אבו אל-פידאא
| לידה |
נובמבר 1273 דמשק, הסולטנות הממלוכית  |
|---|---|
| פטירה |
27 באוקטובר 1331 (בגיל 57) חמאת, סוריה |
| שם לידה |
أبو الفداء |
| תפקיד |
Emir of Hama (1300–1331) |
| השקפה דתית |
אסלאם סוני |
  | |
אַבּוּ אלְ-פִדַאא אִסְמַאעִיל בְּן עַלִי בְּן מַחְמוּד אלְ-אַיּוּבּיּ אלְ-מַלִכּ אלְ-מֻאַיַּד עִמַאד א-דִּין (בערבית: أبو الفداء إسماعيل بن علي بن محمود الأيوبي الملك المؤيد عماد الدين; נובמבר 1273 - 27 באוקטובר 1331), המכונה גם אַבּוּ אלְ-פִדַאא אִסְמַאעִיל אלְ-חַמַאוִיּ (أبو الفداء إسماعيل الحماوي), היה היסטוריון, גאוגרף, סופר ושליט ערבי, בעל שורשים כורדיים, מחשובי המלומדים הערבים בימי הביניים. בשנותיו כמושל, ואחר כך כסולטאן של האמירות חמאת, ידעה העיר תקופה של שגשוג כלכלי ופריחה תרבותית.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבו אל-פידאא נולד בדמשק. אביו, מאלכ אל-אפדל, גלה לשם מעירו בגלל פלישת המונגולים בהנהגתו של הולאגו חאן. דודו, האמיר של חמאת, אל-מלכ אל-מנצור, היה צאצא של אחד מאחיו של צלאח א-דין, ומכאן צאצא של משפחת האיובים. בילדותו למד בקפידה את הקוראן ואת המדעים, אולם החל מגיל 12 היה מעורב באופן כמעט קבוע ופעיל במסעות הצבאיים, בעיקר נגד הצלבנים.
בשנת 1285 נכח במצור ובכיבוש של מבצר אל-מרקב של אבירי מסדר יוחנן הקדוש בידי הסולטאן הממלוכי קלאון. מאוחר יותר נטל חלק גם במצור על טריפולי (1289), על עכו (1291) ועל קלעת א-רום. בשנת 1298 נכנס לשירותו של בנו הצעיר של קלאון, אל-מלכ א-נאצר מוחמד, וכעבור 12 שנה מונה למושל בחמאת, אחוזת משפחתו, ששוחררה על ידי הממלוכים מעול המונגולים. בשנת 1309 השתתף במסע של הסולטאן לג'ין בממלכת קיליקיה הארמנית, וב-1312 קיבל מעמד "אמיר", מלווה בתואר "אל-מלכ א-סאלח". אחרי שהייה בת שנתיים בקהיר, בשנת 1320 קיבל תואר סולטאן של האמירות, מושל-על מעל כל המושלים בסוריה, עם זכות הורשה והלקב אל-מלכ אל-מואייד.
במשך למעלה מעשרים שנה מלך אבו אל-פידאא בשלווה והדר, תוך מילוי תפקידיו המנהליים ועיסוקים רוחניים, בעיקר כתיבה, שהביאו לפרסומו בעולם. בחצר מלכותו קיבץ מספר רב של מלומדים ואנשי ספרות וסייע להם בנדיבות. הוא נפטר בשנת 1331 בחמאת.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- المختصر في أخبار البشر ("תמצית תולדות האנושות") – נודע גם בשם تاريخ أبي الفداء (ההיסטוריה של אבו אל-פידאא). עבודתו ההיסטורית העיקרית, הכתובה בצורת ספר שנים, משתרעת מבריאת העולם ועד שנת 1329 ומבוססת בין השאר על אבן אל-אתיר. הוא תיאר בה גם אירועים בני זמנו שבהם השתתף בעצמו, כמו כיבוש הערים טריפולי ועכו מידיהם של הצלבנים. במצור על עכו קיבל כלוחם צעיר אחריות על הפעלת קטפולטה שנקראה, "המנצחת".[1] אבו אל-פידאא אינו מסתיר בספרו את האכזריות שהתלוותה לכיבוש הערים על ידי המחנה הממלוכי, והוא מביע לפעמים את הסתייגותו כלפי האלימות המיותרת.[2] קטעים בתרגום לטיני על הכיבוש הערבי בסיציליה פורסמו ב-1610 על ידי דובליוס, פרופסור לערבית בפלרמו, ונשמרו בספרו של מוראטורי, "Rerum italicarum scriptores" (כרך א'), שיצא לאור בקושטא ב-1869. הקטעים על התקופה הטרום-אסלאמית פורסמו על ידי ה. א. פליישר בלטינית בשנת 1831 בלייפציג תחת הכותרת "Abulfedae Historia Ante-Islamica". שאר הכרוניקה הוצא לאור קודם לכן בלטינית בשנים 1789–1794 בקופנהגן, על ידי הגרמני יוהאן יאקוב רייסקה (Johann Jacob Reiske), תחת הכותרת Annales moslemici, בחמשה כרכים.
