אברהם סוצקבר
 | |
| לידה |
15 ביולי 1913 סמרגון, פלך וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 2010 (בגיל 96) אחוזת בית, ישראל |
| שם לידה |
Абрам Герцевич Суцкевер |
| מדינה |
ישראל, פולין |
| שפות היצירה |
פולנית, יידיש |
| פרסים והוקרה | |
  | |
_(cropped).jpg)
אברהם סוּצְקֵבֵר (ביידיש: סוצקעווער; 15 ביולי 1913 - 19 בינואר 2010) היה מהחשובים במשוררי היידיש במחצית השנייה של המאה ה-20 וממקימי בריגדת הנייר. חתן פרס ישראל לספרות יידיש לשנת תשמ"ה (1985).
נעוריו באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם סוצקבר נולד ב-1913 בעיירה סמרגון שבאזור ליטא (כיום בבלארוס), בגוברניית גרודנו שבתחום המושב של האימפריה הרוסית. ב-1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהיה סוצקבר בן שנתיים, גורשה משפחתו לעומק רוסיה, יחד עם מאות אלפי היהודים שישבו באזור הגבול בין רוסיה לגרמניה. כל יהודי סמרגון הועזבו תוך יממה, והעיר נשרפה על ידי הצבא הרוסי הנסוג.
משפחת סוצקבר נדדה ברחבי סיביר, והשתקעה בעיר אומסק. שם עברו עליה מאורעות קשים: אביו, הרץ סוצקבר נפטר בצעירותו, והמהפכה הרוסית איימה עליהם מספר פעמים. ב-1920 שבה אמו האלמנה ריינה לבית פיינברג, עם שלושת ילדיה לליטא והשתקעה בעיר בירתה וילנה. סוצקבר למד שם בבית ספר יהודי דתי. בית הספר התיכון בו למד סוצקבר היה בית ספר פולני־עברי. בשנת 1930 הצטרף לארגון הצופים היהודים, בין ("Bee"), שם פרסם את יצירותיו הראשונות במגזין התנועה. בתנועת הצופים הוא פגש את אשתו פרידה[1].
הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 13, כשתחילה כתב בעברית ואחר כך עבר ליידיש, שפת אימו, אף שמעולם לא למד בבית ספר שפה זו. בהמשך הוא הצטרף לקבוצת המשוררים והכותבים היהודים "ווילנה הצעירה". ספר שיריו הראשון, ביידיש, הוצא לאור על ידי איגוד סופרי היידיש בוורשה. בסוף אוגוסט 1939 נשא לאישה את פרידה.
בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיטו וילנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הכיבוש הנאצי ב-1941 ניסו סוצקבר ואשתו להימלט מזרחה, לברית המועצות, אולם עקב התקדמותם המהירה של הגרמנים נחסמה דרכם והם נאלצו לשוב לווילנה. הוא נכלא מספטמבר אותה שנה בגטו וילנה. בחודשים הראשונים בגטו חווה סוצקבר אירועים קשים ביותר: אשתו ילדה בבית החולים של הגטו, אך הנאצים רצחו את התינוק, כיוון שלידות היו אסורות בגטו. זמן קצר לאחר מכן נשלחה גם אמו באחת האקציות למחנה השמדה. מכאן ואילך ארגן סוצקבר את החיים התרבותיים בגטו והמשיך בכתיבתו ללא לאות.
משנת 1942 הוא הוביל את "בריגדת הנייר", מבצע הצלת מטמון גדול של פריטי תרבות יהודית מהשמדה או גניבה מידי הנאצים, וקבוצתו הבריחה ספרים, ציורים ופסלים מארכיון יהדות וילנה - ייווא, כשהיא מסתירה אותם במקומות שונים בגטו ובסביבתו. חלק גדול מאוצר זה נשמר לאחר המלחמה[2][3][4].
בגטו כתב את שירו הידוע תחת זיו כוכבי שמים, שהיה להמנון היהודים בגטו, לימים במחנות העקורים ואחר כך לשיר המזוהה עם יום השואה בישראל.
