מרדכי הורוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי הורוויץ
הרב מרדכי הורוויץ
הרב מרדכי הורוויץ
לידה 14 במרץ 1844
י"ד באדר ה'תר"ד
טוקאי, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במרץ 1910 (בגיל 66)
ט"ז באדר ב' ה'תר"ע
פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת טיבינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות פרנקפורט
תקופת הפעילות ? – 27 במרץ 1910 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי עזריאל הילדסהיימר, רבי חיים צבי מנהיימר
תלמידיו הרב יצחק אונא
צאצאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרדכי (מרקוס) הלוי הורוויץ (י"ד באדר ה'תר"ד, 5 במרץ 1844ט"ז באדר ב' ה'תר"ע, 27 במרץ 1910) היה רב ואב"ד בפרנקפורט דמיין ובקהילות נוספות בגרמניה. עסק גם בהיסטוריה יהודית.

בהיותו רבם של האורתודוקסים שנותרו חברים בקהילה הכללית בפרנקפורט, והתנגדו לפרישה מהקהילה, הפך למייצג מובהק של זרם "האורתודוקסיה הקהילתית" (Gemeindeorthodoxie) בגרמניה, שהתנגדו באופן עקרוני לניתוק ארגוני בין האורתודקוסים לרפורמים, ודגלו בשיתוף פעולה בין החלקים השונים ביהדות גרמניה כעיקרון.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בטיסלדאן, בורשוד-אבאוי-זמפלן, לאביו הרב יוסף חיים שו"ב באפאגי, אחי הרב שרגא פייבל רבם של פאקש ופאפא ומצאצאי השל"ה, ולמד בישיבות באויהעל אצל הרב ירמיה לעוו, בוורבוי אצל הרב חיים צבי מנהיימר, ובאייזנשטאדט אצל הרב עזריאל הילדסהיימר. למד לבחינות בגרות בגימנסיה בפרשבורג. כאשר עבר הרב הילדסהיימר לברלין עבר עמו תלמידו הרב הורוויץ, והתמנה שם למורה בבית הספר של הקהילה. בשנים 1868–1871 למד פילוסופיה ומזרחנות באוניברסיטאות וינה, בודפשט, ברלין, וטיבינגן, שם קיבל את תואר הדוקטורט שלו. בדצמבר 1871 מונה לכהן כרב בלאונבורג שבפומרניה; לאחר מכן נשא את בתו של הרב יעקב אטלינגר רבה של אלטונה מחבר ספרי ערוך לנר. בשנת 1874, כיהן כרב שלגנייזנו.

רבנות פרנקפורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1878, בעקבות הפרדת הקהילה בפרנקפורט, והקמתה של עדת ישורון בידי תומכי הפרישה, הוזמן הרב הורוויץ לכהן כרבם של האורתודוקסים מתנגדי הפרישה, שנותרו במסגרת הקהילה הכללית. הרב הורוויץ התנה את בואו בכך שתינתן לו הסמכות על כל מוסדות הקהילה (מלבד בית הכנסת של הליברלים) ולא רק על האורתודוקסים, ובכך שמעמדו יושווה לזה של הרבנים הליברלים שכיהנו לצדו. אף שדרישותיו נענו, רבים מרבני גרמניה לא ראו בעין יפה את הסכמתו לכהן בקהילה הכללית, וחששו שהיא תפגע בקהילה הפורשת שבראשה עמד רש"ר הירש, בהם גם רבו הרב הילדסהיימר. עם זאת, המשיך הרב הילדסהיימר לשמור על קשר עמו, ובדיעבד השלים עם כהונת תלמידו בקהילה הכללית (למורת רוחם של הרב הירש ותומכיו).[2]

רבני הקהילה הפורשת, רש"ר הירש וחתנו רבי שלמה זלמן ברויאר החרימו את הרב הורוויץ בשל כהונתו בקהילה הכללית, שלדעתם הייתה מוסד פסול של כפירה. הם כינו את ישיבתו בקהילה יחד עם הרפורמים "מזוזה על בית עבודה זרה", וראו בה מתן גושפנקה לרפורמים, ומשכך החטאת הרבים. למרות בקשות מצד הרב הורוויץ, הם סירבו להפגש עמו.[3] אף על פי כן, רבים מבני הקהילה הפורשת לא קיבלו עמדה זו ושמרו על יחסי כבוד והערכה לרב הורוויץ, וכאשר נפטר הרב הורוויץ, כתב עליו יעקב רוזנהיים הספד, והצהיר "תלמיד חכם שמת – הכל קרוביו".[2][4]

