אברם גמז

אברם גמז
Abram Games
	אין תמונה חופשית
לידה	29 ביולי 1914; וייטצ'אפל, הממלכה המאוחדת
פטירה	27 באוגוסט 1996 (בגיל 82); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
השכלה	בית הספר לאמנות סנט מרטין
פרסים והוקרה	המעצב המלכותי לתעשייה (1959); קצין במסדר האימפריה הבריטית ;
	www.abramgames.com

אברם גמז (באנגלית, Abram Games;‏ 29 ביולי 1914 – 27 באוגוסט 1996) היה מעצב גרפי יהודי-בריטי, מגדולי המעצבים הגרפיים במאה ה-20. יצירתו החדשנית והמשפיעה נמשכה יותר מ-60 שנה, בזמן מלחמת העולם השנייה, לפניה ואחריה. יצירתו היא תיעוד של תקופה היסטורית וחברתית וכוללת גם ביטוי לשואת יהודי אירופה ולתקומת מדינת ישראל^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברם גמז נולד ב-1914 במזרח לונדון למשפחה יהודית, בן לצלם יוסף גמז, יליד לטביה, ולשרה גמז, ילידת פולין. בגיל 16, מכיוון שקיבל ציונים נמוכים באמנות, החליט לסיים את לימודיו בתיכון ועבר ללמוד ב-Saint Martin's school of Art שם למד שני סמסטרים ועזב כשהתאכזב משיטות הלימוד ומכיוון שלא יכול היה לעמוד בעלות הגבוהה של שכר הלימוד.

מ-1932 עבד במשך ארבע שנים, בסטודיו לאמנות מסחרית Askew-Young בעיצוב כרזות ועזר לאביו בסטודיו שלו לצילום, זאת אף על פי שלא אהב צילום, מכיוון שלדעתו הצילום היה יותר מדי מכני. בנוסף, למד באותה תקופה, בקורס לרישום גוף האדם, בשיעורי ערב. ב-1935 זכה בפרס השני ממועצה אזורית בלונדון, על כרזה שהכין בנושא ניקיון ובריאות. ב-1936 זכה בפרס ראשון מעיריית לונדון, בתחרות לעיצוב כרזה לתוכנית של לימודי ערב. באותה שנה פוטר מעבודתו בשל מעשה קונדס שעשה בסטודיו המסחרי ובשל דעותיו ה"עצמאיות למדי".

ב-1937 פנה לסוכנות פרסום לאמנים Crawford. המנהל של הסוכנות שהבחין בכישרונותיו לעיצוב, הכיר אותו להוצאה לאור של החוברת היוקרתית Art and Industry אשר כתבה עליו מאמר. בעקבות כתיבת מאמר זה, אברם גמז התפרסם ורכש לקוחות חשובים כמו: General Post Office, London Transport^[2], Co-operative Building Society. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 פורסמו 24 כרזות שלו^[3].

תקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1940 גויס גמז לחיל הרגלים בצבא הבריטי והכין עבורו כרזות בנושאי בריאות וניקיון בחיי היום-יום של החיילים.

ב-1942 משרד המלחמה בלונדון חיפש מעצב גרפי לעיצוב כרזות תעמולה לגיוס ליחידותיו השונות, המשרד הבחין בכישוריו של אברם גמז ונתן לו את התפקיד. הוא מונה לקצין והוענק לו התואר "מעצב כרזות רשמי של משרד המלחמה". אברם גמז הוא האמן הראשון והיחיד בהיסטוריה שקיבל תואר מסוג זה. הוא קיבל סטודיו לעבודה וחופש פעולה אומנותי נרחב ועיצב 100 כרזות עד סוף המלחמה, ברבות מהן הופיעו דמויות והדמיות בולטות, לעיתים עם מרכיבים סוריאליסטיים.

בכרזה אחת בולטת מ-1941 שכונתה "הפצצה הבלונדינית", הוא ביקש לשנות את התדמית המשעממת של חיל הנשים וצייר בה דמות של אישה בלונדינית זוהרת, יפה ומאופרת. רשויות הצבא חששו שנשים ירצו להצטרף לחיל מהסיבות הלא נכונות ולכן גנזו את הכרזה. על הכרזה שפורסמה במקומה על ידו, אמר וינסטון צ'רצ'יל שהיא "סובייטית" מדי.

בכרזה בולטת אחרת מ-1942 בשם "דיבורך עלול להרוג את חבריך", שהייתה חלק מסדרה בנושא "דיבור חסר אחריות בצבא", צייר ספירלה שיוצאת מפיו של חייל והופכת להיות חלקו הפנימי של קנה רובה ואחר כך לכידון שהורג שלושה מחבריו לנשק.

