לדלג לתוכן

Wolfenstein (סדרת משחקים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Wolfenstein
הלוגו של הזיכיון
הלוגו של הזיכיון
יוצר סילאס וורנר
משחקים
משחקי וידאו Castle Wolfenstein (1981)
Beyond Castle Wolfenstein (1984)
Wolfenstein 3D (1992)
Return to Castle Wolfenstein (2001)
Wolfenstein: Enemy Territory (2003)
Wolfenstein RPG (2008)
Wolfenstein (2009)
Wolfenstein: The New Order (2014)
Wolfenstein: The Old Blood (2015)
Wolfenstein 2: The New Colossus (2017)
Wolfenstein: Youngblood (2019)
Wolfenstein: Cyberpilot (2019)
שונות
wolfenstein.bethesda.net

סדרת משחקי Wolfenstein (בעברית: וולפנשטיין. ידועה בישראל גם כ"הטירה הנאצית" או "טירת הנאצים") היא סדרה של משחקי וידאו מסוגת ההיסטוריה החלופית. עלילת הסדרה מתמקדת במלחמת העולם השנייה, ובמרבית משחקי הסדרה השחקן נכנס לנעליו של גיבור מלחמה אמריקני בשם בי. ג'יי. בלאזקוביץ' ובמלחמתו כנגד הגרמנים הנאצים וסיכול מזימותיהם הזדוניות.

הסדרה נוצרה במקור על ידי Muse Software, שפיתחה במהלך שנות ה-80 שני משחקי התגנבות דו-ממדיים בשמות "טירת וולפנשטיין" (1981) ו"מעבר לטירת וולפנשטיין" (1984). לאחר סגירת החברה בשנת 1987, עברו הזכויות על הסדרה לידי חברת id Software שפיתחה את המשחק Wolfenstein 3D (1992), משחק יריות בגוף ראשון בתלת מימד אשר סייע לעלייה בפופולריות של ז'אנר משחקי היריות במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 ומעבר. בהמשך, ולאחר רכישת id (יחד עם כל הזיכיונות שבבעלותה) על ידי תאגיד המדיה ZeniMax, עברה הסדרה לידי החברה השוודית MachineGames אשר ממשיכה לפתח את משחקי הסדרה עד היום.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת Muse Software‏ (1981–1992)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק הראשון בסדרה, Castle Wolfenstein ("טירת וולפנשטיין") פותח על ידי מפתח משחקי הווידאו האמריקני סילאס וורנר, ביחד עם דייל גריי וג'ורג' ורנדל. וורנר, שנחשב בשעתו לאחד מחלוצי ז'אנר משחקי ההתגנבות, הוציא לאור את המשחק ב-1981 במסגרת החברה בה עבד, M.U.S.E Inc. (שבהמשך שינתה את שמה ל-Muse Software).[1]

וורנר הגה את הרעיון ליצירת המשחק לאחר שצפה בסרט "תותחי נברון" מ-1961, שעלילתו התמקדה בכוח קומנדו של בעלות הברית בנסותו לכבוש מבצר גרמני שלכאורה נראה כבלתי ניתן לכיבוש.[2][3] באותו היום, שיחק וורנר במשחק ארקייד בשם Berzerk שבמסגרתו השחקן נדרש לנווט במבוך מלא רובוטים היורים קרני לייזר. וורנר חשב לשלב את המשחקיות של Berzerk עם הרקע העלילתי שבו מתרחש הסרט "תותחי נברון", ולהחליף את הרובוטים יורי-הלייזר בנאצים.[4] וורנר חשב תחילה לפתח משחק shoot em' up בו השחקן נדרש לירות על אויביו ולהתחמק מהיריות שלהם בו זמנית, אך בסופו של דבר שינה את דעתו ופיתח משחק שבמסגרתו השחקן נדרש לברוח מטירת הנאצים תוך התחמקות מהשומרים, ולא בהכרח להרוג אותם.

המשחק "טירת וולפנשטיין", שיצא במקור עבור מחשבי אפל II, נחשב לעיתים לאחד ממשחקי ההתגנבות הראשונים, כיוון שהוא מתמקד בהתחמקות השחקן מאויביו ובנטרולם מנשק, כאשר הריגת האויבים היא אופציונלית ומשמשת כמוצא אחרון בלבד.[5] כמו כן, המשחק היה בין הראשונים שהשתמשו בסינתזת דיבור וכן השפיע על יצירת זיכיונות מצליחים אחרים בז'אנר ההתגנבות כגון זיכיון מטאל גיר או סדרת Thief.[6]

ב-1984 הוציאה Muse לאור משחק המשך בשם Beyond Castle Wolfenstein ("מעבר לטירת וולפנשטיין") בטרם נסגרה ב-1987.