ביולי 1943 העביר לפרטיזן שייקה גרטמן מחברת משיריו ובה שתי פואמות שכתב בגטו, "דאס קבר קינד" (ילד הקבר) ו"כל נדרי". הוא רצה שיצירותיו יגיעו לסופרים יהודיים במוסקבה, בהם פרץ מארקיש.
החילוץ מיערות נארוץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הוויתור של המחתרת היהודית על מרד חמוש, ברח עם רעייתו ועם לוחמים נוספים מחבריו בספטמבר 1943, לקראת חיסולו של הגטו, ליערות שסביב לעיר, שם הצטרפו לפרטיזנים שפעלו בגיבוי הצבא האדום. הוא נשלח ליחידת פרטיזנים רחוקה, ביערות נארוץ' שבבלארוס.
היצירות ששלח ביולי 1943 הגיעו בשלום למוסקבה, התפרסמו שם, ועשו רושם כה עז על הוועד היהודי האנטי פשיסטי, עד כי במרץ 1944 נשלח מטוס מיוחד בהוראת סטלין להביאו מיערות נארוץ' לבירה הרוסית. פרשת חילוצו מיערות בלארוס בהוראת סטלין באמצעות מטוס מיוחד של חיל האוויר הסובייטי, היא פרשה מיוחדת במינה, ומעידה על החשיבות העצומה שייחס סטלין להפשרת היחסים עם ארצות הברית בעת המלחמה. השתלשלות האירוע: ראש ממשלת ליטא הסובייטית יוסטאס פלצקיס (הגולה במוסקבה) שמע שסוצקבר, אותו הכיר ממפגש משוררים בתחילת 1940, שוהה ביערות עם הפרטיזנים; הוא פנה לסטלין וביקש לחלצו[5]. המטוס הראשון שנשלח למשימה הופל על ידי הגרמנים ביער, והזוג סוצקבר חולץ רק בניסיון שני. מכנפי המטוס שהתרסק הרכיבו הפרטיזנים מזוודה, בה ארז סוצקבר את שיריו ומסמכיו מגטו וילנה[6]. המזוודה נמצאת כיום בארכיון הספרייה הלאומית.
במוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איליה ארנבורג כתב עליו מאמר ב"פראבדה" בעקבותיו קיבל סוצקבר מאות מכתבים מכל רחבי ברית המועצות. ארנבורג אף אפשר את הופעתו הראשונה של סוצקובר במוסקבה לאחר חילוצו מיערות נארוץ'. בנוכחות סטלין וכל הצמרת התרבותית של ברית המועצות תיאר סוצקובר את מלחמתם של "מאות פרטיזנים יהודים... הנוקמים גאים ואמיצים של דם אחיהם" והוסיף: "אני קורא לכם יהודי העולם, הלחמו ונקמו את מותם". העדויות של סוצקובר ממוסקבה של 1944 מעידות שהמגמה הסובייטית לטובת מדינה יהודית, לאו דווקא תמיכה בציונות, החלה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1946 הוא נבחר להיות העד היהודי היחיד מטעם רוסיה הסובייטית במשפטי נירנברג.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה חזר סוצקבר לווילנה, אך לא השתלב בעיר שהייתה תחת השלטון הסובייטי, ולאחר זמן קצר בחר להגר ממנה. תחילה היגרו בני הזוג לצרפת ושהו תקופה מסוימת בפריז, שם פגשו במארק שאגאל.
עלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1947, זמן קצר לפני קום המדינה, בעזרתה של גולדה מאיר, הגיע סוצקבר עם אשתו פרידה לארץ ישראל. בארץ התייחסו אליו בראש ובראשונה כמשורר ניצול שואה, ותיאוריו על מה שעבר עליו בשנות השואה הותירו רושם עמוק בלבם של סופרים, עיתונאים ובקהל הרחב כולו. מעטים היו משוררי היידיש ששרדו את המלחמה והחליטו לעלות לארץ ישראל.
