אולגה קניפר
 | |
| לידה |
9 בספטמבר 1868 (יוליאני) גלזוב, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
22 במרץ 1959 (בגיל 90) מוסקבה, ברה"מ |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| שם לידה |
Ольга Леонардовна Книппер |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| בן או בת זוג |
אנטון צ'כוב (25 במאי 1901–15 ביולי 1904) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אולגה לאונרדובנה קְניפֶּר-צ'כובה (ברוסית: Ольга Леонардовна Книппер-Чехова; 21 בספטמבר (או 9 בספטמבר) 1868 - 22 במרץ 1959) הייתה שחקנית תיאטרון בתקופת האימפריה הרוסית וברית המועצות, ואשתו של הסופר והמחזאי אנטון צ'כוב.
קניפר הייתה אחת מ-44 החברים הראשונים של התיאטרון האמנותי של מוסקבה, עם היווסדו בידי קונסטנטין סטניסלבסקי ב-1898. היא גילמה את דמותה של ארקאדינה ב"השחף" (1898), גילמה את דמותה של אלנה בהצגת בכורה במוסקבה של "הדוד וניה" (1899), והייתה הראשונה לגלם את דמותה של מאשה ב"שלוש אחיות" (1901) ואת מאדאם רנבסקאיה ב"גן הדובדבנים" (1904). קניפר נישאה לאנטון צ'כוב, מחברם של מחזות אלה, ב-1901. קניפר צ'כובה גילמה את רנבסקאיה שוב בשנת 1943, בהצגה ה-300 של "גן הדובדבנים" בתיאטרון. השחקנית הגרמניה אולגה צ'כובה הייתה אחייניתה. המלחין הסובייטי לב קניפר היה אחיינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולגה לאונרדובנה קניפר נולדה בגלזוב ללאונרד ואנה קניפר. כשאולגה נולדה היה אביה מנהל מפעל בגלזוב, עיר קטנה בצפון-מזרח רוסיה האירופית. שנתיים לאחר שאולגה נולדה עברה משפחתה למוסקבה וחיה ברמת חיים של המעמד הבינוני-גבוה. היא הייתה ילדה אמצעית בין שני אחים, קונסטנטין וולדימיר, ופונקה מאוד. היא למדה בבית ספר פרטי לבנות ושלטה בצרפתית, גרמנית, ואנגלית, ולקחה שיעורי מוזיקה ושירה בתום יום הלימודים המפרך. אולגה הייתה בבחינת הבטחה כציירת וליוותה את משפחתה בנגינה בפסנתר במפגשים ובארוחות הערב המשפחתיות והחברתיות. אביה, שהשתוקק להסתגל למוסכמות החברתיות של ארצם המאמצת, הבהיר לאולגה כשהייתה צעירה, שעליה להגביל את שאיפותיה בחיים לנישואים מוצלחים וחיי עקרת בית. אמה, אנה איבנובה, למרות שהייתה זמרת ופסנתרנית מוכשרת, אולצה לוותר על תקוותיה לפתח קריירה של אמנית וחשה שעל אולגה לנהוג כמוה.
ב-1894 נפטר אביה של אולגה באורח בלתי צפוי, והשאיר את האישה בת העשרים וחמש ואת אימה עם נטל של חובות כבדים מכיוון שהם חיו מעבר ליכולתם. אולגה ואימה החלו לתת שיעורי מוזיקה ושירה כדי להתפרנס. הן גם פיטרו ארבעה מחמשת המשרתים שלהם, ועברו לדירה קטנה יותר. תקוותיה של אולגה להיהפך לשחקנית תיאטרון עדיין לא נגוזו. היא הלכה בעקבות חלומותיה, ללא הסכמתה של אימה והייתה נכונה להקריב את קשריה החברתיים, היא כתבה: "בכל פעם בחיי שבאמת רציתי משהו, ובאמת האמנתי באפשרות להשיג את מה שרציתי ופעלתי במרץ, תמיד הצלחתי ומעולם לא התחרטתי על כך שהלכתי בדרכי.
