אדווין שניידמן
 | |
| צילום משנת 2008 | |
| לידה |
13 במאי 1918 יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
15 במאי 2009 (בגיל 91) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת דרום קליפורניה |
| מוסדות |
אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס |
| פרסים והוקרה |
פרס ברונו קלופפר (1976) |
  | |
אדווין ס' שניידמן (Edwin S. Shneidman; 13 במאי 1918, יורק, פנסילבניה – 15 במאי 2009, לוס אנג'לס, קליפורניה) היה פסיכולוג קליני יהודי אמריקאי, חוקר התאבדות ותנָטולוג (עוסק בחקר המוות). נחשב כאבי חקר ההתאבדות בארצות הברית. הוגה המושג "psychache" (כאב נפשי).כיהן כפרופסור לתנטולוגיה באוניברסיטת קליפורניה באוקלנד
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדווין ס' שניידמן נולד בשנת 1918 ביורק שבפנסילבניה, בן ללואיס ומניה (זוּלוּן), מהגרים יהודים מרוסיה. אביו היה סוחר, בעל חנות כלבו. התחנך בבתי ספר ציבוריים, והמשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שבה קיבל בשנת 1940 תואר מוסמך בפסיכולוגיה. לימודיו נקטעו בגין מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה שירת בצבא. לאחר המלחמה המשיך בלימודיו, קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) והתמחה בסכיזופרניה בבית החולים לוותיקי הצבא בברנטוּוד.
בסוף שנות ה-40, במהלך עבודתו עם ותיקי מלחמה שלקו בסכיזופרניה בבית החולים, התבקש לעבוד עם אלמנותיהם של שניים ממטופליו שהתאבדו, עסק במכתבי ההתאבדות שלהם וניסה להבין את מניעיהם. הוא פנה למשרד חוקר מקרי המוות בעיר ונחשף למקרי התאבדות רבים, וכך החל להתעניין בחקר ההתאבדות. בשנת 1958 יסד את המרכז למניעת התאבדות בלוס אנג'לס, עם עמיתיו נורמן פרברו ורוברט ליטמן.
שניידמן פרסם עשרות ספרים על התאבדות ומניעתה. את ממצאיו בתחום זה אסף בין השאר באמצעות "אוטופסיה פסיכולוגית", מושג שטבע ומתאר מעין ניתוח אישיות ומניעים שלאחר התאבדותו של אדם, מהבחינה הפסיכולוגית. לצד עמיתיו פרברו וליטמן, פיתח שניידמן טכניקה לביצוע "אוטופסיה" זו, באמצעות סדרת ראיונות עומק עם משפחתו וקרוביו של אדם שהתאבד. השיטה זכתה לפרסום בארצות הברית ב-1962, לאחר התאבדותה של הכוכבת מרילין מונרו.[1]
ב-1966 עמד שיינדמן בראש פרויקט לאומי מטעם המכונים הלאומיים לבריאות, במהלכו הקים בתוך שלוש שנים כ-100 מרכזים למניעת התאבדות ברחבי ארצות הברית. ב-1968 ייסד את האגודה האמריקנית לחקר ההתאבדות ואת הרבעון שלה, Suicide and Life Threatening Behavior ("התאבדות והתנהגות מסכנת-חיים"). בשנת 1970 התמנה כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, ולימד בה עד 1988.
שניידמן טבע את המושג "psychache" (כאב נפשי) – כאב רגשי ופסיכולוגי בלתי נסבל, שהרצון להימלט ממנו הוא גורם ראשון במעלה להתאבדות – ופיתח שאלונים למדידתו. כן טבע את המושג "suicidology" - חקר ההתאבדות.
שניידמן היה נשוי לג'יני לבית קֶפּלינגֶר ואב לארבעה בנים. נפטר בשנת 2009 בלוס אנג'לס, לאחר מספר חודשים שבמהלכם הידרדרה בריאותו.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Clues to Suicide (1957) (עם נורמן פרברו)
- Cry for Help (1961) (עם נורמן פרברו)
- Essays in Self Destruction (1967)
- The Psychology of Suicide: A Clinician's Guide to Evaluation and Treatment (1970) (עם נורמן פרברו ורוברט אי. ליטמן)
- Death and the College Student: A Collection of Brief Essays on Death and Suicide by Harvard Youth (1973)
- Deaths of Man (1973)
- Suicidology: Contemporary Developments (1976)
- Voices of Death (1980)
- Suicide Thoughts and Reflections, 1960–1980 (1981)
- Death: Current Perspectives (1984)
- The Definition of Suicide (1985)
- Suicide as Psychache: A Clinical Approach to Self-Destructive Behavior (1993)
- The Suicidal Mind (1998)
- Lives & Deaths: Selections from the Works of Edwin S. Shneidman (1999)
- Comprehending Suicide: Landmarks in 20th-Century Suicidology (2001) (אסופת מאמרים על התאבדות מאת מחברים שונים)
- Autopsy of a Suicidal Mind (2004)
- Managing Suicidal Risk: A Collaborative Approach (2006) (עם דייוויד ג'ובס)
ממואר אוטוביוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A Commonsense Book of Death: Reflections at Ninety of a Lifelong Thanatologist (2008)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Thomas Curwen, His Work is Still Full of Life, Los Angeles Times, June 5 2004
- Thomas Curwen, "Edwin S. Shneidman dies at 91; pioneer in the field of suicide prevention", Los Angeles Times, May 18, 2009 (obituary)
- William Dicke, "Edwin Shneidman, Authority on Suicide, Dies at 91", New York Times, May 21 2009 (obituary)
- ED SHNEIDMAN: 1918-2009: Audio slide show: Waiting for death, Los Angeles Times