תקופת id Software ‏(1992–2009)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1991, צמחה לה בלואיזיאנה שבארצות הברית חברה חדשה בתחום פיתוח משחקי הווידאו, id Software (קרי: אִיד). ארבעת מייסדי החברה, המתכנתים ג'ון קארמק וג'ון רומרו, מעצב המשחקים טום הול והאמן אדריאן קארמק, עזבו לא מזמן את חברת SoftDisk ותכננו לפתח משחק וידאו משלהם.[7] הול הציע תחילה ליצור משחק מחשב שייקרא It's Green and Pissed ועלילתו תתמקד במלחמה נגד מוטנטים שברחו ממעבדת מחקר, אך רומרו הציע במקום זה לפתח רימייק בתלת מימד למשחק Castle Wolfenstein. כיוון שהול, רומרו וג'ון קארמק אהבו לשחק ב"טירת וולפנשטיין", הרעיון הוסכם בין חברי הצוות. תחילה הם חשבו שלא יוכלו להשתמש בשם Wolfenstein משיקולי זכויות יוצרים אך הם גילו שהסימן המסחרי על השם פג תוקף עוד ב-1986, מעט לפני סגירתה הרשמית של Muse.[8]

העבודה על המשחק החלה בדצמבר 1991. במקור תכנן רומרו לשלב חלק מאלמנטי ההתגנבות שאפיינו את "טירת וולפנשטיין", לרבות גרירת גופות האויבים למקום מסתור בו לא יתגלו ובזיזתן, גניבת מדי האויבים על מנת להסוות את השחקן בקרב אויביו, יכולת לתקוף את האויבים ממארב, ומכניקה בה אויב שמבחין בגופה של אחד מעמיתיו מתריע ליתר האויבים שנמצאים בסביבה.[4][8] כל הרעיונות האלו נזנחו לאחר שרומרו הבין שמכניקות ההתגנבות פוגעות בצורה בה "זורם" המשחק, וכפי שציין בראיון מאוחר יותר, הבין שכל הכיף במשחק היה "לרוץ דרך מפות המשחק ולפוצץ נאצים שעומדים בדרכך. כל דבר שהאט את המשחקיות היה חייב לעוף".[9]

המשחק, שזכה לשם Wolfenstein 3D, יצא לאור ב-5 במאי 1992 להצלחה רבה, נחשב לאחד מ"האבות המייסדים" של ז'אנר משחקי היריות בגוף ראשון[10][6] ול"שינוי כיוון" בהתפתחות הזיכיון עצמו. במקום משחקיות איטית יחסית שכללה התגנבות וניהול משאבים, שאפיינה את המשחקים מבית Muse, אימץ Wolfenstein 3D משחקיות בסגנון "רוץ ותירה" בגרפיקה תלת־ממדית בגוף ראשון, משחקיות שהתוותה את הדרך עבור יתר משחקי היריות בגוף ראשון בכלל והמשחקים מבית איד בפרט. לצורך פיתוח עלילת המשחק, הגו ג'ון קארמק וטום הול את דמותו של ויליאם ג'וזף "בי. ג'יי." בלאזקוביץ', חייל ומרגל אמריקני ממוצא יהודי-פולני, שהפך עם הזמן לפרוטגוניסט של הסדרה כולה.[11]

במקור, קיוותה איד להרוויח מהמשחק בסביבות 60 אלף דולר. בפועל, הצליחה החברה למכור מעל ל-100 אלף עותקים עד סוף 1993, ועוד 100 אלף עותקים של משחק הפריקוול, Wolfenstein: Spear of Destiny.[12][9]