- تقویم البلدان ("סקירת הארצות") – בדומה לכרוניקה שלו, עבודה גאוגרפית זו מבוססת על עבודות קודמיו, כולל של תלמי (עיבוד ערבי לפי תלמי, "רסם אל-מאמור" – תיאור העולם המיושב), אל-מוחלבי, אל-בירוני , מוחמד אל-אדריסי, יאקות אל-חמאווי, אבן חאוקל ואבן סעיד אל-מע'רבי. אחרי הקדמה ארוכה על נושאים גאוגרפיים שונים, באים 28 פרקים הדנים בצורה שיטתית בערים החשובות בעולם בליווי טבלאות. אחרי כל שם עיר מציינים את קו האורך, קו הרוחב, האקלים, היגוי השם והערות שבדרך כלל נלקחו ממחברים קודמים. חלק מהספר תורגם ופורסם בערך בשנת 1650 באירופה על ידי האסטרונום והמתמטיקאי מאוקספורד ג'ון גריבס. הוצא לאור בשפה הגרמנית בדרזדן בשנת 1842 על ידי שיר ובפריז בשנים 1837–1840 על ידי המזרחן הצרפתי ז'. ט. רנו ועל ידי האירי ויליאם מקגוקן אוף סלאן. תורגם לצרפתית על ידי רנו וסטניסלס גייאר בשנים 1848–1883. בליידן נמצא כתב יד של אבו אל-פידאא עצמו.[3]
- الكناش – עבודה בתחום הרפואה
- עבודות בתחום המשפט – חיבר גרסה בחרוזים של החיבור "אל-חאווי" מאת המשפטן אבו אל-חסן אל-מווארדי[4]
- עבודות בלוגיקה ובמתמטיקה.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בעירו, חמה, נמצא המסגד והמאוזוליאום של אבו אל-פידאא[5]
- בשנת 1935 קיבל מכתש על הירח את שמו.[6] בנוסף, על ידו יש גם רכס מכתשים הנושא אותו השם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Carra de Vaux ,Bernard Les penseurs de l'Islam, Seuil,Paris, 1984 (ברון ברנאר קארה דה וו, הוגי האסלאם, הוצאת סיי, פריז, 1984)
- ,A.R.Gibb - Abu-l- Fida in Encyclopedie de l'Islam,vol.1 Leiden, AJBrill Maisonneuve ,Paris 1960
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Abulfedae Annales Moslemici Latinos ex arabicis fecit J. J. Reiske, Lipsiae, 1794
- Géographie d'Aboulféde. Trad. de l'arabe en français… et accompagnée de notes et d'éclaircissements par M. Reinaud, t. 1—2, Paris., 1837—83
- אל-חמה וחכמיה - באתר המורשת האסלמית 2005 באנגלית
- ספרות אל אודות אבו אל-פידאא ומפי כתיבתו- בספריה הלאומית הגרמנית
- הערך באנציקלופדיה בריטניקה מ 1911
- 1983 Amin Maalouf - Les Croisades vues par les Arabes Editions J'ai lu,J.C.Lattès ,Paris
- אבו אל-פידאא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Amin Maalouf (1983) ע' 289-295
- ^ Amin Maalouf, שם, ע' 290
- ^ J.F.P.Hopkins, Nehemia Levtzion- Corpus of early Arab sources for West African history, Marcus Wiener Publishers 2000, ע' 195
- ^ Helaine Selin Encyclopedia of the history of science, technology and medicine, Kluwer Academic Publishers,Dordrecht 1997 ע' 7
- ^ תמונות של המסגד והמאוזוליאום של אבו אל-פידאא בחמה
- ^ נתוני המכתש אבו אל-פידאא על הירח