בציור הכרזות השתמש בטכניקות של צילום שלמד מאביו וגם נעזר, כמוהו, בטכניקה של ריסוס צבע באמצעות מכחול אוויר לרקע של הכרזות.

באותה שנה ב-1942, עיצב סדרת כרזות שנקראו "בריטניה היא שלך, לחם למענה עכשיו", עבור התערוכה "כרזות מעוצבות בבריטניה בזמן המלחמה" והציג בהן מבנים חדשים ומאחוריהם דמויות הסובלות מעוני, חולי ומחסור. כרזה אחת שבה הוצג מרכז בריאות חדשני, שמאחוריו שרידי בניינים מופצצים וביניהם נראה ילד הסובל מתת תזונה, הכעיסה את וינסטון צ'רצ'יל, שראה בה הוצאת דיבה על מצב האזרחים בבריטניה שלאחר המלחמה. סדרת הכרזות כולה הוסרה מהתערוכה בהוראת השר, ארנסט בווין, בממשלתו של צ'רצ'יל^[3].

יצירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1945 התחתן עם מריאן סלפלד ובשנים שלאחר מכן נולדו להם שלושה ילדים.

ב-1946 לאחר שחרורו מהצבא חידש את עבודתו העצמאית ועבד עבור חברת הנפט Shell, העיתון Financial Times, החברה לבירה Guinness, חברות תעופה בריטיות ורשות התחבורה הלונדונית London Transport.

בנוסף לכרזות, אברם גמז עיצב גם סמלים שונים שעל חלקם זכה בפרסים. הוא זכה לעצב את הסמל לפסטיבל בריטניה שהתקיים ב-1951, ב-1953 את הסמל החדשני הנע לטלוויזיה הממלכתית הבריטית BBC, וב-1965 את סמל הפרס המלכותי לתעשייה. בנוסף עסק בעיצוב בולים עבור בריטניה, אירלנד, ג'רסי, פורטוגל וישראל.

תחום נוסף ביצירתו היה, המצאת מכונות תעשייתיות שלא הגיעו לידי שימוש המוני, כמו: מכונת קפה ב-1950 שעיצובה שופר ב-1962, שואב אבק ב-1953 ומכונת הדפסה לחברת גסטטנר בתחילת שנות ה-60.

בשנים 1946–1953 שימש כמרצה אורח במחלקה לעיצוב גרפי, בקולג' המלכותי לאמנות Royal College of Art.

בשנים 1956–1957 היה המנהל האמנותי של כריכות הספרים של הוצאת פינגווין.

ב-1957 קיבל מאליזבת מלכת אנגליה, על תרומתו לעיצוב הגרפי בבריטניה, את מדליית מסדר האימפריה הבריטית: Order of the British Empire

ב-1959 קיבל את התואר מעצב תעשייתי מלכותי (אנ') Royal Designers for Industry

ב-1960 פרסם את ספרו האישי Over My Shoulder ובאותה שנה עיצב את הכרזה החופש מרעב עבור ארגון האוכל והחקלאות של האום.

ב-1962 הכין כרזות לעיתון Times ובאותה שנה קיבל גם מדליית כסף של אגודת האמנויות המלכותית.

ב-1965 עיצב מטבע זהב לחצי יובל לקרב האווירי הבריטי .

ב-1975 עיצב כרזה ל-100 שנה לתיאטרון השקספירי.

ב-1976 קיבל פרס ראשון בתערוכת בולים בינלאומית.

בשנים 1990–1996 התקיימה התערוכה הנודדת המסכמת שלו "אברם גמז, שישים שנות עיצוב^[4]" ברחבי בריטניה, בארצות הברית ובישראל.

ב-1992 פורסמה הכרזה האחרונה שעיצב לתערוכה "ציור בריטי במאה ה-20" שהתקיימה במוזיאון ישראל בירושלים.

עבודתו הצטיינה בצבעים בולטים ובעיצוב אמנותי גרפי נועז וחדשני, ברעיונות ובמסרים ברורים בעלי חשיבות חברתית .

הציור בכרזותיו היה מרבי והכיתוב היה קצר ומועט. הוא עבד תמיד בקנה מידה קטן, מכיוון שרצה לבדוק את ההשפעה על הצופה בקטן, מה שלדעתו היה עשוי להשפיע עליו גם בקנה מידה גדול, אמר ”אני מותח את הקפיץ והצופה ישחרר אותו במוחו ובמחשבתו”.