בשנת ה'תרנ"ז (1896), הוחלט להרחיב את "איגוד הרבנים הכללי בגרמניה" (Allgemeiner Rabbiner Verband in Deutschland), שעד אז כלל רבנים ליברלים בלבד, כדי שיכלול גם את רבני האורתודוקסיה הגרמנית, וכך יוכל להוות חזית מאוחדת נגד האנטישמיות המתגברת. בין הרבנים האורתודוקסים שהצטרפו לארגון היו הרב הורוויץ, וכן רבו הרב הילדסהיימר.[5] הרב הורוויץ, יחד עם רבי אביעזרי זליג אוירבך מהלברשטט מונה כנציג האורתודוקסים בוועד המנהל של הארגון. במקביל, הקימו הרבנים האורתודוקסים שהצטרפו לארגון הכללי גם ארגון נפרד בשם "התאחדות הרבנים נאמני התורה והמסורת בגרמניה" (Vereinigung traditionell-gesetzestreuer Rabbiner). ארגון זה כלל גם רבנים שסירבו להצטרף בעצמם לארגון הכללי, אך מאידך לא פסלו שיתוף פעולה עם הרבנים שהצטרפו אליו.[1] הרב הורוויץ מונה לחבר ועד ההלכה של הארגון (לצד הרב אוירבך, יו"ר, והרבנים דוד צבי הופמן, זאב פיילכנפלד ואברהם ביברפלד).[6] כחלק מהוועד המנהל של איגוד הרבנים הכללי בגרמניה חתם על כרוז כנגד הציונות, שחותמיו נודעו לימים בשם "רבני המחאה".

מונה לכהן כנשיא בית היתומים היהודי הגרמני בירושלים.

נפטר בפרנקפורט בשנת 1910, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1872 נשא את אוגוסטה, בתו של רבי יעקב אטלינגר, רבה של אלטונה ומחבר "ערוך לנר". בשבת שבע הברכות דרש בבית הכנסת הגדול באלטונה. מאשתו זו נולדו לו אחד עשר ילדים, ששנים מתוכם נפטרו בילדותם. בנו הבכור הרב ד"ר יעקב הורוויץ שימש רב בית הכנסת אונטרלינדאו בפרנקפורט וממנהיגי האורתודוקסיה הקהילתית בעיר. בשואה נתפס ועונה למוות על ידי הנאצים ונקבר במוידבורג סמוך לאמסטרדם. בן נוסף הוא המזרחן יוסף הורוביץ, ממייסדי האוניברסיטה העברית. העיתונאי דייוויד הורוביץ, וראש הישיבה הרב ברוך הורוויץ הם צאצאיו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד דרשות רבות ומאמרים על מוצאם של יהודי הונגריה (ב-Izraelita Közlöny, ‏ 1869), פרסם את הכתבים הבאים:

  • Zur Geschichte der jüdischen Gemeinde in Eisenstadt [על ההיסטוריה של הקהילה היהודית באייזנשטאדט], 1869
  • Jose ben Jose [יוסי בן יוסי], Jüdische Presse,‏ 1873
  • Frankfurter Rabbinen [רבני פרנקפורט], 4 חלקים, פרנקפורט, 1882 – 1885. תורגם לעברית ויצא בהוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ב.
  • Jüdische Ärzte in Frankfurt a. M. [רופאים יהודים בפרנקפורט דמיין], 1886
  • מטה לוי על הלכות גיטין, פרנקפורט, 1891[7]
  • מטה לוי, שו"ת, פרנקפורט, 1933
  • Die Wohlthätigkeitspflege bei den Juden im alten Frankfurt [על מעשי הצדקה בקרב היהודים בפרנקפורט העתיקה], 1896
  • Zur Statistik der jüdischen Bevölkerung im alten Frankfurt [על הסטטיסטיקה של האוכלוסייה היהודית בפרנקפורט העתיקה], 1896
  • Die Frankfurter Rabbinerversammlung vom Jahre 1603 [אספת רבני פרנקפורט של שנת 1603], 1897
  • Die Inschriften des alten Friedhofes der israelitischen Gemeinde zu Frankfurt a. M. [תיאור המצבות בבית העלמין העתיק של הקהילה היהודית בפרנקפורט דמיין], 1901

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יוסף אונא, "הרב ד"ר מרדכי הלוי הורוויץ – חייו ופעלו", בתוך: רבני פרנקפורט, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ב, עמ' 329–350
  • הנ"ל, 'דרכו של הרב ר' מרדכי הלוי הורוויץ בהוראה ויחסו לתלמידיו', בתוך: למען האחדות והיחוד, ירושלים תשל"ה, עמ' 308–312
  • יצחק היינמן, "ר' מרדכי הלוי הורביץ ותפיסת היהדות שלו", סיני יד (כסלו–אייר תש"ד), עמ' קסב–קעא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 יעקב צור, "האורתודוקסיה היהודית בגרמניה ויחסה אל הציונות", בתוך: שמואל אלמוג, יהודה ריינהרץ ואניטה שפירא (עורכים), ציונות ודת, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשנ"ד, עמ' 128–129.
  2. ^ 1 2 יעקב רוזנהיים, זכרונות, בני ברק תשל"ט, עמ' לא–לב, באתר אוצר החכמה.
  3. ^ ביטוי ליחס זה ניתן לראות בדברי יצחק ברויאר, דרכי, ירושלים תשמ"ח, עמ' 9–16, באתר אוצר החכמה.
  4. ^ מלך שפירא, המחלוקת על הרבנות בפרנקפורט: מבט מבפנים, מילין חביבין 3 (תשס"ז), עמ' כט.
  5. ^ הרב הילדסהיימר, שכבר היה זקן, לא השתתף בארגון באופן פעיל, והרב ברויאר מפרנקפורט טען ששמו צורף לארגון מבלי רשותו.
  6. ^ נתן רפאל אויערבך, שומרי משמרת הקודש, ירושלים תש"ע, חלק שני, עמ' 444–445, באתר אוצר החכמה.
  7. ^ מרדכי הלוי הורוויץ, מטה לוי, באתר היברובוקס