ב-2000 הציעה חברה בשם Gray Matter Interactive הצעה לאיד במסגרתה יפתחו משחק המשך ל-Wolfenstein 3D. החברה, שהוקמה בידי יוצאי חברת Xatrix (חברה שעבדה עוד קודם לכן בשיתוף פעולה עם איד, כשפיתחה עבורה את חבילת ההרחבה The Reckoning ל-Quake 2), הציגה בפני איד דמו שבו הודגמה בינה מלאכותית משופרת עבור אויבים שנתקלים בשחקן ומפעילים אזעקה לצורך קריאה לתגבורת. לאחר ההכרזה על המשחק בינואר 2000, החלה העבודה על המשחק, כשצוותי הפיתוח ב-Gray Matter עובדים תחת הדרכתה של איד ותוך יצירת קשר קבוע עם ג'ון קארמק תוך שמירת חופש הפעולה היצירתי של המפתחים וכל זאת על מנת לשמור על המשחק נאמן לעולם בו מתרחשת סדרת המשחקים.[13] המשחק פותח תוך שימוש במנוע המשחק של Quake 3, ואופי המשחק תואר כ"מלחמת העולם השנייה פוגשת את 'תיקים באפלה'" כאשר המשחק המשיך את הקו העלילתי ה"על טבעי" שהתוו קודמיו (במיוחד "חנית הגורל") והושפע מסרטים כמו הנשרים פשטו עם שחר, ומהאוקולטיזם הנאצי של הימלר ומחקריו בתורת הנסתר שביצע בטירת וולסבורג.[14][15] המשחק, שנקרא Return to Castle Wolfenstein ("בחזרה לטירת וולפנשטיין") יצא לאור ב-21 בנובמבר 2001 והופץ על ידי Activision וזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית כאשר המשחק מכר בארצות הברית מעל ל-250 אלף עותקים עד סוף 2001.[16] המשחק היה הראשון שכלל מצב משחק לרשת, וב-2003 הוציאה Activision חבילת הרחבה עצמאית בשם Wolfenstein: Enemy Territory שפותח על ידי חברת Splash Damage והתמקדה במשחק רשת.

ב-2009 יצא לאור המשחק Wolfenstein, משחק שמהווה המשכון רופף למשחק הקודם. המשחק פותח על ידי חברת Raven Software תוך שימוש בגרסה משופרת של מנוע המשחק של דום 3 (id Tech 4). זהו המשחק האחרון מבין משחקי הסדרה שאיד הייתה מעורבת בפיתוחו, המשחק האחרון בסדרה שהופץ על ידי Activision, והמשחק האחרון בסדרה לפני רכישת איד על ידי ZeniMax במהלך 2010.

תקופת MachineGames ‏(2014–הווה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 ביוני 2009 הודיעה איד על רכישתה בידי תאגיד המדיה ZeniMax, שבבעלותם גם חברת ההפצה Bethesda Softworks, אשר תהפוך לימים למפיצת משחקי הסדרה במקום Activision. משמעות רכישת איד על ידי ZeniMax הייתה גם שכל זיכיונות המדיה שהיו עד כה בבעלותה של איד, לרבות סדרת וולפנשטיין, עברו לידיה של ZeniMax.[17]

בעוד החברה שוקדת על פיתוח משחק יריות (וזיכיון) חדש בשם Rage, ועל רקע עזיבתם של חלק מאנשי המפתח באיד, חברת ההפצה Bethesda ניהלה מגעים עם סטודיו שוודי חדש יחסית בשם MachineGames והציעה להם לעבוד על פיתוח כותרים נוספים לאחד מהזכיונות של איד. כאשר ינס מאטיס, במאי הקריאייטיב של MachineGames, הבין כי אף אחד באיד לא עובד על פיתוח כותר המשך בסדרת Wolfenstein, דרש מאטיס מבת'סדה כי יורשה להם לעבוד על פיתוח כותר נוסף בסדרה. לאחר שעובדי החברה נפגשו עם בכירי איד במשרדם שבטקסס, הסכימו בכירי איד להצעה, אך ביקשו כי הכותר החדש יפותח תוך שימוש במנוע המשחק פרי פיתוחם id Tech 5. זמן קצר לאחר מכן, נרכשה MachineGames אף היא על ידי ZeniMax, והפכה לחברת בת, ומיד לאחר מכן החלה לגייס עובדים חדשים והחלה את העבודה על מה שלימים יהפוך ל-Wolfenstein: The New Order, שיצא לאור במאי 2014.

