אבחון דידקטי
אִבְחוּן דִּידַקְטִי הוא תהליך באבחנה של לקויות למידה. האבחון מתבצע על ידי איש מקצוע מתחום תורת ההוראה, ובו נבדקות יכולות קוגניטיביות כגון חשיבה ועיבוד מידע, כישורי קריאה, הבנת הנקרא וכתיבה, זיכרון והתארגנות. מטרת האבחון היא לסייע באיתור הסיבות לכשלים לימודיים במטרה לבנות או לשפר תוכנית לימודים מותאמת על מנת לאפשר ללומד למצות את יכולותיו הלימודיות.
השימוש באבחון דידקטי נעשה כחלק מהערכת התפקוד באבחון ליקויי למידה[1]. האבחון עוסק במיפוי קשייו וכשריו של הנבדק בתחומי הלמידה השונים. המיפוי נעשה תוך אפיון של מיומנויות למידה בסיסיות, ובכללן: קריאה וכתיבה, הבעה בכתב ובעל פה וחשבון[2]. האבחון מתאר גם את הפן ההתנהגותי, מזהה את אסטרטגיות הלמידה הקיימות ובודק את היעילות שלהן[2].
מטרת האבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי רוב, תהליך האבחון נערך כדי לאמת או לשלול חשד כלשהו[3] ללקות למידה. מטרתו של האבחון היא לגלות קשיים ולהתוות את הבסיס להמשך הטיפול בקשיים שנתגלו, תוך מציאת דרכים לעקיפת הקשיים הללו. בהתאם לכך, האבחון הדידקטי משמש בסיס לבנייה ושיפור של תוכנית חינוכית לתלמיד במסגרת בית הספר[2] ומסייע רבות להתאמת התוכנית הטיפולית. מטרה נוספת של האבחון היא לספק לנבדק התאמות במבחנים, על מנת שיוכל למצות את יכולתו הלימודית על הצד הטוב ביותר בהתאם לקשיים הלימודיים שלו.
הסיבות להפניה לאבחון דידקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי משרד החינוך, בית הספר צריך להפנות את התלמיד לאבחון דידקטי כאשר יש יסוד להניח, על סמך התערבות חינוכית והיכרות עם התלמיד, שהכשלים בלמידה הם על רקע של ליקויי למידה ראשוניים (ללא עדויות לקשיים נוספים), או שקיים פער לא מוסבר בין היכולת השכלית המשוערת לתפקודו של התלמיד[2]. לרוב חשד זה יתעודד בעקבות קשיים לימודיים והישגים נמוכים מהמצופה.
תחומי הבדיקה של האבחון הדידקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבחון הדידקטי בודק את התפקוד האקדמי של הנבדק במיומנויות היסוד[2]:
- קריאה – שליטה ביסודות הקריאה, פענוח מילים בתוך הקשר וללא הקשר, קריאת מילות תפל, שטף, דיוק וקצב הקריאה, הפקת משמעות מהכתוב וכו'
- כתיבה – כתיב, כתב היד, ארגון, עיצוב, קצב ויכולת ההבעה.
- חשיבה מתמטית – תפקודי חישוב אוטומטיים, שליטה באלגוריתם חשבוני, הבנה מתמטית, הבנה גאומטרית וכו'.
כמו כן, הוא בודק את התפקודים הקוגניטיביים העומדים בבסיס הלמידה[2]:
- תפיסה חזותית, שמיעתית ומרחבית.
- תפקודים ויזו-מוטוריים וגרפו-מוטוריים.
- תפקודי הזיכרון על היבטיהם השונים: זיכרון מידי, זיכרון עבודה, זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך וזיכרון רצף.
- תפקודי השפה הדבורה והכתובה: אוצר מילים, ניסוח וארגון של המבע המילולי, מהירות שיום ושטף שפתי, תחביר, עיבוד פונולוגי ועוד.
- סגנון העבודה: קצב, תכנון, התארגנות, אסטרטגיית למידה ומנגנוני פיצוי ובקרה.
בנוסף לכל האמור לעיל האבחון הדידקטי יכול לסייע בגילוי בעיות רגשיות אצל הנבדק.
מהלך האבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבחון מתבצע מול מאבחן דידקטי המוסמך לכך על ידי משרד החינוך. האבחון אורך 4–6 שעות, במספר מפגשים, כתלות בצורכי הנבדק. האבחון תקף לתקופה של חמש שנים בלבד.
כלי אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלי האבחון נועדו לספק למאבחן את המידע הנדרש לכתיבת האבחון ומתן אבחנה על פי הנדרש בחוק על ידי מדידה והערכה. כדי להחליט אם כלי מסוים מתאים לצורכי אבחון נבדק תחום ההערכה שלו לאור המדדים לבדיקות אבחון של תורת המבחנים. כמו כן, כדי לדעת אם הערכים שנמדדו תקינים או לא ביחס להתפלגות נורמלית באוכלוסייה, הם מושווים לנורמה. משום שכל כלי מספק מידע מסוג מסוים בלבד, אבחנה אינה נקבעת על סמך ממצאים של כלי בודד.
