אחלציחה

**אחלציחה**
**ახალციხე**
סמל אחלציחה סמל אחלציחה	דגל אחלציחה דגל אחלציחה
	אחלציחה
מדינה	גאורגיה
מחוז	סאמצחה-ג'אוואחתי
נפה	נפת אחליציחה
חבל ארץ	סאמצחה
שפה רשמית	גאורגית
תאריך ייסוד	המאה ה-12
גובה	1,029 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	16,955 (2022)
קואורדינטות	41°38′20″N 42°59′10″E / 41.638889°N 42.986111°E
אזור זמן	UTC +4
	https://akhaltsikhe.gov.ge
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גאורגיה רגילה) טביליסי כותאיסי בתומי רוסתווי זוגדידי גורי פותי סוחומי חאשורי רוסיה אזרבייג'ן ארמניה טורקיה הים; השחור; אחלציחה

ערך זה עוסק בעיר בגאורגיה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אחלציחה (פירושונים).

העיר העתיקה של אחלציחה, המחצית השנייה של המאה ה-19

אחַלציחֶה (בגאורגית: ახალციხე; שמות ישנים: "ლომსია" - "לוֹמסיה"; בטורקית: Ahıska, "אהיסקה") היא עיירה בנפת אחלציחה שבדרום-מערב גאורגיה, ובירת מחוז סאמצחה-ג'אוואחתי. היא הוכרזה כעיר בשנת 1840. העיירה ממוקמת בגובה 1,029 מטר מעל פני הים, משני צדי גדות הנהר הקטן פּוֹצְחוֹבִי (גאו'), המחלק אותה לשניים: העיר העתיקה מצפון לנהר, והעיר החדשה מדרומו. פירוש שמה של העיר "אחל-ציחה" הוא "המצודה החדשה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נזכרת לראשונה בכתובים בדברי ימי גאורגיה במאה ה-12. במאות ה-12 וה-13 הייתה אחלציחה מקום מושבם של ה"אחלציחלים" (אנ'), שליטי סאמצחה, ששניים מהבולטים שביניהם היו שלווה ואיוואן אחלציחלי (אנ'). מהמאה ה-13 ועד למאה ה-17 סאמצחה ואחלציחה בתוכה נשלטו על ידי משפחות פאודליות של ג'אקלי (אנ'). בתקופה זו הייתה גאורגיה מאגר בלתי נדלה לסחר עבדים מתושבי גאורגיה, בעיקר נערים ונערות, שהיו נמכרים מדי שנה בשוקי העבדים באחלציחה, תבריז, טרבזון וקונסטנטינופול.

בשנת 1576 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מאנית, ומשנת 1628 הפכה למרכז נפת אחלציחה. ב-27 באוגוסט 1828, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, כבשו את העיר (אנ') 9,000 חיילים רוסים בפיקודו של גנרל (פילדמרשל) פסקביץ' מידי 30,000 חיילים טורקים בפיקודו של קיוס מחמוט פאשה. במרץ 1929 הצליח חיל המצב הרוסי בפיקודו של ניקולאי מוראביוב-קארסקי (אנ') להדוף את הניסיון הטורקי לכבוש מחדש את אחלציחה, תחת פיקודו של אחמד ביי. בסופו של דבר נמסרה העיר לאימפריה הרוסית, במסגרת הסכם אדריאנופול משנת 1829, בתחילה כחלק מפלך כותאיסי ולאחר מכן חלק מפלך טביליסי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאות המוקדמות הייתה אחלציחה שוק מרכזי למסחר בעבדים, ומאוחר יותר לבקר, עורות, חלב, שעווה ודבש. כמו כן, משמשת אחלציחה כמרכז לשיווק דגנים, חיטה, שעורה, כותנה, טבק ופשתה.

יהודי אחלציחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יהדות אחלציחה

יהודי אחלציחה הגיעו לאחלציחה יחד עם תושביה האחרים כבר במאה ה-12, ומילאו תפקיד חשוב בהתפתחותה של העיר. עם הכיבוש העות'מאני, במאה ה-16 הורע מצבם כמו לתושביה הנוצרים של העיר. למרות זאת, נבנה, בשנים 1741–1742, בית כנסת גדול, ומאוחר יותר גם תלמוד תורה.

מצבם של יהודי העיר בתקופת השלטון העות'מאני היה גרוע. הם סבלו מדיכוי דתי, שהתבטא במעצר רבנים, חוקים שאסרו מלבושים מסוימים ועוד. במיוחד בתקופת שלטונם של הסולטאנים מוראט השלישי ומוראט הרביעי. עלילות, מיסים ומעשי שוד היו מנת חלקם היומי של יהודי העיר. הרדיפות הגיעו לשיא לקראת 1828, לפני המלחמה העות'מאנית-רוסית והקרב הראשון שנערך בעיר, קרב אחלציחה (אנ'). הרדיפות הביאו להידלדלות היהודים בעיר.

בתקופת שלטון האימפריה הרוסית הפכה לעיר מסחר חשובה. בשנות השמונים של המאה ה-19 נבנה בית כנסת נוסף.

בשנת 1951, בתקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה, נסגר בית הכנסת הישן של הקהילה. ובית הכנסת שנבנה במאה ה-19 הוחרם והוסב לבית תרבות.

בשנת 1991 זכתה גאורגיה בעצמאותה ורוב יהדות גאורגיה עלתה לישראל, וכך גם יהודי אחלציחה.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק העתיק של העיר

בית הכנסת של אחלציחה
מצודת רבאתי
כנסיית עליית המושיע (גאו') כנסייה אורתודוקסית גאורגית הממוקמת בצומת הרחובות מירב קוסטבה וזכריה דידימאמישווילי באחלציחה. בניית הכנסייה הסתיימה ב-2010
מנזר ספרה (אנ') (מאות ה-10 - ה-14) על ההר שליד העיר
המוזיאון ההיסטורי של סאמצחה-ג'אוואחתי