אברהם צבי בראון
 | |
| לידה |
13 במאי 1920 ורשה, פולין |
|---|---|
| פטירה | 3 באוגוסט 1996 (בגיל 76) |
| מקום קבורה |
הר המנוחות  |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| עיסוק |
פילוסוף |
| הושפע מ | אריסטו, קאנט, היגל, הארטמאן, וויטהד, הוסרל, דיואי |
| מדינה |
ישראל |
  | |
אברהם צבי בַּרְאוֹן (A. Zvie Bar-On; 13 במאי 1920[1] – 3 באוגוסט 1996) היה חוקר שואה ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בוורשה בירת פולין. בנעוריו היה איש "השומר הצעיר". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מוורשה ונכלא בגטו קובנה, שם היה חבר במחתרת הציונית[2]. בראון הוברח מהגטו, כחבר בקבוצת לוחמים חמושים, ליערות רודניקי ליד וילנה שם נלחם כפרטיזן ביערות. לאחר המלחמה עלה לארץ ישראל. למד באוניברסיטה העברית לתואר ראשון (1952), שני (1957) ותואר דוקטור (תשכ"ד-1964)[3] על עבודה שכותרתה "תורת הקטגוריות בפילוסופיה של ימינו בפרספקטיבה היסטורית" (The contemporary theory of categories in historical perspective). עם סיום התואר השני היה לעוזר הוראה, ועם קבלת תואר הדוקטור התמנה למרצה. ב-1964 הועלה לדרגת מרצה בכיר. ב-1965–1966 היה עמית מחקר באוניברסיטת ייל. ב-1970–1 היה מרצה אורח באוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד. את עיקר השכלתו רכש באוניברסיטה העברית ועסק בה בהוראת הפילוסופיה. בשנים 1977–1980 שימש כראש החוג לפילוסופיה. מחקריו עוסקים בפילוסופיה ובתחומים נוספים, בהם השואה.
היה נשוי (1959–1996) לוורדה אסתר לבית גולדברג (נפטרה ב-5 בדצמבר 2010), ולהם שני ילדים, שבעה נכדים ונין.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יסודי מציאות והכרה: רעיון הקאטיגוריות במשנות אריסטו, קאנט, היגל, הארטמאן וויטהד / צבי א' בראון, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ז.
- על האפשרות ועל הניתוח המודאלי, דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך שלישי, חוברת 1 / מאת צבי א' בראון, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשכ"ז.
- סוגיית היש: פרקים בניתוח אונטולוגי / מאת אברהם צבי בראון, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ז-1977.
- דעת / אברהם צבי בראון, תל אביב: ספרית פועלים, תש"מ.
- השיקול הפילוסופי: מושגים וסברם / מאת אברהם צבי בראון, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג.
- סוגיות ובעלי סוגיות: על פילוסופים ושיקוליהם / מאת אברהם צבי בראון, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ז-1987.
- On possibility and modal analysis / by Zvie A. Bar-on, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1968 (באנגלית).
השואה והגבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תולדותיה של מחתרת: הארגון הלוחם של יהודי קובנא במלחמת העולם השנייה / צבי א' בראון, דב לוין, ירושלים: יד ושם, תשכ"ב. ספר זה תורגם לאנגלית - The Story of an Underground, The Resistance of the Jews of Kovno in the Second World War, ויצא לאור על ידי הוצאת "גפן" בשנת 2014.
- עם לכוד בצבת: עיונים בשואה / אברהם צבי בראון, ירושלים: כרמל, תשנ"ה-1995.
ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבחר טקסטים פילוסופיים - מפארמנידס עד הוגי ימינו: מקראה באונטולוגיה / ערך והקדים מבואות: אברהם צבי בראון, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"ז.
- משבר המדעים האירופיים והפנומנולוגיה הטרנסצנדנטלית / אדמונד הוסרל; תרגם מגרמנית: דוד זינגר; ערך: א' צבי בראון בהשתתפות יעקב גולומב, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו.
- On Shmuel Hugo Bergman’s philosophy / edited by A.Zvie Bar-On, Amsterdam: Rodopi, 1986.
תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניסיון וחינוך / ג'והן דיואי; תרגום: ר' קליינברגר; עריכה: ע"א סימון; המקורות למדע החנוך / תרגם: א"צ בראון, ירושלים: בית הספר לחנוך של האוניסיטה העברית ומשרד החנוך והתרבות, תש"ך. .
- אלפרד נורת' וייטהד, מטרות החינוך: ומאמרים אחרים בשאלות החינוך (עברית: א"צ בראון; בעריכת צבי אדר, ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות על ידי מנחם ניומן בע"מ, תשי"ח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם צבי בראון באתר הוצאת מאגנס
- אברהם צבי בראון, מסר לדורות הבאים; על לקחי הארגון הלוחם של יהודי קובנא במלחמת העולם השניה, משואה ח', 1980, עמ' 202–206.
אברהם צבי בראון (1920-1996), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תאריך הלידה המדויק ע"פ: Adrian Gaster, The international authors and writers who's who (International Biographical Centre, 1977), עמ' 58.
- ^ ראה אודתיו בארכיון לוחמי הגטאות: https://www.infocenters.co.il/gfh/notebook_ext.asp?book=26206&lang=heb&site=gfh
- ^ תואר דוקטור לפילוסופיה, דבר, 15 ביוני 1964