איאן קרטיס

**איאן קרטיס**
**Ian Curtis**
	אין תמונה חופשית
לידה	15 ביולי 1956; מנצ'סטר, אנגליה
התאבד	18 במאי 1980 (בגיל 23); מקספילד, הממלכה המאוחדת
שם לידה	איאן קווין קרטיס
מקום קבורה	Macclesfield Cemetery
מוקד פעילות	מנצ'סטר, אנגליה ; בריטניה
תקופת הפעילות	1976–1980 (כ־4 שנים)
מקום לימודים	בית הספר של המלך במקספילד, ממלכה המאוחדת
עיסוק	זמר; כותב שירים; יוצר; גיטריסט; סולן
סוגה	פאנק-רוק • פופ • פוסט-פאנק
סוג קול	בריטון-בס
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	פקטורי רקורדס
מספר יצירות ידוע	Love Will Tear Us Apart Again ; She's Lost Control ; Transmission
בת זוג	דבורה וודרוף (1977–1980)
צאצאים	נטלי קרטיס
	פרופיל ב-IMDb

איאן קווין קרטיס (באנגלית: Ian Kevin Curtis‏; 15 ביולי 1956 – 18 במאי 1980) היה זמר, יוצר, וגיטריסט אנגלי שזכה להצלחה בינלאומית רחבה בזכות היותו המייסד, כותב השירים והסולן הראשי של להקת הפוסט-פאנק הבריטית ג'וי דיוויז'ן, שפעלה בשנים 1977–1980 והוציאה שני אלבומים מצליחים - Unknown Pleasures ו-Closer. באלבומים אלו נכללו כמה מהשירים המפורסמים ביותר שכתב קרטיס, כגון Love Will Tear Us Apart Again, She's Lost Control ו-Transmission. שירים אלו היוו אבן דרך חשובה בסצנת הפאנק-רוק בבריטניה, לצד להקת הסקס פיסטולס.

קרטיס היה מוכר בעיקר בזכות קול הבריטון-בס העמוק והכבד שלו, סגנון הריקוד שהשתלב עם מחלת האפילפסיה שלו וזכה לכינוי "ריקוד האפילפסיה". קרטיס סבל מדיכאון ורבים משיריו עוסקים בהתבודדות, דיכאון, אהבה וחוסר שליטה.

בסופו של דבר, הבעיות הנפשיות והבריאותיות שמהן סבל קרטיס הובילו אותו להתאבדות בתלייה במטבח ביתו בערב 18 במאי 1980, ביום הראשון לסיבוב ההופעות של הלהקה ברחבי צפון אמריקה. מותו הוביל לפירוק הלהקה. מאוחר יותר, סאמנר והוק הקימו את להקת הפופ-רוק ניו אורדר.

קרטיס היה בן 23 במותו ומאז נחשב^[^{דרוש מקור: נחשב על ידי מי?]} לאחד מבין הזמרים, היוצרים, הכותבים, האמנים והגיטריסטים הגדולים ביותר בכל הזמנים, בעיקר בסצנת הפאנק-רוק. ליצירתו הייתה להשפעה על אמנים כמו רוברט סמית', שהקים את להקת The Cure בהשפעת ג'וי דיוויז'ן, ועל אמנים אחרים, כגון דייב גהאן מלהקת דפש מוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרטיס נולד בבית החולים אולד טראפורד שבמנצ'סטר בשנת 1956. מאוחר יותר עברו הוריו להתגורר בעיר מקלספילד שם בילה את ילדותו. כבר בגיל צעיר ניכר היה שניחן בכישרון לכתיבת שירים, ואף על פי שבגיל 11 זכה במלגת לימודים לבית הספר קינג'ס סקול שבעירו, מעולם לא התעניין בקריירה אקדמית, ואת עתידו ראה בקריירה מוזיקלית. מגיל צעיר כבר התעניין בספרי פילוסופיה ושירה, חבריו הקרובים אמרו שלקרטיס היה באישיותו שילוב של ג'ים מוריסון ושל דייוויד בואי. גיבורי נעוריו של קרטיס היו דייוויד בואי, הדלתות, איגי פופ ולהקתו הסטוג'ס והוולווט אנדרגראונד. את צעדיו הראשונים ב"תעשיית המוזיקה" עשה כשעבד בחנות תקליטים במנצ'סטר, שם גם נחשף למגוון רחב של סגנונות מוזיקליים.

את דברה וודרוף, אשתו לעתיד, פגש קרטיס כשעוד למדו יחדיו במקלספילד. הם נישאו ב-23 באוגוסט 1975. ב-16 באפריל 1979 נולדה בתם היחידה נטלי. נטלי העידה שאביה (איאן קרטיס) אהד את קבוצת הכדורגל מנצ'סטר סיטי.^[1]

ג'וי דיוויז'ן (1976–1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת המפנה בחייו של קרטיס הייתה לאחר שנכח בהופעה של הסקס פיסטולז בשנת 1976. באותה הופעה הבין שעתידו נמצא בהופעות מול קהל ולא רק כמעריץ. לאחר כמה ניסיונות כושלים להקים להקה יחד עם חבריו במקלספילד, פגש קרטיס את ברנרד סאמנר ופיטר הוק הצעירים שניסו גם הם להקים להקה וחיפשו סולן; קרטיס חבר לשניים. זמן קצר לאחר מכן צירפה השלישייה את המתופף סטפן מוריס, שהיה לחבר האחרון בהרכב. תקופה קצרה נקראה הלהקה "ורשה" אך כדי להימנע מבלבול עם להקה אחרת בעלת שם דומה, שינתה ב-1978 הלהקה את שמה ל"ג'וי דיוויז'ן". התמדתו העיקשת של קרטיס היא שהביאה להחתמת הלהקה בפקטורי רקורדס, הלייבל האגדי לימים שהקים טוני וילסון. קרטיס אף שכנע את וילסון לתת ללהקה לבצע את השיר Shadowplay בתוכנית החדשות המקומית אותה הגיש, Granada Reports.

