אברם פטרוביץ' גניבל
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| לידה |
1696 כנראה האימפריה האתיופית  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1781 (יוליאני) Suyda, רוסיה |
| מקום קבורה |
Koporye County |
| מקום מגורים |
טומסק, Selenginsky Fort, טומסק, אירקוטסק, טאלין, פרנו, טובולסק, האימפריה הרוסית, Suyda, קאזאן, צרפת, פריז, Reval Governorate |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
אברם פטרוביץ' גניבל (ברוסית: Абра́м Петро́вич Ганниба́л) (1696 – 14 במאי 1781) היה אציל בחצר המלוכה וקצין צבא רוסי שנולד למשפחת מלוכה אפריקאית. הובא כמתנה לצאר פיוטר הגדול, שירת בצבא האימפריה הרוסית והגיע לדרגת מאיור גנרל, מהנדס צבאי ומושל העיר טאלין ומחוז מיכאילובסקוי. כיום הוא ידוע גם כאבי סבו של המשורר הנודע אלכסנדר פושקין, שחיבר אודותיו נובלה (בלתי גמורה) בשם "הכושי של פיוטר הגדול".
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים מוקדמים אודות גניבל מציעים שהוא נולד בשנת 1696 בעיירה בשם לוגון-בירני, הנמצאת כיום בצפון קמרון, על גדות הנהר לוגון ובסמוך לגבול עם צ'אד. אביו של גניבל היה נסיך אפריקני מקומי, מרובה נשים ונכסים. בשנת 1703, הטורקים העות'מאנים פלשו לטריטוריה של אביו, וזה אולץ להגן על שטחו בקרב. הוא הפסיד בקרב, וכנהוג באותם מקרים, בני משפחות אצולה נלקחו אל השליט המוסלמי העליון, הסולטאן, כדי שניתן יהיה להורגם או למוכרם לעבדות אם אביהם ימרוד בשלטון – בנו איברהים ועוד מילדיו נלקחו לחצר הסולטאן בקונסטנטינופול במסע ימי. אחותו לאגאן לא שרדה במסע. בגיל שבע הובא איברהים אל חצר הסולטאן העות'מאני בקונסטנטינופול, שם הוא בילה שנה כמשרת במשק הבית של הסולטאן. באותם הימים חיפש השגריר הרוסי בטורקיה, סאבה רגוזינסקי "עבד אפריקאי קטן ונבון", שישמש לשעשוע כמקובל בחצרות השליטים האירופיים באותם ימים. הוא הובא לבירה הרוסית בשנת 1704, ושם אימץ אותו הצאר פיוטר הגדול וגידל אותו יחד עם שאר ילדיו. גניבל הוטבל לנצרות בכנסיית פרסקבה הקדושה בווילנה, והצאר פיוטר עצמו שימש כסנדקו, ולפיכך גם ניתן לו שמו – אברם פטרוביץ'.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1716, עם מסעו של הצאר לצרפת, נלקח גניבל כחלק מפמלייתו של הצאר ונשאר בעיר מץ (ולא בפריז, כפי שטוען פושקין) ללימודי הנדסה צבאית ומתמטיקה במכללה לארטילריה והנדסה. לימודיו כללו את תורת המלחמה, מדעים ואומנויות. שם הוא התנדב ללחום לצד כוחותיו של לואי ה-15 נגד המלך פליפה החמישי מספרד, והועלה לדרגת קפיטן. בזמן שירותו בצרפת הוא גם אימץ לעצמו את הכינוי גניבל, כהוקרה למצביא המבריק של קרתגו, חניבעל. הוא סיים את לימודיו בשנת 1722, ועבר לפריז. בפריז הוא נפגש והתיידד עם דמויות חשובות של תקופת ההשכלה כדני דידרו, מונטסקייה וולטייר (שכינה אותו "הכוכב השחור של ההשכלה"). הצאר רצה להשיבו לסנקט פטרבורג כבר אז, אולם גניבל נשאר בפריז בתירוצים שונים עד שנת 1725, ואז שב לרוסיה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי מותה של יקטרינה אשתו של פיוטר הגדול בשנת 1727, וכניסיון להיפטר מן המקורבים למשטר הקודם, הוא הוגלה לסיביר, 4,000 ק"מ מזרחית לסנקט פטרבורג. עם זאת בשנת 1730 קיבל חנינה בשל כישורי ההנדסה הצבאית שלו. כשבתו של פיוטר, יליזבטה, נתמנתה לקיסרית החדשה של רוסיה בשנת 1741, הוא הפך למקורב בחצרה, וקיבל קידום אחר קידום בקריירה הצבאית שלו. בשנת 1742 נתנה לו הקיסרית יליזבטה את מחוז מיכאילובסקוי, על מאות הצמיתים שבו. הוא מונה למושל העיר רבאל (כיום טאלין, בירת אסטוניה), עד שנת 1752, אז קודם לדרגת אלוף, והממונה על ההנדסה הצבאית בכל הצבא הרוסי. בזמן כהונתו הוא הציג את כישוריו כשביצר את חוף הים הבלטי, ביצורים שתרמו אפילו להגנה מפני הפולשים הגרמנים לרוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה, ושעומדים עד היום. בשנת 1762 הוא פרש, במחוז מיכאילובסקוי (שנמצא ליד סנקט פטרבורג) שברשותו. הוא חי עוד עשרים שנה לאחר מכן, ומת ב-14 במאי 1781.
משפחתו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גניבל נישא פעמיים. אשתו הראשונה הייתה היווניה אוודוקיה דיופר. הזוג נישא בשנת 1731 ונולדה להם בת. דיופר תיעבה את גניבל, שהנישואים אליו נכפו עליה. כאשר גילה גניבל שדיופר בוגדת בו, הוא הביא למעצרה ולמאסרה, שנמשך אחת עשרה שנים בתנאים קשים. בתוך כך החל גניבל בחיים עם אישה נוספת, כריסטינה רגינה סייברג, ונשא אותה לאישה בעיר רבאל שנה לאחר לידת בנם הבכור, כאשר דיופר אשתו הראשונה עדיין נשואה לו חוקית. הוא לא התגרש ממנה עד שנת 1753, אז הוטל עליו קנס לשם כפרה, ודיופר נשלחה למנזר לשארית חייה. למרות זאת, נישואיו לסייברג נחשבו חוקיים לאחר הגירושין. מצד אביה, אשתו השנייה של גניבל הייתה נצר למשפחות אצולה בסקנדינביה וגרמניה: סייברג (שוודיה), גלטונג (נורווגיה) וגרבוב (דנמרק וברנדנבורג). אברם וכריסטינה הביאו לעולם אחד עשר ילדים (מתוכם שרדו שבעה), שהבכור שבהם הוא איוואן גניבל שהיה מצביא בולט בצי הרוסי, ייסד את מבצר קרשון (שיהפוך לימים לעיר קרשון) והגן עליו מפני הצבא הטורקי. בין בניו של גניבל היה אוסיפ, אביה של נדז'דה, אמו של המשורר אלכסנדר פושקין. מספר אצילים בריטיים מתייחסים על גניבל, ביניהם נטליה גרסובנור, דוכסית וסטמינסטר, ואחותה, אלכסנדרה המילטון דוכסית אייברקורן. ג'ורג' מאונטבאטן, המרקיז הרביעי של מילפורד הייבן ובן דודה של המלכה אליזבת השנייה, גם הוא צאצא ישיר, בתור נכדהּ של נדיה מאונטבאטן, המרקיזה של מילפורד הייבן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברם פטרוביץ' גניבל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)