באותה התקופה, חברת MachineGames (לרבות מיסדייה) הייתה מורכבת בעיקרה מעובדים לשעבר בסטודיו השוודי Starbreeze אשר הוציא תחת ידיו משחקים כמו רידיק: הבריחה מבוצ'ר ביי, וההשפעה אכן ניכרת על משחקי הסדרה שיצאו מאז. חלק מהאלמנטים במשחקיות של Wolfenstein: The New Order והמשכיו (The Old Blood שיצא ב-2015, ובמידה מסוימת גם The New Colossus מ-2017 ו-Youngblood מ-2019) נראו כלקוחים הישר מתוך המשחקיות של משחקי "רידיק"[18]: נתינת חופש פעולה לשחקן בבחירת שיטת המשחק מחד ומאידך יצירת אבחנה בין קטעים שבהם עדיף לשחקן לנקוט טקטיקת משחק התגנבותית לבין קטעים שדוחפים לכיוון משחק אגרסיבי; שימת דגש על העלילה, בניית העולם ופיתוח הדמויות; ואפילו מערכת נקודות החיים (גם ברידיק וגם בוולפנשטיין נקודות החיים של השחקן מתחלקות למקטעים בני 20 נקודות חיים כל אחד, שבמידה והשחקן נפגע הן מתחדשות אל הנקודה הקרובה ביותר לאותו המקטע). גם עלילת הסדרה השתנתה תחת ידיה של MachineGames, האווירה האוקולטיסטית האפלה שאפיינה את שני המשחקים הקודמים (שיצאו תחת איד) נזנחה לטובת עלילה עתידנית שמתרחשת במציאות אלטרנטיבית של שנות ה-60, בה הנאצים ניצחו במלחמת העולם השנייה בזכות פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים. אמנם חלק קטן מהדמויות שהופיעו במשחקים של איד מופיעים גם במשחקים של MachineGames, וחלק קטן מהאירועים שהתרחשו במשחקים של איד מוזכרים גם שם, סדרת Wolfenstein של MachineGames מהווה יותר סדרת אתחול לזיכיון מאשר סדרת המשך, ובכך השחקן לא חייב בהכרח "להשלים פערים" מהמשחקים הקודמים כדי להיכנס לעולם הסדרה.

לאור הצלחתם של The New Order והמשכו The New Colossus, יצא לאור ב-2019 משחק ספין-אוף בשם Wolfenstein: Youngblood. המשחק פותח בשיתוף פעולה עם סטודיו Arkane מצרפת ועלילתו מתמקדת בבנותיו התאומות של בלאזקוביץ', שממשיכות את דרכו במלחמה בנאצים. המשחק הוא הראשון מבין משחקי הסדרה שניתן לשחק בו במצב קואופרטיבי לשני שחקנים. במקביל אליו יצא המשחק Wolfenstein: Cyberpilot, המשתמש בטכנולוגיית מציאות מדומה (VR).

משחקי הסדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Castle Wolfenstein (1981)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – Castle Wolfenstein

משחק התגנבות-הרפתקה שמתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה, ובמסגרתו השחקן נכנס לנעליו של שבוי מלחמה אמריקני אלמוני, ומשימתו היא להמלט מ"טירת וולפנשטיין" המבוצרת בה הוא כלוא ולגנוב ממנה תיקי מידע מודיעיני בהם כתובות תוכניות המלחמה הסודיות של הנאצים, תוך התחמקות מהשומרים, נטרולם מנשק, ובמידת הצורך, גם הריגתם.

Beyond Castle Wolfenstein (1984)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק ההמשך ל"טירת וולפנשטיין", ובמסגרתו השחקן נדרש להתגנב אל הבונקר הסודי של אדולף היטלר, הבנוי כמבוך רב-שלבי. השחקן נדרש להשיג פצצה ששותפיו הניחו בסמוך לבונקר, בו היטלר ועושי דברו זוממים את מזימותיהם, ולהטמין אותה בחדר הישיבות של היטלר, בדומה לקשר העשרים ביולי. זהו המשחק האחרון שפותח על ידי Muse.

לאחר פטירתו של סילאס וורנר ב-2004,[19] שחררה אלמנתו גרסה משופרת של קוד המקור של המשחק, לזכרו.[20][21]

Wolfenstein 3D (1992)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – Wolfenstein 3D
  • תאריך יציאה ראשוני: 5 במאי 1992
  • פלטפורמות: MS-DOS במקור, ובהמשך לעוד 13 פלטפורמות נוספות[22]
  • פיתוח: id Software
  • הוצאה לאור: Apogee Software

במהלך עלילת המשחק השחקן נכנס לנעליו של המרגל האמריקני-יהודי ויליאם "בי. ג'יי". בלאזקוביץ' המנסה לברוח מהטירה הנאצית "וולפנשטיין", המאוכלסת בשומרים נאצים חמושים ובכלבי-תקיפה. בי.ג'יי. האסיר מתחיל את המשחק חמוש באקדח וסכין בלבד, לאחר שהתגבר על השומר הנאצי בתאו, ונלחם את דרכו מחוץ לטירה כאשר מטרתו היא לסכל את התוכנית הסודית של הנאצים העונה לשם "מבצע אייזנפאוסט".