גם אחרי שהלהקה צברה קהל מעריצים במנצ'סטר, המשיך קרטיס לעבוד כפקיד האחראי על טיפול במובטלים בשירות הציבורי כדי לפרנס אותו ואת דבורה. "אני זוכר מקרים ששילמנו לו כדי שיישאר לסדר את האולפן אחרי החזרות", סיפר פיטר הוק לימים.

מלבד היותו סולן, היה קרטיס אחראי לכל הטקסטים של הלהקה, בין השאר הושפע מכותבים כג'יי ג'י באלארד, ויליאם ס. בורוז ודייוויד בואי. ברבים מהשירים שכתב הופיעו דימויים של דיכאון, ייאוש, מוות, אלימות, ניכור והניוון של החיים בעיר. בספרה הביוגרפי "לגעת ממרחק", על מערכת היחסים שלה עם איאן, מתארת דבורה איך היה קרטיס יושב על הרצפה בביתם ומשרבט את רעיונותיו במחברות.

קולו העמוק והמצמרר, נוכחותו הבימתית והמחוות שאימץ לעצמו (בין השאר בהשראת פרנק סינטרה) יצרו תמהיל ייחודי בעל השפעה מיסטית על הקהל. שנים לאחר מכן אמר סולן להקת U2, בונו, ש"כל זמן שקרטיס היה בחיים הוא היה הפרפורמר הטוב ביותר ברוק". לדעת רבים כתיבתו של איאן שיקפה את רגשותיו ואת הקשיים אותם עבר, ולמרות זאת מכריו מתארים אותו כאדם היודע ליהנות, אמנם אקסצנטרי מעט, אך בעל חוש הומור.

על הבמה סיגל לעצמו קרטיס סגנון ריקוד תזזיתי, המאזכר התקפי אפילפסיה, מחלה שהוא עצמו לקה בה. לעיתים לא היה ברור לאנשים בקהל אם קרטיס חווה התקף אפילפטי, רוקד או שמא שניהם בו זמנית כ"חלק מהמופע". למחלה, מרגע שאובחנה בינואר 1979, הייתה השפעה מכרעת על חייו של קרטיס. אף על פי שתכיפותם של ההתקפים ועוצמתם לא הייתה עקבית, התרופות שנאלץ ליטול גרמו לשינויים קיצוניים במצבי רוחו, מה גם שהתקף יכול היה להיגרם על ידי הבזקי אור במועדונים, ולא אחת קרה שהתקפים קרו על הבמה במהלך הופעה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון החיים הקדחתני שהכתיבה הלהקה, סיבובי ההופעות התכופים והלחץ לפרנס את משפחתו הטרייה נתנו את אותותיהם באיאן. מחלתו החריפה ושיבשה את מהלך סיבוב ההופעות, כשמעת לעת היה קרטיס מאושפז בבית חולים לאחר התקף קשה. במהלך סיבוב הופעות פגש קרטיס את העיתונאית הבלגית אניק הונורה ובין השניים התנהל רומן.

ההופעה האחרונה של ג'וי דיוויז'ן נערכה באוניברסיטת ברמינגהאם, ב-2 במאי 1980. ניסיון ההתאבדות הראשון של קרטיס התרחש רק זמן קצר קודם לכן, לאחר שנטל מנת יתר של תרופת האפילפסיה. לחברי הלהקה סיפר שבגלל הפחד שניסיון ההתאבדות לא יצלח והוא ייוותר עם נזק מוחי לא השלים את המהלך.

נאמר שהדיכאון המתגבר שלו, בין השאר עקב קריסת נישואיו לדבורה (שמתוארים בשיר Love Will Tear Us Apart, השיר המזוהה ביותר עם הלהקה), ורגשות האשם שכירסמו בו עקב הרומן עם הונורה הם שהובילו אותו לנסות לשים קץ לחייו.

ב-17 במאי 1980, ימים ספורים לפני תחילת סיבוב ההופעות הראשון של הלהקה בארצות הברית, שהה קרטיס לבדו בביתו וצפה בסרט סטרושק (Stroszek ) של הבמאי ורנר הרצוג, על אמן מיוסר ששם קץ לחייו, והאזין לאלבום הבכורה של איגי פופ, The Idiot. מאוחר יותר, בשעות הקטנות של הלילה תלה את עצמו במטבח.

קרטיס נטמן במקלספילד, עיר ילדותו. על מצבתו נחקקה השורה "Love will tear us apart". כחודש לאחר מכן יצא השיר לרדיו.