אדולף לידריץ
 | |
| לידריץ, בסביבות 1885 | |
| לידה |
16 ביולי 1834 ברמן |
|---|---|
| פטירה |
בערך אוקטובר 1886 דרום-מערב אפריקה הגרמנית |
| שם לידה |
Franz Adolf Eduard Lüderitz  |
| מדינה |
 האימפריה הגרמנית |
| מקום קבורה | לא ידוע |
  | |
פרנץ אדולף אדוארד לידריץ (בגרמנית: Franz Adolf Eduard Lüderitz; 16 ביולי 1834–1886) היה סוחר גרמני ומייסד המושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לידריץ נולד בעיר ברמן. אביו, שאף הוא נקרא אדולף לידריץ, היה סוחר טבק. לאחר סיום לימודיו עבד כמתמחה בבית העסק של אביו, וב-1854 נסע לצפון אמריקה, שם סחר בבורסות טבק. בשלב מסוים רכש לעצמו חוות טבק במקסיקו, אך זמן קצר לאחר מכן היא נהרסה במהלך מלחמת האזרחים, והוא פשט את הרגל. ב-1859 שב לגרמניה, וב-1866 נישא לאמילי פון לינגן, שהונה אפשר לו להתנתק כלכלית מאביו. עם מות אביו ב-1878, ירש גם את עסקי הטבק שלו.
ב-1881 ניסה לידריץ את מזלו במערב אפריקה הבריטית, והקים מפעל בלאגוס, אך המפעל נכשל כלכלית. יחד עם סוחר נוסף מברמן, היינריך פוגלזאנג, העלה את הרעיון להקים מושבה גרמנית בדרום-מערבה של אפריקה, באזור שאף מעצמה אירופית עוד לא טענה לבעלות עליו. השניים סברו כי מושבה באזור זה תוכל להוות אלטרנטיבה לצפון אמריקה, שבאותה העת הייתה יעד למהגרים גרמנים רבים.
דרום-מערב אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1883 רכש לידריץ מקחורבב ת'נאיקסאב (ǃKhorebeb-ǁNaixab), ראש שבט מקומי מעם הנאמה, קרקע באנגרה פקנה, בדרום-מערב נמיביה של ימינו, תמורת זהב בשווי 100 ליש"ט ו-200 רובים. 3 חודשים מאוחר יותר רכש רצועת חוף המשתרעת לאורך 140 ק"מ, מאנגרה פקנה ודרומה עד נהר אורנג', תמורת 500 ליש"ט ו-60 רובים. הוא כינה את השטח שרכש בשם "לידריצלנד". עסקה זו נעשתה תוך הונאה של ת'נאיקסאב, שכן לידריץ השתמש במונח מיל גאוגרפי בהתייחסו לשטח המדובר, אף שידע כי המונח זר לת'נאיקסאב שהכיר רק את המילים האנגליים. מיל גאוגרפי שווה ל-7.4 ק"מ, בעוד שמיל אנגלי שווה ל-1.6 ק"מ בלבד. ת'נאיקסאב העביר תלונה לממשלת גרמניה, אך השליח, גוסטב נכטיגל, מת בדרכו לגרמניה, והתלונה מעולם לא הגיעה ליעדה.
משרד החוץ הגרמני לא מיהר לפרוש את חסותו על היוזמות הטריטוריאליות של לידריץ. עד אותה העת העדיף הקנצלר אוטו פון ביסמרק להימנע מהשתתפות במירוץ הקולוניאלי, מתוך חשש שהמושבות יהוו נטל כלכלי, וכי יצריכו פריסה רחבה מדי של הצבא. לחצים פוליטיים לקראת הבחירות של 1884 הביאו את ביסמרק לשנות את מדיניותו, והוא החל לגלות פתיחות גדולה יותר לנושא. באותה שנה פנה לבריטניה, כדי לברר את עמדתה באשר לכינון מושבה גרמנית באזור דרום-מערב אפריקה. באותה העת כבר הייתה עיר בריטית אחת באזור, וולביס ביי, והם שלטו במספר איים באזור, ובמושבות הסמוכות, מושבת הכף ובצ'ואנאלנד, ואולם ניסיונות המגעים לא העלו דבר, ובסופו של דבר הכריז ביסמרק על האזור כשטח חסות גרמני באופן חד-צדדי. ב-7 באוגוסט הונף דגל הקיסרות הגרמנית בחוף בסמוך לאנגרה פקנה, והמושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית כוננה באופן רשמי.
בעקבות ההכרזה, רכש לידריץ שטחים נוספים באזור, ובכלל זה כל רצועת החוף מדרום אפריקה ועד אנגולה, בשטח כולל של כ-580 אלף קמ"ר. הוא שלח משלחות בחיפוש אחר מחצבים בשטחים שרכש, אך אלו לא מצאו מחצבים בעלי ערך, והוא התרושש מכספו. באפריל 1885 נאלץ למכור את כל קרקעותיו לחברה הקולוניאלית הגרמנית, תמורת 500 גולדמארק.
בניסיון נוסף למצוא מחצבים, יצא לידריץ בעצמו למשלחת חיפוש באזור הנהרות פיש ואורנג', ביולי 1886. הקשר האחרון עם המשלחת היה בלילה שבין ה-21 ל-22 באוקטובר 1886, ומאז נעלמו עקבותיה, ואף הסירה בה הפליגו לא נמצאה.
לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של לידריץ, החליטה החברה הקולוניאלית הגרמנית לקרוא את שמו של המפרץ הסמוך לאנגרה פקנה על שמו של לידריץ (בגרמנית: לידריצבוכט; Lüderitzbucht), וכל האזור סביב הנמל שהוקם במקום נקרא על שמו, לימים העיר לידריץ.
על שמו של לידריץ קרויים רחובות בבירת נמיביה, וינדהוק, ובמספר ערים בגרמניה. ב-1934 הנפיק הדואר הגרמני בול הנושא את דיוקנו.