בשונה מקודמיו, המשחק הוא משחק יריות תלת-ממדי בגוף ראשון, והפופולריות שלו - למרות שלוותה במחלוקות על האלימות שבו והשימוש בהמנון הנאצי (שיר הורסט וסל) כנעימת הפתיחה - סייעה לעלייה בפופולריות של ז'אנר משחקי היריות, והוא נחשב לאחד מאבות הז'אנר ולאחד המשחקים הטובים ביותר שנוצרו בכל הזמנים.[23][24][25]

Spear of Destiny

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבילת הרחבה עצמאית ל-Wolfenstein 3D, שפותחה על ידי איד ויצאה לאור על ידי FormGen Corporation. עלילת ההרחבה היא פריקוול ל־Wolfenstein 3D, ובמסגרתה בלאזקוביץ' נשלח להציל את "חנית הגורל" האגדית בעלת הכוחות העל-טבעיים מציפורני הנאצים, לאחר שגנבו אותה מארמון ורסאי. למשחק יצאו 2 הרחבות נוספות בשמות "Return to Danger" ו-"Ultimate Challenge". באחד השלבים הסודיים של ההרחבות בלאזקוביץ' נאלץ להילחם נגד שד שזומן מהגיהנום על ידי היטלר ונשלט על ידו בעזרת "חנית הגורל".

Return to Castle Wolfenstein (2001)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק פותח תוך שימוש במנוע הגרפי המתקדם של Quake 3, ומהווה מעין אתחול לסדרה. במהלך העלילה, נשלח בלאזקוביץ' יחד עם סוכן נוסף העונה לכינוי "סוכן אחת" למשימת ריגול הנוגעת לאחד הפרויקטים הסודיים של היינריך הימלר, המפקד על "הדיוויזיה הפארא-נורמלית של הס"ס". המשימה משתבשת כאשר שני הסוכנים נתפסים בידי הנאצים ונכלאים בטירת וולפנשטיין. "סוכן אחת" מעונה למוות בידי הנאצים אך בלאזקוביץ' מצליח להימלט מכלאו לאחר שגבר על השומר, ולאחר שהוא מצליח לברוח מהטירה הוא מגלה כי הנאצים זוממים להחזיר לחיים את הקיסר הגרמאני היינריך הראשון כזומבי ולגייס תחת פיקודו צבא של אל-מתים ומפלצות על מנת להטות את הכף נגד בעלות הברית.

במשחק זה בלאזקוביץ' פוגש לראשונה במחתרת "קרייזאו" האנטי-נאצית, שתסייע לו לסכל את מזימות הנאצים, וכן במדען הנאצי המרושע וילהלם "ראש-מוות" שטראסה, שיהפוך לימים לאויבו המושבע. "ראש-מוות" אמנם משתף פעולה עם "הדיוויזיה הפארא-נורמלית של הס"ס", אך כמדען שאינו מאמין בעל-טבעי הוא נחוש לעשות זאת באמצעות יצירת צבא של חיילי-על מהונדסים גנטית, וסיכול המזימה הזו היא חלק מרכזי נוסף בעלילת המשחק.

Wolfenstein: Enemy Territory (2003)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – Wolfenstein: Enemy Territory

במקור, המשחק תוכנן כחבילת הרחבה ל-Return to Castle Wolfenstein המתמקדת במשחק קבוצתי ברשת, אך בסופו של דבר יצא כמשחק עצמאי וחינמי, בתור הרחבה של מצב המשחק הקבוצתי שהוצג במולטיפלייר של Return to Castle Wolfenstein . במשחק השחקנים מתחלקים ל2 קבוצות, קבוצה המייצגת את מדינות הציר וקבוצה המייצגת את בעלות הברית, והשחקנים יכולים לבחור תפקידים (מקצועות צבאיים): חייל רגלי, חובש, מהנדס קרבי, קצין משימה ואיש ביון.

