילה הארכה והשחקן הראשון שמגיע לנקודה חמה וקונה תמונת מזכרת מסיים את המשחק וזוכה בתמונת בונוס. השחקן שאסף הכי הרבה תמונות מזכרת זוכה.

Swap Meet (ידוע בשם Mii of a Kind בגרסה האירופית)

לפי תור, השחקנים בוחרים Mii מאמצע המגרש כדי להחליף אותו עם Mii מהאזור שלהם. שחקנים שאוספים שלושה Miis עם תלבושות באותו צבע בשתי שורות שונות זוכים בנקודות. בונוסים שונים אפשריים בהתאם לאופן ההתאמה של Miis, כך שהנקודות שהשחקנים יקבלו משתנות גם הם. השחקן שיש לו הכי הרבה נקודות אחרי מספר מוגדר של סיבובים הוא המנצח.

Spin-Off

לפי תור, השחקנים מסובבים גלגל-מזל כדי לזכות במדליות. שחקנים יכולים לזכות במדליות, לאבד מדליות או להוסיף מדליות לבנק (תלוי היכן נעצר הגלגל). שחקנים יכולים גם לזכות במדליות שנשמרו בבנק על ידי זכייה במיני-משחקים. אם שניים או שלושה שחקנים מסיימים את המיני-משחק בתיקו, המנצחים מתחלקים בכסף שבבנק. אם כל השחקנים מסיימים את המשחק בתיקו, לא קורה כלום. לאחר עשרה מחזורים מתחילה הארכה, והמשחק מסתיים לאחר שהכסף בבנק יתרוקן, או עוד עשרה מחזורים נוספים. השחקן עם הכי הרבה מדליות בסוף המשחק זוכה.

Bingo

המשחק מתנהל כמו בינגו. שחקנים בודקים Miis בכרטיסי הבינגו שלהם שמתאימים לכדורים עם פרצופי Mii שנושרים ממכונת בינגו גדולה. אם נשמט כדור מיני-משחק ממכונת הבינגו, שחקנים משחקים מיני-משחק והמנצח בודק את ה-Mii לפי בחירתם. אם יש שוויון, תחרות מתגלגלת בקוביות מחליטה את הזוכה. השחקן הראשון שמשלים שורה אופקית, אנכית או אלכסונית מקבל בינגו והוא המנצח.

Pair Games[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי זוג מיועדים לשני שחקנים ובהם השחקנים משחקים ביחד או אחד נגד השני.

Friend Connection

השחקנים עונים על חמש שאלות לפני שהם משחקים מיני-משחק שיתופי (סוג של מיני משחק שבו השחקנים משחקים ביחד, בדרך כלל נגד השעון) כדי לבדוק אם הם זוג טוב או זוג רע. הם מקבלים ציון טוב יותר אם התשובות שלהם לשאלות זהות, ואם הם מצליחים במיני-משחק.

Balance Boat

שני שחקנים עובדים יחד כדי לאזן Miis על מפרשי ספינה. אם השחקנים מאזנים בהצלחה 20 Miis, הם ינצחו את המשחק. אם הספינה תיפול, כל ה-Miis ייפלו לים והשחקנים יפסידו במשחק.

Match-Up

שחקנים מתאימים Miis שלבושים באותו צבע של חולצות לזוגות כדי לקלוע נקודות. צבע חולצת ה-Mii מוסתר עד שנבחר. אם שחקנים לא מצליחים להתאים צמד, הם מאבדים את תורם. שחקנים משחקים מדי פעם מיני-משחקי דו-קרב (מיני-משחקים לשני שחקנים) זה מול זה כדי לזכות בתור שני. השחקן עם הכי הרבה נקודות בסוף המשחק הוא המנצח.

House Party[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי House Party הם משחקים המתמקדים בסביבת השחקנים ולא כוללים מיני-משחקים. אחד המשחקים, Quick Draw, הוא בלעדי לגרסה היפנית.

Animal Tracker

במשחק זה פורסים את שלטי ה-Wii כדי שכל השחקנים יוכלו להגיע אליהם. חיה מופיעה על המסך ומשמיעה צליל. בו בזמן כל שלט ישמיע צליל של חיה אבל רק אחד מהם יחקה את החיה על מסך הטלוויזיה. מי שתופס את השלט הנכון זוכה בנקודה. השחקן הראשון שזוכה ב-3 נקודות מנצח.

Hide and Hunt

שחקן אחד מסתיר את כל שלטי ה-Wii. לכל השחקנים יש מגבלת זמן לחפש את כולם. בכל 10 שניות כל השלטים ישמיעו צליל של בעלי חיים כדי להקל על איתורם.

Time Bomb

נעשה שימוש רק בשלט אחד ללא קשר למספר השחקנים. שחקנים מעבירים אותו בעדינות מאחד לשני תוך לחיצה על הכפתור המוצג על המסך. אם השלט מנוער יותר מדי או שהכפתור השגוי נלחץ השלט ישמיע קול פיצוץ.

Word Bomb

נעשה שימוש רק בשלט אחד ללא קשר למספר השחקנים. שחקנים מעבירים את השלט לאחר שאמרו מילה שתואמת לקטגוריה הנתונה. מי שמחזיק בשלט כשהוא משמיע קול פיצוץ מפסיד.

Buddy Quiz

המשחק הזה הוא היחיד בקטגוריית ה-House Party שדורש 3–4 שחקנים. לאחר שבחרו בשחקן שישמש כ"Buddy" (מקביל לסלנג "חביבי" בעברית), השחקנים האחרים מנסים לחזות את תשובותיו לשאלות שונות אודות עצמם ולקבל נקודות אם חזו נכון.