תוצאות האבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום האבחון והסקת המסקנות של המאבחן, ממצאיו מוגשים לנבדק (ובמקרה שהנבדק הוא ילד, להוריו של הנבדק). המסקנות כוללות את נקודות החוזק והקשיים של הנבדק. בנוסף נכללות דרכי התמודדות עם הקשיים שהועלו והמלצות המאבחן להתמודדות עם קשיים אלו. גם המלצות להמשך טיפול יכללו במסקנות. בעקבות האבחון מתכנסת ועדה בית-ספרית הכוללת את הצוות החינוכי המלמד, את התלמיד ונציגים מהנהלת בית הספר. הוועדה מאשרת את יישום המלצות המאבחן הדידקטי, והצוות החינוכי מחויב לפעול בהתאם להתאמות להן זכאי התלמיד.
דרכים המוצעות לעזרה בקשיים העולים באבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפתרונות השכיחים ביותר המוצעים להתמודדות עם הקשיים הלימודיים שעולים באבחון הן התאמות במבחנים. מאבחן דידקטי ממליץ על התאמות בין רמה 1-2. התאמות נפוצות הן, לדוגמה: תוספת זמן בבחינות, שעתוק, התעלמות משגיאות כתיב, הגדלת שאלון הבחינה, הכתבה לבוחן, הוראה מתקנת, הקראת שאלון הבחינה ולימוד אסטרטגיות למידה. אם המאבחן רואה צורך באבחון נוסף הוא ימליץ על כך, אך מאבחן דידקטי אינו רשאי לרשום תרופות, לדוגמה ריטלין, על מנת לפתור את בעיית ליקוי הלמידה שהתגלתה.
אבחון פסיכו-דידקטי לעומת אבחון דידקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשונה מאבחון דידקטי, אבחון פסיכו-דידקטי מתבצע על ידי פסיכולוג בעל הכשרה מתאימה[2] או על ידי פסיכולוג ומאבחן מומחה ללקויות למידה במשותף. האבחון כולל אבחון אינטליגנציה מלא, בחינת היבטים רגשיים, ובנוסף היבטים של האבחון הדידקטי. אם המאבחן הדידקטי רואה צורך להרחיב את הבדיקה מעבר לאבחון הדידקטי, הוא ימליץ על אבחון פסיכולוגי משלים. מטרתו של אבחון זה היא לעצב פרופיל אינטליגנציה של הנבדק בנוסף לפרופיל הלימודי שגובש באבחון הדידקטי.
כמו כן, אבחון פסיכו-דידקטי כולל הערכה של המצב הרגשי, בכל הנוגע לתהליכי הלמידה. ההערכה הרגשית מתבצעת דרך איסוף נתונים ממקורות מידע מגוונים, כגון אינטייק, שאלונים מובנים ומבחנים השלכתיים, המאפשרים ללמוד על גורמים רגשיים העלולים להשפיע על קשיי הלמידה, למשל ביטחון עצמי נמוך וחרדה.
באבחון פסיכו-דידקטי ניתן להמליץ על התאמות ברמה 1-3 בהתאם להגדרות משרד החינוך: התאמות ברמה 1 ו-2, שהן ההתאמות של אבחון דידקטי, ובנוסף התאמות ברמה 3 הכוללות היבחנות בעל פה ושאלון מותאם – שאלון מצומצם יותר מהשאלון הסטנדרטי. לרוב מפחיתים נושא לימוד אחד או שניים. התאמות ברמה 3 מחייבות את אישור משרד החינוך.
קיים ויכוח נרחב ועמוק בין אנשי המקצוע – מאבחנים מומחים ללקויות למידה לעומת פסיכולוגים – בנוגע ליתרונות והחסרונות של כל אבחון. מתנגדי האבחון הפסיכו-דידקטי טוענים ביחס לאבחון הדידקטי, כי האבחון הפסיכו-דידקטי מציע תמונה מצומצמת יותר של נקודות החוזק והחולשה הלימודיות של הנבדק, ולכן אינו יכול למקד פתרונות לבעיות אלו, אם הוא לא נערך בשילוב שני אנשי המקצוע. לעומת זאת, תומכי האבחון הפסיכו-דידקטי טוענים כי התמונה המתקבלת מאבחון פסיכו-דידקטי היא תמונה רחבה ומקיפה, שכן התפקוד הקוגניטיבי והרגשי הם היבטים מהותיים בתפקוד האקדמי והם נבחנים רק באבחון הפסיכו-דידקטי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקרן לחינוך ורווחה ע"ש מורדקו (מרדכי) פרגר ז"ל - מלגות לאבחון דידקטי למשפחות מעוטות יכולת (אורכב 27.10.2020 בארכיון Wayback Machine)
- מי יאבחן את תלמידי בית הספר? כתבתה של ד”ר שושי דורפברגר על משמעות האבחונים ותרומתם לתהליך ההוראה בבתי הספר.
- הסבר פרקטי על אבחון דידקטי, באתר מסגרות חינוך