הצלחת המשחק גררה עימה פיתוח של משחק המשך, Enemy Territory: Quake Wars, שהפעם מתרחש ביקום הבדיוני של סדרת משחקי Quake.

Wolfenstein RPG (2008)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק שיצא לטלפונים הניידים, ועלילתו דומה לזו של Return to Castle Wolfenstein וגם במסגרתה נדרש בי. ג'יי. בלאזקוביץ' לסכל את מזימות הנאצים לזמן לעצמם כוחות על-טבעיים על מנת להטות את הכף במלחמה.

בסוף המשחק השחקן פוגש שד הנקרא "מבשר האבדון" (Harbinger of Doom) שזומן על ידי הנאצים מהגיהנום. בלאזקוביץ' מביס את השד על ידי כריתת רגלו, ולפני שהשד נשלח בחזרה לגיהנום הוא מנבא לבלאזקוביץ' כי יום יבוא והוא יחזור לנקום בצאצאיו, ובכך מתגלה כי "מבשר האבדון" הוא למעשה ה"סייבר-שד" המפורסם ממשחקי דום.[26]

Wolfenstein (2009)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך משימת חבלה אליה נשלח בלאזקוביץ' באוניית המלחמה טירפיץ, מגלה בלאזקוביץ' כי אחד מקציני האונייה נשא עימו מדליון מסתורי בעל כוחות על-טבעיים. בניסיון לגלות עוד מידע על המדליון המסתורי, נשלח בלאזקוביץ' אל העיירה הגרמנית הבדיונית אייזנשטאט, שם הנאצים עסוקים בכריית מינרל גבישי מהסוג שמפעיל את המדליון. המינרל, המכונה "שמש הלילה" (Nachtsonne) מאפשר לנאצים לקבל גישה למימד מקביל הנקרא "מימד השמש השחורה" ולזמן משם רוע בל-יתואר, ובלאזקוביץ', בסיוע הכוחות החדשים מהמדליון, נשלח לעצור אותם מלעשות זאת.

זהו המשחק האחרון שפותח תחת פיקוחה של איד בטרם רכישתה על ידי ZeniMax, והאחרון שהופץ בידי Activision.

Wolfenstein: The New Order (2014)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – Wolfenstein: The New Order

עלילת המשחק מתרחשת במציאות חלופית בה הנאצים ניצחו במלחמת העולם השנייה, הודות לפיתוחים טכנולוגיים מתקדמים, ומחילים את "הסדר החדש" - ומכאן שם המשחק - ברחבי הגלובוס.

השנה היא 1946, ובעלות הברית על סף תבוסה. כמוצא אחרון, נשלחים בלאזקוביץ' וחבריו לנשק אל המבצר של האיש שמאחורי מכונת המלחמה הנאצית, וילהלם "ראש-מוות" שטראסה, על מנת להתנקש בחייו. המשימה נכשלת, ולאחר שבלאזקוביץ' רואה את מרבית חבריו נשחטים לנגד עיניו על ידי הנאצים, הוא נפצע קשה ונכנס לתרדמת. 14 שנים לאחר מכן, בשנת 1960, מתעורר בלאזקוביץ' לעולם שנשלט בידי הנאצים, ויוצא להלחם בהם, כאשר הוא פוגש בדרך בחברים ותיקים וחדשים, ובאויבים מרים.

Wolfenstein: The Old Blood (2015)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק מהווה פריקוול ל-The New Order, ועלילתו מבוססת במקצת על העלילה של Return to Castle Wolfenstein. במסגרת העלילה, בלאזקוביץ' נשלח יחד עם שותפו ריצ'רד ווסלי המכונה "סוכן אחת" להתגנב אל טירת וולפנשטיין, עליה מפקדת קצינת ס"ס בשם הלגה פון שאבס. השניים נדרשים למצוא שם מידע מודיעיני על מיקום המבצר הסודי של "ראש-מוות", אך המשימה משתבשת והם נתפסים בידי הנאצים. בעוד הנאצים מענים למוות את ווסלי, בלאזקוביץ' מצליח להימלט מהטירה אל כפר סמוך. בסיוע המחתרת המקומית שבכפר, הוא מגלה כי פון שאבס הגיעה אליו על מנת לבצע חפירה ארכאולוגית במטרה לעורר שם כוחות אפלים שהוטמנו בידי הקיסר אוטו הראשון, ולהשתמש בהם נגד אויבי הרייך.