מצבי מיני-משחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיני-משחק "Friendly Face-Off", שבו השחקנים צריכים להרכיב פאזל בצורת ה-Mii שלהם
Free Play

אפשרות לשחק כל מיני-משחק.

Battle

תחרות שמטרתה היא להיות השחקן הראשון שמנצח במספר מוגדר של מיני-משחקים.

Challenge

מיני-משחקים שבהם אפשר לשבור שיאים חדשים.

Solo

מסע בין מיני-משחקים המיועד לשחקן אחד בלבד.

Spot the Sneak (ידוע בשם Rule Reversal בגרסה האירופית)

בכל מיני-משחק שחקן נבחר ומיודע שהוא ה"גנב". הוא מקבל עזרה מהמשחק להגיע למקום הראשון במיני-משחק זה (לדוגמה במשחק Zombie Tag, שבו זומבים רודפים אחרי כל השחקנים ומטרתם היא לא להיתפס כי אז יהפכו הם עצמם לזומבים, הזומבים ירדפו אחרי כולם למעט ה"גנב"). אחרי כל סיבוב, כל שחקן מצביע למי שהוא חושד שהוא ה"גנב". אם ניחש נכונה את ה"גנב", הוא לוקח ממנו 10 נקודות. אם ניחש לא נכון ה"גנב" ייקח ממנו 10 נקודות.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיתוח Mario Party 8, כמה ממעצבי המפתח של הדסון סופט (חברה מתחרה של נינטנדו) עזבו לעבוד אצל חברת הבת של נינטנדו NDcube[4]. במהלך ראיון הודיעה NDcube כי "אחת האטרקציות של Mario Party היא שתוכלו לשחק עם הדמות האהובה עליך", אך הם "חשבו ששימוש בדמויות של Mii יחזק את הרושם שאתה עצמך משחק יחד עם חבריך". איווטה קיווה גם כי "אנשים ישחקו ב-Wii Party עוד שנים רבות כתקן החדש בתוכנת משחקי המסיבות[5]".

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק קיבל ביקורות שונות למדי של מבקרים, עם ציון מטקריטי ממוצע של 68/100. GameSpot העניקה ל-Wii Party ציון של 8 מתוך 10, ושיבחה את המגוון הרחב של משחקי המיני והמצבים. GameSpot הוסיפה עוד כי מצב מרובה-המשחקים של המשחק "הוא פיצוץ", וכי היא מאמינה ש-Wii Party הוא "מהיר וטוב יותר" מאשר "Mario Party"[6]. הדיווח העולמי של נינטנדו העניק למשחק 8/10, תוך ציטוט כי "תלונה נפוצה על "Mario Party" היא שיש בו יותר מדי דברים שמאטים את המשחק עד עצירה כמעט, כמו מלכודות מרובות על לוח משחק אחד והמתנה ששחקן יסיים את תורו. Wii Party נמנעת מכך על ידי האצת המשחק[7]". IGN העניקה למשחק 7/10, תוך שהיא מתחה ביקורת על הגרפיקה כבהירה וצבעונית, אך "לא בדיוק יפה", אבל שיבחה את נינטנדו על כך שהיא עשתה עבודה טובה בכך שהיא מאפשרת לשחקנים לעקוב אחר ההוראות כדי להשיג יעדים[8]. GameTrailers העניקו למשחק 7.9 ואמרו "מלבד כמה מצבי בוץ וכמה בעיות בקרה קלות, אין הרבה מה להאשים[9]".

פיל קולאר מ-Game Informer הצהיר בסקירה שלילית כי "יותר מ-80 המיני-משחקים של ה-Wii Party חולקים את אותה האיכות הלא אחידה בה ציפיתי מ-Mario Party, וזה הגיוני בהתחשב בכך שרבים מהם הם איטרציות של משחקים מאותה סדרה. המשחקים הראשיים גרועים עוד יותר. בעוד ש-"Mario Party" נתנה לשחקנים לוחות רבים לשחק בהם, Wii Party מציגה סוגי משחק מרובים, כל אחד פחות מהנה מזה שלפניו".

מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבוע הראשון לשחרורה ביפן מכר המשחק 230,000 יחידות והיה המשחק הנמכר ביותר במדינה באותו השבוע[10]. החל מה-5 באוקטובר 2010 מכר המשחק 350,791 יחידות ביפן[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Wii Party בוויקישיתוף
  1. ^ רונגן, ניל: Nintendo World Report ,Nintendo Reveals Wii Party, ה-7 במאי 2010
  2. ^ איוואטה שואל: Wii Party, עמוד 3
  3. ^ "Financial Results Briefing for Fiscal Year Ended March 2010: May 7, 2010 Presentation by Satoru Iwata, President". נינטנדו בע"מ. בדיקה אחרונה ב-8 ביולי 2011. 
  4. ^ "What Wii Party And Mario Party Have In Common". קוטאקו. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2010. 
  5. ^ Wii.com - Iwata Asks: Wii Party
  6. ^ "Wii Party Review for Wii". GameSpot. 1 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2010. 
  7. ^ "Nintendo World Report:Wii Party Review". הדיווח העולמי של נינטנדו. 30 בספטמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2010. 
  8. ^ "IGN's Wii Party Review for Nintendo Wii". IGN. 3 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-5 באוקטובר 2010. 
  9. ^ "Wii Party: Review, Trailers, and Interviews". GameTrailers. 6 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2010. 
  10. ^ "Wii Party Rocks Japan". Gawker Media. 18 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2010. 
  11. ^ "Media Create Sales: September 20 to 26". הדיווח העולמי של נינטנדו. 1 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2010.