היא נרשמה ללימודים בבית הספר לדרמה של תיאטרון מאלי, אך נשרה מהלימודים כעבור חודש. אימה סייעה לה בחוסר רצון ורשמה את אולגה לגיטיס - האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון, שם לימד אותה המייסד-שותף לעתיד של התיאטרון האמנותי של מוסקבה, ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו. נמירוביץ' הציג את אולגה וחברה ללימודים וסבולוד מיירהולד (שלימים יהפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר בתיאטרון הרוסית שלאחר המהפכה הרוסית (1917)) בפני קונסטנטין סטניסלבסקי.
נמירוביץ' גילה את אוזנם של קניפר ומיירהולד שהוא וסטניסלבסקי מתכננים להקים תיאטרון. נמירוביץ' הבטיח לשני השחקנים שהם יצורפו לתיאטרון ויעזרו להצעיד אותו לגדולות. לאחר שבועות רבים, הם גייסו הון מספיק כדי לייסד את התיאטרון. התיאטרון שכן בפושקינו, שם סטניסלבסקי נאם בפני השחקנים ואמר להם שכולם יקדישו את חייהם ליצירת "התיאטרון הטוב, המוסרי, והבינלאומי הראשון ברוסיה".
בתקופת החזרות על "השחף", ב-9 בספטמבר, יום הולדתה ה-30 של אולגה, היא פגשה את איש הרוח הסופר הרווק המבוקש ביותר ברוסיה, מחזאי "השחף", אנטון צ'כוב, שהיה אז בן 38. קניפר וצ'כוב החליפו מברקים ומכתבים במהלך השנים הבאות, בה בעת אולגה התיידדה עם מאשה, אחותו הצעירה של צ'כוב. מכתבים פלרטטניים ומבודחים הפכו למכתבי אהבה וגעגועים, מכיוון שהיו מרוחקים זה מזו. בחורף של 1900, צ'כוב שב ליאלטה ונסע למוסקבה, שבאמתחתו מחזה חדש אותו כתב, שהיה מיועד ל"שחקנית היקרה". "איזה תפקיד יש לי בשבילך ב"שלוש אחיות". תני לי עשרה רובלים ואת יכולה לקבל אותו, אחרת אתן אותו לשחקנית אחרת", כתב צ'כוב לאולגה.
קווים משותפים רבים קיימים בין אולגה קניפר למאשה, התפקיד שצ'כוב כתב בשבילה ב"שלוש אחיות". קניפר גילמה את האמצעית בשלוש האחיות שלהן אח אחד. הנשואה היחידה מבין הרביעייה ו"המיוחדת והמוכשרת ביותר מבין שלוש האחיות. כדי לגלם את דמותה של אישה צעירה, בת תרבות ונעימת הליכות, השולטת בצרפתית, גרמנית ואנגלית, ופסנתרנית ממדרגה ראשונה" לא הייתה בעיה עבור קניפר שכבר רכשה את המיומנויות הללו. קניפר זכתה לתשבחות רבות על גילום דמותה של מאשה, לשמחתו של צ'כוב.
אנטון צ'כוב ואולגה קניפר נישאו לבסוף ב-25 במאי 1901, בכנסיית הצלב הנעלה. הייתה זו חתונה ספונטנית, קטנה, שכמעט איש לא ידע עליה, וכללה את אימו ואחותו של צ'כוב, ואימה של אולגה. הרבה חברים קרובים ומשפחה חשו פגועים מחמת החשאיות. הנישואים הסתיימו כשצ'כוב הלך לעולמו משחפת בשנת 1904.
אולגה לאונרדובנה קניפר-צ'כובה המשיכה בקריירה מוצלחת מאוד בשורותיו תיאטרון האמנותי של מוסקבה במשך שארית חייה. היא הלכה לעולמה ב-22 במרץ 1959, במוסקבה, ברית המועצות, בהיותה בת תשעים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטוני ביוור, תעלומת אולגה צ'כובה, הוצאת יבנה, 2005.
- Pitcher, Harvey. Chekhov's Leading Lady: a Portrait of the Actress Olga Knipper. New York and London: Franklin Watts, 1980.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולגה קניפר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אודות ההצגה "אהבתו האחרונה של צ'כוב", באתר תיאטרון מיקרו
- אולגה קניפר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- biography/Olga-Knipper-Chekhova אולגה קניפר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אולגה קניפר-צ'כובה (1868-1959), דף שער בספרייה הלאומית