המוטו שלו היה "משמעות מרבית, באמצעים מועטים" : Maximum Meaning, Minimum Means^[3].

יצירתו בנושאי יהדות וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945, בזמן שרותו במשרד המלחמה הבריטי, נחשף אברם גמז לצילומים שצולמו על ידי חיילים בריטים בגרמניה, ובם נראו העדויות הראשונות לזוועות שנעשו במחנה הריכוז ברגן-בלזן. ביטוי לשואת יהודי אירופה ביצירתו אפשר לראות בכרזה שלו מאותה השנה, "תרום בגדים ליהודים המשוחררים".

בשנות החמישים עיצב בולים לדואר ישראל וביניהם הבול לתערוכת "כיבוש השממה".

ב-1956 העביר קורס בהדפסת בולי דואר עבור שרות הבולים של דואר ישראל ועיצב כרזה ללשכת התיירות המרכזית בישראל.

ב-1957 עיצב את הסמל של אוניברסיטת בר-אילן והכין כרזה עבור חברת אלעל.

ב-1964 עיצב סמל למגבית הלאומית היהודית.

ב-1965 הכין חלון ויטראז' לבית הכנסת בלונדון.

ב-1965–1991 עיצב את דפי השער לעיתון היהודי שיצא בבריטניה Jewish Chronicle

ב-1968 שימש כיועץ גרפי של הארגון לפיתוח תעשייתי של האו"ם, במחלקת העיצוב הגרפי של בית הספר לאמנות בצלאל'.

ב-1969 עיצב את הכריכה לאנציקלופדיה Judaica וגם בול באותו נושא.

ב-1970 עיצב סדרת גלויות לציון חצי יובל לשחרור ממחנות הריכוז.

ב-1977 הכין עמודים לספרי תפילה לבתי כנסת רפורמיים^[3].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול לציון 25 שנות המכביה, 1958
מלווה העצמאות, 1951
כיבוש השממה, 1953
כרזה לקידום התיירות באי ג'רסי', 1958
גדל את מזונך, 1942
השתמש במעדרים ולא בספינות קרב, 1942
קיר קרמיקה בתחנת רכבת תחתית, לונדון 1971
בול האולימפיאדה, 1948
שמור על רגליך נקיות, 1941
סרוג עכשיו בבקשה, 1945

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1943 התקיימו (ועדיין מתקיימות) תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות של יצירותיו של אברם גמז, בבריטניה, באירופה, בארצות הברית ובישראל.

התערוכות שהתקיימו בישראל:

ב-1950, בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים, במוזיאון תל אביב ובמוזיאון עין חרוד
ב-1963 בבצלאל
ב-1992 במוזיאון ישראל בירושלים, התערוכה אברם גמז, שישים שנות עיצוב
ב-2013 במכללת שנקר לעיצוב ברמת גן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר אודות אברם גמז: (Moriarty, Catherine, et al. Abram Games, Graphic Designer: Maximum Meaning, Minimum Means [exhibition catalogue] (2003. London: Lund Humphries.
ISBN 0-85331-881-6
א. גמז 60 שנות עיצוב, חוברת התערוכה, מוזיאון ישראל, 1991.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אברם גמז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Games, Naomi et al, Abram Games: His Life and Work, New York: New York Princeton Architectural Press, 2003, ISBN 1-56898-364-6
^ Games, Naomi, Poster Journeys: Abram Games and London Transport, Mendlesham, UK: Capital Transport
^ ¹ ² ³ ⁴ Moriarty, Catherine, et al, Maximum Meaning, Minimum Means, Lund Humphries, 2003, ISBN 0-85331-881-6
^ Gombrich, E.H., et al., A. Games: Sixty Years of Design, South Glamorgan, UK: Institute of Higher Education, 1990

[1] Games, Naomi et al, Abram Games: His Life and Work, New York: New York Princeton Architectural Press, 2003, ISBN 1-56898-364-6

[2] Games, Naomi, Poster Journeys: Abram Games and London Transport, Mendlesham, UK: Capital Transport

[הערה_מספר_24760411:0-3] ¹ ² ³ ⁴ Moriarty, Catherine, et al, Maximum Meaning, Minimum Means, Lund Humphries, 2003, ISBN 0-85331-881-6

[4] Gombrich, E.H., et al., A. Games: Sixty Years of Design, South Glamorgan, UK: Institute of Higher Education, 1990

[1]

[2]

[3]

[4]