אויגן דירינג
 | |
| לידה |
12 בינואר 1833 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1921 (בגיל 88) Nowawes, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום לימודים |
הגימנסיה הקלנית, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| מוסדות |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
תאורטיקן גזע, סופר, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף, כלכלן, סוציולוג |
| הושפע מ | אוגוסט קונט, לודוויג פוירבך, פרידריך ליסט, הרברט ספנסר, ארנסט רנן, ארתור שופנהאואר |
| מדינה |
גרמניה |
  | |
אויגן קארל דירינג (בגרמנית: Eugen Karl Dühring; 12 בינואר 1833 - 21 בספטמבר 1921) היה פילוסוף וכלכלן גרמני אנטישמי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירינג נולד בברלין בירת פרוסיה (לימים גרמניה), כבנו של פקיד. למד משפטים בברלין ועבד כעורך דין עד שנת 1859, אז התעוור לחלוטין בשל מחלה שסבל ממנה כבר בגיל צעיר. הוא הפסיק לעבוד כעורך דין, ולמרות נכותו הרחיב את השכלתו במדעי הרוח (ספרות, פילוסופיה, אתיקה, כלכלה). בשנת 1864 קיבל משרת הוראה באוניברסיטת הומבולדט, אולם פוטר בשנת 1877 בשל עימותים חוזרים ונשנים עם הפרופסורים האחרים. מאז התפרנס מכתיבת ספרים עד מותו בשנת 1921.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכתביו מדגיש דירינג את חשיבות המציאות, ודוחה בבוז את המיסטיקה והדת, וכן תוקף את הקומוניזם. גישתו האופטימית היוותה מרכיב מרכזי ב"מחלוקת הפסימיזם".[1]
אחד מחיבוריו הבולטים של דירינג הוא "Die Judenfrage als Racen-, Sitten- und Culturfrage. Mit einer weltgeschichtlichen Antwort" ("שאלת היהודים כשאלה של גזע, של מוסר ושל תרבות. בליווי תשובה היסטורית עולמית"), שהתפרסם בשנת 1881. בספר זה תוקף דירינג את היהודים בקיצוניות, וטוען ש"נחיתותם" כביכול מתבטאת בהבדלות קיצונית ובצרות אופקים, ואין ביכולתם להועיל לתרבות ולמדע. דירינג טען גם כי היהודים מסַכּנים את העמים שבתוכם הם יושבים, וכדי לצמצם את השפעתם על חיי המדינה והחברה יש לשלול מהם את הזכויות שהוענקו להם במסגרת האמנציפציה, להגביל את השתלבות היהודים במשרות ממשלתיות ולאסור עליהם נישואי תערובת.
דירינג תוקף בספרו את קרל מרקס וכותב: ”באותה ממלכה יהודית הקוראת לעצמה קומוניסטית עתידים בני העם הנבחר להיות מנהלי האוצרות המשותפים של האומות ולהשגיח על זהבן, כספן ולבושן, כדרכם למן מפעלם הסוציאלי הראשון במצרים”.[2]
דירינג קיבל השראה מארנסט רנן שטען בספרו "היסטוריה כללית משווה של השפות השמיות" טענות דומות כלפי הערבים. דירינג ציטט מספר פעמים את רנן בספרו, אולם רנן הזועם שלח לו מכתב, ובו טען שהתכוון רק לערבים ולא ליהודים.[3]
השפעה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידריך אנגלס כתב נגד רעיונותיו של דירינג את חיבורו המפורסם "אנטי-דירינג".[4]
פרידריך ניטשה כתב בחריפות נגד תפיסת המוסר והאנטישמיות של דירינג, כביטוי לרנסנטימנט, בספרו "לגנאולוגיה של המוסר".[5]
בנימין זאב הרצל, אשר בהיותו בן 22 קרא את ספרו של דירינג, הזדעזע, וכתב ביומנו:”לדאבון לבב הוא כתוב היטב כל־כך... בגרמנית מצוינת... כשדירינג, במוח מאומן וחודר כל־כך, ובהשכלה אוניברסלית עמוקה, מסוגל לכתוב דברים כאלה – למה עלינו לצפות מן האספסוף הנבער?”.[6]
ספריו של דירינג השפיעו רבות על אנטישמים מאוחרים יותר וביניהם אדולף היטלר, שכתב בעצמו את ההקדמה למהדורת 1940 של הספר.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אויגן דירינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Beiser, Frederick C. (2016). "The Pessimism Controversy, 1870–1890". Weltschmerz: Pessimism in German Philosophy, 1860–1900. Oxford: Oxford University Press. doi:10.1093/acprof:oso/9780198768715.001.0001. ISBN 9780198768715.
- ^ שמואל אטינגר, האנטישמיות בעת החדשה, עמ' 14; בתוך: גיא מירון (עורך), האנטישמיות במאה ה-19: מקראה, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 16.
- ^ צבי יעבץ, אז ועתה שנאת ישראל בימי קדם, הוצאת דביר, עמ' 13.
- ^ פרידריך אנגלס, אנטי-דיהרינג (הפיכת המדע בידי מר אויגן דיהרינג), תרגום: יצחק מן, ספרית פועלים, 1959.
- ^ פרידריך ניטשה, לגניאולוגיה של המוסר, עמ' 331
- ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 73.