סוצקבר דבק בלשון היידיש, והאמין באפשרות חידוש תרבות היידיש במסגרת החיים היהודיים בארץ. בישראל ייסד סוצקבר, עם אחרים, ובתמיכה ממשלתית של שלטון מפא"י, את הרבעון הספרותי "די גאָלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"), ששימש אכסניה עולמית ליוצרי ספרות היידיש וסופריה, וערך אותו מ-1949 עד 1998. סוצקבר הופיע בפסטיבלי שירה בינלאומית, תורגם לשפות רבות, וזכה בעשרות פרסים ספרותיים, לרבות פרס ישראל ופרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש[7]. מאז הגיעו לארץ התגורר סוצקבר בתל אביב.
בשנת 1982 הפקיד סוצקבר את ארכיונו בספרייה הלאומית בירושלים[8]
אברהם סוקצבר נפטר בראשית שנת 2010, בגיל 96, ונטמן בבית העלמין קריית שאול. הותיר אחריו שתי בנות. נכדתו היא השחקנית הדס קלדרון, בתה של הציירת רינה סוצקבר.
ב-15 ביולי 2013 הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתו בתל אביב.
בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "דבש שחור" המספר את סיפור חייו ויצירתו של סוצקבר. הסרט בוים על ידי אורי ברבש במסגרת סדרת הטלוויזיה "העברים" בערוץ 11, בהפקת יאיר קדר. הסרט היה הבחירה הרשמית בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2018, זוכה פרס החוויה היהודית 2018, ובפרס חביב הקהל בפסטיבל הקולנוע הישראלי לוס אנג'לס 2018.
ב-2022 יצרה וכתבה נכדתו, הדס קלדרון, יחד עם עודד אהרליך את הצגת היחיד ״העד״ שזכתה בפרס בחירת הקהל על שם תרין שלפי בפסטיבל תיאטרונטו 2022 בכיכובו של מיכאל הנגבי, המספרת את סיפורו יוצא הדופן של סבה המשורר אברהם סוצקבר, שהיה העד היהודי היחיד מטעם הרוסים במשפטי נירנברג.
ספריו בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיטו וילנה: (מיידיש: נתן ליבנה), תל אביב: תש"ז-1947.
- חרות עלי לוח: שירים, מרחביה: 1949[9].
- עיר הסתרים: פואמה (תורגמה מיידיש בידי י’ גולה [=עזרא פליישר]), תל אביב: עם עובד, 1963.
- ברכב אש: שירים ופואימות (תרגמו מיידיש ה’ בנימין בנימין הרושובסקי, ואחרים, בלווית מבוא מאת דב סדן), ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ד-1964[10].
- שירים ופואימות, נבחרו ותורגמו בידי משוררים עברים שונים, הובאו לדפוס בידי א"ד שפיר, תל אביב: עם עובד, תשל"ה-1975.
- אקוואריום ירוק: סיפורים (מיידיש: ק"א ברתיני), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ט-1979.
- הלילה הראשון בגיטו: מחזור שירים (תרגם מיידיש: ק. א. ברתיני; רישומים: שמואל בק), תל אביב: עם עובד, 1981.
- כנפי שחם: שירים מן היומן ושירים אחרים (תרגמו מיידיש: יעקב אורלנד ואחרים; האמן במסיכת היומן - מסה מאת דן מירון; הביא לדפוס: ק.א. ברתיני), תל אביב: עם עובד, 1983.
- סיביר: פואמה (מיידיש: ה. בנימין [=בנימין הרושובסקי]; ציורים: מארק שאגאל), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1983.
- כינוס דומיות, מבחר שירים, אברהם סוצקבר (תרגם מיידיש והקדים מבוא: בנימין הרשב; שירים רבים תורגמו בידי מתרגמים שונים; ערכה ניצה דרורי-פרמן), תל אביב: כרמל ועם עובד, 2005.
- חרוזים שחורים: אוטוביוגרפיה מדומיינת (תרגם מיידיש בני מר). תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
- גטו וילנה: תרגום מחודש מיידיש: ויקי שיפריס, תל אביב: עם עובד, 2016.
- הר געש של שלווה: מבחר בעריכת בני מר (מתרגמים שונים). סדרת "זוטא", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021.
