You Can’t Always Get What You Want

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
You Can’t Always Get What You Want
סינגל בביצוע רולינג סטונס
מתוך האלבום Let It Bleed
מדינה הממלכה המאוחדת
יצא לאור

4 יולי 1969 (גרסת הסינגל)

דצמבר 1969 (האלבום)
הוקלט 16-17 בנובמבר 1968
סוגה רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית
בי-סייד Honkey Tonk Women
אורך

05:00 דק' (סינגל)

07:28 דק' (באלבום)
חברת תקליטים דקה (חברת תקליטים)
כתיבה מיק ג'אגר / קית' ריצ'רדס
לחן מיק ג'אגר, קית' ריצ'רדס עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה ג'ימי מילר
כרונולוגיית סינגלים – רולינג סטונס
ג'ק פלאש המקפץ (שיר)
(1968)
You Can’t Always Get What You Want
(1969)
Brown Sugar
(1971)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

השיר You Can’t Always Get What You Want ראה אור באלבומם של הרולינג סטונס Let It Bleed משנת 1969.

השיר נכתב על ידי מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, והגיע למקום ה-100 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים בשנת 2004. בשנה לאחר מכן כבר ירד מקום.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר היה הראשון שהוקלט לאלבום הנ"ל והופץ בשתי גרסאות, סינגל של 4:51 דק' (אף על פי שמצוין על גבי העטיפה 05:00 דק') ושיר באורך 7:28 דק' בגרסת האלבום. השיר הוקלט ב-16 וב-17 בנובמבר 1968 באולפני סאונד אולימפיק בלונדון (אנ').

את השיר פותחת מקהלת באך לונדון (אנ') (רק בגרסת האלבום) אשר מדגישה לאורך כל הדרך את המוטו שלו. בפסנתר ובאורגן ניגן אל קופר ואילו רוקי דיז'ון (אנ') מנגן בכלי הקשה שונים.

בביקורתו על השיר אמר ריצ'י אונטרברגר מ- AllMusic: "אם אתה מאמץ את השקפתו של ג'ון לנון לפיה הרולינג סטונס העתיקו את החדשניות של הביטלס בתוך כמה חודשים, הרי שהשיר הוא המקביל להיי ג'וד. בתגובה אמר מיק ג’אגר בשנת 1969 "אהבתי את האופן שבו הביטלס ביצעו את היי ג'וד. התזמורת שם נועדה לא רק לתת כיסוי כללי לשיר - היה בזה משהו נוסף. אנו עשויים לעשות משהו כזה באלבום הבא שלנו".

השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר עוסק בנושאים מרכזיים של שנות השישים: אהבה, פוליטיקה, וסמים. כל בית בו מתאר את מהות האופטימיות הראשונית וההתפכחות שאחריה.

ג'ימי האטמייקר מאקסלסיור, מינסוטה, ארצות הברית, טען שהוא "מר ג'ימי" והוא זה שאמר את המשפט "לא תמיד אתה יכול להשיג את מה שאתה רוצה" לג'אגר במהלך מפגש מקרי בשנת 1964. פרשנות אחרת טוענת כי "מר ג'ימי" מתייחס למילר, שהיה מפיק הרולינג סטונס בין השנים 1968 ל-1973.

גם מריאן פיית'פול טענה להשפעתה: "ברור שתרמתי גם לשיר זה, אני יודעת שהשתמשו בי כמוזה לשירי הסמים הקשוחים האלה. הייתי מודעת לכך שהשתמשו בי אך זה היה למטרה ראויה".

האלבום Let It Bleed בו מופיע השיר

הפצת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1969 השיר יצא על גבי תקליטון כצד B של "Honky Tonk Women" אך השיר לא נכנס לרשימות כלשהן. בשנת 1973, חברת התקליטים לונדון רקורדס הפיצה אותו שוב ואז הגיע למקום 42 במצעד הבילבורד הוט 100 ולמקום 34 במצעד 100 הסינגלים של Cashbox.

השיר הוא אחד מהפופולריים ביותר של הלהקה והופיע ב-8 אלבומי אוסף שלהם, 6 אלבומי הופעות חיות וב-9 סרטים של הופעות חיות. בהופעות של הרולינג סטונס השיר מבוצע כמעט בכל פעם ובהשתתפות הקהל שצועק תשובה לשאלה בשיר: מה הטעם שלך. השיר בוצע בהופעה חיה עם חברי מקהלת Voce קאמרית ומקהלת הנוער הלונדונית במופעי האיחוד של הסטונס ב-25 ו-29 בנובמבר 2012 בלונדון. אותו הליווי הופיע גם בגלסטונברי ובשתי הופעות בהייד פארק בשנת 2013.

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רולינג סטונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקהלת באך לונדון - עיבודים מקהלתיים מאת ג'ק ניצשה
  • אל קופר - פסנתר, עוגב, קרן צרפתית
  • ג'ימי מילר - תופים
  • רוקי דיז'ון - קונגות, מארקות, טמבורי
  • מדליין בל - שירה
  • ננט וורקמן - שירה
  • דוריס טרוי - שירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]