Wolfenstein 2: The New Colossus (2017)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – Wolfenstein 2: The New Colossus

עלילת המשחק מתרחשת מספר חודשים לאחר The New Order, בשנת 1961, ובמהלכה בלאזקוביץ' וחברי המחתרת מגיעים אל ארצות הברית הכבושה על מנת לחולל בה את "מלחמת העצמאות השנייה" כנגד שלטון האימים של גנרלית האס אס אירן "פראו" אנגל, אותה פגש בלאזקוביץ' עוד במשחק הקודם, ועושי דברה.

Wolfenstein: Youngblood (2019)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק ספין-אוף, שפותח בשיתוף פעולה עם סטודיו Arkane הצרפתי, וזהו גם המקום בו מתרחשת עלילת המשחק. המשחק מציג לראשונה 2 דמויות ראשיות שניתן לשחק בהן במצב קואופרטיבי עם שחקן נוסף ברשת (אם כי ניתן לשחק גם לבד, בעוד הדמות השנייה נשלטת על ידי הבינה המלאכותית של המשחק).[27]

עלילת המשחק מתרחשת בהיסטוריה אלטרנטיבית של שנות ה-80, כ-19 שנים לאחר אירועי The New Colossus. ארצות הברית השתחררה מעול הכיבוש הנאצי וחזרה למעמד של מעצמת-על, ובינה לבין הרייך השלישי השולט ברוב חלקי אירופה, שורר מצב של מלחמה קרה.

לבלאזקוביץ' יש כעת שתי בנות תאומות, ג'סיקה וסופיה. כאשר אביהן נעלם באופן תמוה במהלך משימה סודית, יוצאות השתיים אל נאו-פריז הכבושה על מנת להתחקות אחר עקבותיו ובדרך מגלות כי כוח חדש המכנה את עצמו "הרייך הרביעי" צובר כוח והשפעה ומאיים הן על העולם החופשי בראשות ארצות הברית והן על הרייך השלישי המתפורר.

Wolfenstein: Cyberpilot (2019)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק מציאות מדומה (המשחק מחייב משקפי מציאות מדומה וחומרה תואמת על מנת לשחק בו) שיצא בסמוך ל-Youngblood ובמסגרתו השחקן נכנס לנעליו של האקר בשם "Cyberpilot" העובד עבור הרזיסטאנס בצרפת נגד המשטר הנאצי.

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחק ממוצע ביקורות באתר Metacritic
Wolfenstein 3D [28] (GBA) 57