בנוסף לספריו, תורגמו לעברית גם שירים בודדים רבים משלו. בין המתרגמים: לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, אמיר גלבע, בנימין הרשב, אבא קובנר, שמעון הלקין, אביגדור המאירי, אהרון צייטלין, אברהם רגלסון, עזרא זוסמן, אשר ברש, דוד וינפלד, ק. א. ברתיני, אברהם יבין, שלמה אבן-שושן, עמינדב דיקמן, דן מירון, רועי גרינוולד, בני מר, דורי מנור וצור ארליך.
שירי אברהם סוצקבר תורגמו גם לאנגלית. בין מתרגמיו גם המשורר היהודי-קנדי, סימור מיין. ספר תרגומיו "Burnt Pearls, Ghetto Poems", יצא לאור בקנדה בשנת 1981.
כמה משיריו מתורגמים לפולנית הופיעו באנתלוגיה לשירה יהודית שיצאה בוורשה ב-1983.[11]
ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ייחוס פון ליד: לכבוד אברהם סוצקעוואר, מערכת דב סדן ואחרים, ועד היובל אברהם סוצקבר, תל אביב, 1983 (304 עמודים).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על יצירתו של אברהם סוצקבר נתפרסמו עשרות רבות של מאמרי ביקורת, בעברית וביידיש, מסות וכתבות. הרשימה המובאת כאן מצומצמת. כל הרוצה להרחיב ימצא את הרשימות המלאות ברמב"י, באתר בית הספרים הלאומי.
בין המבקרים והמתייחסים ליצירתו בכל מופעיה, ניתן לציין את שלום לוריא, נחמן רפ, דוד וולפה, יוסף פרידלנדר, בנימין הרשב, ק. א. ברתיני, דן מירון, בני מר, אברהם בלאט, יוסף קוריס, דב סדן, בנימין יצחק מיכלי, גרשון ויינר, חנה בלוך, יהודה אלברג, התר ולנסיה, יחיאל שיינטוך, נח גריס, טניה הדר, חוה טורניאנסקי, ליאונרד פראגר, שמואל ורסס, אברהם נוברשטרן, חנא שמרוק, ישעיהו שפיגל, דוד רוסקיס ורבים נוספים.
- דן מירון, "ענף עם אחרוני דובדבנים: על שירת אברהם סוצקוור", בספרו הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם: מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה, עם עובד, 2004, עמ' 251–268.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקלטות וראיונות עם אברהם סוצקבר, המרכז הלאומי לספרי יידיש, באתר ארכיון האינטרנט (ביידיש)
- דן מירון, אברהם סוצקבר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- "פגישה שנייה עם סוצקעווער" – שיר מאת דורי מנור, מתוך בריטון, אחוזת בית, תל אביב 2005
- כתבי אברהם סוצקבר בפרויקט בן-יהודה
- הספרים של אברהם סוצקבר, באתר "סימניה"
- כתבות ומאמרים על אברהם סוצקובר ועל יצירתו, מתוך בלוג "הספרנים", הספרייה הלאומית
- אברהם סוצקבר, ישראל ראבון בווילנה, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
- שירי לב-ארי, שירים מאירים באמצע החורבן, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2004
- אברהם סוצקבר, צעצועים, באתר הארץ, 14 בינואר 2011
- דוד רוסקיס, מסע מטאפיסי מסיביר לסיני, באתר הארץ, 18 במאי 2005
- אמיר מנשהוף, כוכב שלאחר ההבדלה, באתר הארץ, 17 ביולי 2009
- המשורר אברהם סוצקבר הלך לעולמו, באתר ynet, 20 בינואר 2010
- רבקה איילון, היהודי שראה יונים בגטו, באתר ynet, 21 בינואר 2010
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, אברהם סוצקבר, המשורר שלא מכירים את שמו, באתר הארץ, 28 בינואר 2010
- עדותו של אברהם סוצקבר במשפטי נירנברג
- דורי מנור, יש גונג דממה בבן-אדם, באתר הארץ, 29 בינואר 2010
- דורי מנור, יש גוֹנְג דממה בבן-אדם, בבלוג של משה סקאל באתר "רשימות", פורסם בגרסה מקוצרת בעיתון "הארץ", 29 בינואר 2010
