אדריאנו צ'לנטנו

**אדריאנו צ'לנטנו**
**Adriano Celentano**
לידה	6 בינואר 1938 (בן 86); מילאנו, ממלכת איטליה
מוקד פעילות	איטליה
תקופת הפעילות	מ-1956
סוגה	פופ, רוק אנד רול, דיסקו
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	גיטרה, פסנתר, תופים
חברת תקליטים	יוניברסל מיוזיק גרופ, אריולה רקורדס, סוני BMG, Clan Celentano
בן או בת זוג	Claudia Mori (1964–?) ; Milena Cantù
צאצאים	Rosalinda Celentano, Rosita Celentano, Giacomo Celentano
פרסים והוקרה	פרס דוד די דונטלו לשחקן הטוב ביותר (1976); פרס רצועת הכסף לפסקול הטוב ביותר; פסטיבל סן רמו ;
	clancelentano.it
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

אדריאנו צ'לנטנו (באיטלקית: Adriano Celentano; נולד ב־6 בינואר 1938) הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, שחקן ובמאי קולנוע איטלקי. הוא מכונה "il Molleggiato" (הגמיש) בזכות סגנון הריקודים שלו.^[1]^[2]

צ'לנטאנו הוציא לאור אלבומי תקליטים רבים שזכו להצלחה מסחרית וביקורתית עצומה.

לעיתים קרובות הוא מאוזכר כיוצר המוזיקה והמילים של שיריו, אף שלדברי אשתו קלאודיה מורי, לעיתים הם נכתבו בשיתוף פעולה עם אחרים. בשל הקריירה הפורה וההצלחה הגדולה שלו, באיטליה ובשאר העולם, הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של המוזיקה האיטלקית.

צ'לנטנו מוכר גם בזכות סתלגנותו לשינויים בעסקי המוזיקה. הוא מראשוני הרוקנרול באיטליה, ז'אנר שזכה לאהדת הקהל הצעיר בשנות ה-60 של המאה ה-20. כשחקן צ'לנטנו הופיע בכ־40 סרטים, בעיקר קומדיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'לנטנו עם גיטרה איטלקית מתוצרת Eko, אשר ליוותה אותו ברבות מהופעותיו.

צ'לנטאנו נולד במילאנו ברחוב כריסטוף גלוק 14. כתובת זו הייתה מאוחר יותר בחייו לנושא אחד משיריו המפורסמים:"Il ragazzo della via Gluck" ("הילד מרחוב גלוק"). הוריו היו מפוגיה, באפוליה, ועקרו צפונה לצורכי עבודה.^[3]

צ'לנטנו הושפע רבות מאלביס פרסלי וסצנת הרוקנרול של שנות החמישים וכן מהשחקן האמריקני ג'רי לואיס, הוא החל לנגן בלהקת רוקנרול יחד עם ג'ורג'יו גבר ואנצו ג'אנאצ'י. חוזה ההקלטות הראשון שלו נחתם עם חברת Jolly Records A&R אשר מנהלה כתב יחד עם צ'לנטנו כמה מלהיטיו הגדולים הראשונים. הוא הופיע לראשונה על המסך בסרט מוזיקלי איטלקי בשנת 1959. בשנת 1960 ליהק אותו פדריקו פליני בסרטו "לה דולצ'ה ויטה" בתפקיד זמר רוקנרול.

צ'לנטנו שמר על פופולריות באיטליה במשך למעלה מ-50 שנה, מכר מיליוני תקליטים והופיע בתוכניות טלוויזיה וסרטים רבים. כחלק מעבודות הטלוויזיה והסרטים שלו הוא יצר ז'אנר קומיקס, עם הליכה אופיינית והבעות פנים. לרוב סרטיו זכו להצלחה מסחרית.

צ'לנטנו הוא מאוהדיה הבולטים של אינטר מילאנו.

אחרי 18 שנה ללא הופעות חיות, צ'לנטנו הופיע בשנת 2012 בהופעה ששודרה בערוץ 5 האיטלקי, ובה צפו מעל 9 מיליון צופים.^[4]

אחד משיריו הבולטים, "Azzurro" מ-1968, מוכר מאד בישראל בזכות הגרסה העברית שלו שכתב עלי מוהר - "אמרו לו", בביצועו של אריק איינשטיין.