(PS3) 77 (X360) 66

Return to Castle Wolfenstein [29] (PC) 88

(PS2) 66 (Xbox) 84

Wolfenstein: Enemy Territory [30] (PC) 90
Wolfenstein [31] (PC) 74

(PS3) 71 (X360) 72

Wolfenstein: The New Order [32] (PC) 81

(PS4) 79 (XONE) 79

Wolfenstein: The Old Blood [33] (PC) 76

(PS4) 77 (XONE) 76

Wolfenstein II: The New Colossus [34] (PC) 86

(PS4) 87 (XONE) 88 (NS) 79

Wolfenstein: Youngblood [35] (PC) 69

(PS4) 72 (XONE) 64 (NS) 67

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Wolfenstein בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Castle Wolfenstein (1989)(MUSE Software), 1989
  2. ^ The History of Wolfenstein, SAPPHIRE Nation - Community blog by SAPPHIRE Technology, ‏2017-09-27 (באנגלית)
  3. ^ Electronic Games - Volume 01 Number 04 (1982-06)(Reese Communications)(US), 1982-06
  4. ^ 1 2 published, Ian Dransfield (2018-04-28). "The history of Wolfenstein". PC Gamer (באנגלית). נבדק ב-2025-05-27.
  5. ^ Shane_Patterson published, The sneaky history of stealth games, GamesRadar+, ‏2009-02-03 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 Xbox Wire Staff, 30 Years of Butt-Kicking: The History of Wolfenstein, Xbox Wire, ‏2014-05-20 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ How id built Wolfenstein 3D using Commander Keen tech, www.gamedeveloper.com (באנגלית)
  8. ^ 1 2 The Dawn of the FPS: inside the making of Wolfenstein 3D, PCGamesN, ‏2012-09-21 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ 1 2 Wolfenstein 3D: Replay the game that made the way for Doom, Quake, Call of Duty and others, Tech Advisor (באנגלית)
  10. ^ CGW's Hall of Fame from 1UP.com, 1UP.com, ‏16 במרץ 2016
  11. ^ Yes, This Nazi-Killing Video Game Hero Was Of Jewish Descent, Kotaku, ‏2014-03-03 (באנגלית)
  12. ^ Xbox Wire Staff, Know Your Genres: First-Person Shooters, Xbox Wire, ‏2015-07-30 (באנגלית אמריקאית)
  13. ^ Voodoo Extreme - Honey Roasted 3D Gaming News, www.voodooextreme.com
  14. ^ Tom Bramwell Former Editor-in-Chief, Return to Castle Wolfenstein review, Eurogamer.net, ‏2001-12-21 (באנגלית)
  15. ^ Mikel Reparaz published, The secret history of Wolfenstein, GamesRadar+, ‏2009-03-13 (באנגלית)
  16. ^ Wayback Machine, cat.nyu.edu
  17. ^ Russ Pitts, Making Wolfenstein: a fight club on the top of the world, Polygon, ‏2014-05-15 (באנגלית אמריקאית)
  18. ^ Matt Bertz, Wolfenstein: The New Order Review - A New Order Following Old Rules, Game Informer, ‏2014-05-20 (באנגלית)
  19. ^ Programming pioneer Silas Warner dies, GameSpot (באנגלית אמריקאית)
  20. ^ Silas Warner (1984), Beyond Castle Wolfenstein (Source Code), נבדק ב-2025-05-28
  21. ^ The Beyond Castle Wolfenstein Project, www.oldskool.org
  22. ^ PC-98, SNES, Jaguar, Classic Mac OS, Acorn Archimedes, 3DO, Apple IIGS, Game Boy Advance, Xbox, Linux, iOS, Xbox 360, PlayStation 3 (PSN), Android
  23. ^ IGN's Top 100 Games of All Time, top100.ign.com
  24. ^ Polygon Staff, The 500 best games of all time: 200-101, Polygon, ‏2017-11-30 (באנגלית אמריקאית)
  25. ^ Alex Fitzpatrick, John Patrick Pullen, Josh Raab, Lev Grossman, Lisa Eadicicco, Matt Peckham, Matt Vella, The 50 Best Video Games of All Time Ranked, TIME, ‏2016-08-23 (באנגלית)
  26. ^ בציר הזמן של משחקי איד, הדמות "Doomguy" (גיבור משחקי דום) מתגלה כצאצא רחוק של בלאזקוביץ', מה שגרם ל"נבואה" להתגשם. כמו כן, ל"סייבר-שד" שמופיע במשחקי דום יש רגל אחת ביונית, והמשחק למעשה מנסה להסביר מדוע זה קרה.
  27. ^ Chaim Gartenberg, Wolfenstein: Youngblood stars B.J. Blazkowicz’s twin daughters killing Nazis in 1980s Paris, The Verge, ‏2018-06-11 (באנגלית אמריקאית)
  28. ^ Wolfenstein 3D critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  29. ^ Return to Castle Wolfenstein critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  30. ^ Return to Castle Wolfenstein: Enemy Territory critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  31. ^ Wolfenstein critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  32. ^ Wolfenstein: The New Order critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  33. ^ Wolfenstein: The Old Blood critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  34. ^ Wolfenstein II: The New Colossus critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  35. ^ Wolfenstein: Youngblood critic reviews, www.metacritic.com (באנגלית)


משחקי חברת id Software
סדרת Wolfenstein‏ (1992-2010) Wolfenstein 3D (הרחבה: Spear Of Destiny)‏ • Return to Castle Wolfenstein‏ • Wolfenstein: Enemy Territory‏ • Wolfenstein (2009)‎
סדרת DOOM דום • דום II: גיהנום על כדור הארץ • דום 3 • דום (2016) • דום הנצחי
סדרת Quake Quake‏ • Quake 2‏ • Quake 3: Arena‏ • Quake 4‏ • Enemy Territory: Quake Wars‏ • Quake Live‏ • Quake Champions
סדרת Rage Rage 2 • Rage
משחקים אחרים דייב המסוכן • קומנדר קין • Heretic‏/Hexen‏/Hexen II‏
מנועי משחק Doom Engine‏ • Quake Engine (id Tech 1)‏ • id Tech 2‏ • id Tech 3‏ • id Tech 4‏ • id Tech 5‏ • id Tech 6‏ • id Tech 7‏
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Wolfenstein_(סדרת_משחקים)&oldid=41243078"