- אלי אשד, הזרעים הרוחניים של אברהם סוצקבר, בלוג באתר "רשימות", 2 בפברואר 2010
- לזכרו של אברהם סוצקבר, מתוך אתר יד ושם
- על יצירתו של סוצקבר באתר יד ושם
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אברהם סוצקבר, 12 במרץ 2013- מיה וינשטוק, החיים, המוות והשואה: אברהם סוצקבר, באתר ynet, 6 בספטמבר 2015
אלי אליהו, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למשורר קרה לאברהם סוצקבר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2015 - עופרה עופר אורן,סיפורו של שיר: תחת זיו כוכבי שמים, בבלוג "סופרת ספרים", 1 במאי 2016
- עופרה עופר אורן, "גטו וילנה": על מה שצריך, וכל כך קשה, לקרוא, בבלוג "סופרת ספרים", 3 במאי 2016
סבי אברהם סוצקבר - הדס קלדרון, סרטון באתר יוטיוב- מתי שמואלוף מראיין את הנכדה של סוצקבר, הדס קלדרון, באתר J61, אוקטובר, 2018 (באנגלית)
- ליאונרד פרגר, פרידה מפולין, חוליות 1, חורף 1993
- התר ואלנסיה, סיביר בשתי פואמות של אברהם סוצקבר, חוליות 2, קיץ 1994
- אברהם סוצקבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר, מתוך סדרת העברים, סרטון באתר יוטיוב
מיצירתו (בתרגום לעברית):
- שישה משירי סוצקבר, מתורגמים בידי אברהם רגלסון, בפרויקט בן-יהודה
- שני שירים, בתרגום ה. בנימין, באתר "הספריה החדשה"
- "תחת זיו כוכבי שמים", מילים ומנגינה באתר "זמרשת"
- הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, פואמה ותערוכת איורים: "אל פולין", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 24 באפריל 2017
- קטע מתוך הספר ״גטו וילנה״, באתר "העוקץ", 4 במאי 2016
- שירים: משורר יידיש; שיר ערש ירושלמי. תרגום מיידיש תמר ועמוס רודנר, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2019
- שירים: מי יישאר?; בלדה, תירגם מיידיש אמיר בקר, באתר הארץ, 14 באפריל 2020
- שיר: מוּל גִּבְעֹנֶת חֲמִימָה, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Avrom Sutzkever (Obituary), The Telegraph, 16 February 2010
- ^ דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר, סרטון באתר יוטיוב (מדקה 37.00)
- ^ עופר אדרת, במקום להבריח מזון, הם הבריחו ספרים, באתר הארץ, 21 בינואר 2021
- ^ על חלקו של סוצקבר בהצלת חלקים מארכיון ייווא בווילנה, באתר יד ושם, וכן בקצרה כאן, באתר יד ושם
- ^ David E. Fishman, The Book Smugglers, ForeEdge, 2017, עמ' 129
- ^ הספרייה הלאומית, המשורר שחולץ במטוס מיערות הפרטיזנים
- ^ הוענק הפרס ע"ש מאנגר לפרופ' צייטלין ולמשורר א. סוצקבר, למרחב, 25 במרץ 1969
- ^ ארכיון אברהם סוצקבר, בספרייה הלאומית
- ^ מ. חן, חרות עלי לוח, הד-המזרח, 24 ביוני 1949.
- ^ אפרת פאיאנס, בחותם האש ובשלהבתה, מעריב, 10 ביולי 1964.
- ^ Antologia poezji zydowskiej, Warszawa, 1983
- משוררים יהודים ליטאים
- משוררים כותבי יידיש
- זוכי פרס ישראל לספרות ושירה
- משוררים ישראלים
- ישראלים ילידי האימפריה הרוסית
- יהודים בלארוסים
- הוועד היהודי האנטי-פשיסטי
- יהודים בשואה: ליטא
- פרטיזנים יהודים מברית המועצות
- אסירים בגטו וילנה
- ניצולי השואה: ליטא
- זוכי פרס מאנגר
- אמנים ואנשי רוח שהונצחו בתל אביב-יפו
- משוררים ששיריהם הולחנו
- בוגרי תנועת הצופים
- אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול
- ישראלים שנולדו ב-1913
- ישראלים שנפטרו ב-2010