איוואן מזפה
 | |||||
| לידה |
20 במרץ 1639 Mazepintsi, אוקראינה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1709 (בגיל 70) טיגינה, האימפריה העות'מאנית | ||||
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי, רוסיה הצארית | ||||
| מקום קבורה |
גאלאץ | ||||
| השכלה |
Kyiv-Mohyla Academy | ||||
| בן או בת זוג |
Hanna Polovets II (1668–1702) | ||||
| שושלת House of Mazepa | |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
איוואן מזפה (באוקראינית: Іван Степанович Мазепа; 20 במרץ 1639 - 22 בספטמבר 1709) הטמאן אוקראינה, היה בין תומכיו של פיוטר הגדול, אך בשנת 1708 עבר לתמוך ביריבו במלחמת הצפון הגדולה קרל השנים עשר, מלך שוודיה ונאלץ להימלט לאימפריה העות'מאנית לאחר קרב פולטבה.
מוצא וילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזפה נולד במשפחה אוקראינית אורתודוקסית בכפר לא רחוק מקייב. אביו היה בין תומכיו של בוגדן חמלניצקי אך לא תמך בהחלטה להצטרף לרוסיה הצארית. הוא השתתף ביחד עם הטמאן ויגובסקי בניסיונות הקמת נסיכות רוסית במסגרת האיחוד הפולני-ליטאי אך ללא הצלחה. בשנת 1662 התמנה על ידי מלך פולין לתפקיד ניהולי באזור צ'רניגוב. גם מצד אימו הגברים לחמו נגד הפולנים בכוחות של בוגדן חמלניצקי - אביה ואחיה נהרגו בקרבות.
איוואן מזפה למד בית הספר בקייב ועבר להמשך לימודים לוורשה. עם סיום הלימודים נסע להולנד, איטליה, צרפת וגרמניה. למד מספר שפות אירופאיות. עם חזרתו מאירופה החל לשרת בחצר מלך פולין.
הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1665 ירש את אביו בתפקיד. בשנת 1668 התחתן עם אנה, אלמנת קצין מקומי. החל משנת 1669] החל להתקדם בחצר של הטמאן אוקראינה המערבית פיוטר דורושנקו. בשנת 1674 נסע בשליחות ההאטמאן לחאנות קרים. הוא נתפס והועבר על ידי הקוזאקים לגדה השמאלית של הדנייפר שהייתה בשליטת רוסיה הצארית. ההטמן של אוקראינה המזרחית סמוילוביץ קידם את מזפה בדרגות. בהתאם לבקשותיו הוא נסע לא פעם למוסקבה. באותה תקופה (תחילת שנות ה-80 של המאה ה-17) השליטה המעשית ברוסיה הצארית הייתה בידי הנסיכה סופיה והמקורב שלה - וסילי גוליצין. איוואן מזפה הצליח להתחבר מאוד לגוליצין ובשנת 1687 הוא הצליח בתמיכתו להתמנות להאטמאן של אוקראינה המזרחית. בתפקיד זה הוא השתתף בפשיטת רוסיה הצארית לקרים.
תקופת פיוטר הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1689 פיוטר הגדול הצליח להחזיר לעצמו את השליטה במדינה. איוואן מזפה התחבר לפיוטר והם היו ביחסים טובים. כוחות ששלח מזפה השתתפו במערכות אזוב. בפברואר 1700 פיוטר הגדול העניק למזפה את עיטור אנדריי הקדוש שהיה העיטור הגבוה ברוסיה הצארית.
בתחילת מלחמת הצפון הגדולה מזפה תמך ברוסיה הצארית. בשנת 1704, הוא ניצל את פלישת השוודים לפולין ויחידות צבאיות של מזפה השתלטו על כל אוקראינה. הוא ביקש מפיוטר הגדול להכיר במצב החדש, אך פיוטר לא רצה לפגוע באיחוד הפולני-ליטאי שהיה בעל בריתו במלחמה נגד השוודים ולא נתן למזפה הכשר למעשיו. בשנת 1706 פיוטר ומזפה נפגשו בקייב.
בשנת 1707 הוא הודיע שיפסיק את תמיכתו בפיוטר רק במקרה קיצוני ביותר. גם כאשר במרץ 1707 פיוטר החליט על הקטנת סמכויות ההטמאן מזפה לא יצא נגדו.
יחד עם זאת, לאור הבעיות שהיו לפיוטר הגדול בחזית המלחמה, מזפה החל במגעים עם השוודים. השמועות על כך החלו להתפשט. עדויות הגיעו גם לחצר של פיוטר הגדול. הוא שלח לאוקראינה וועדת חקירה אך היא לא גילתה דבר. במהלך השנים 1707-1708 ההתלבטויות של מזפה גדלו בהדרגה. בסתיו 1708 דרש פיוטר הגדול ממזפה להצטרף לכוחותיו. מזפה ענה שלאור הגיל המתקדם, המחלות וההתמודדות עם המורדים אין ביכולתו לעזור לפיוטר בשלב זה. אלכסנדר מנשיקוב נשלח לבדוק את המצב. בהיוודע התקרבות הכוחות הרוסים, איוון מזפה עם יחידה של 1,500 קוזאקים עזב את בירתו ונמלט למחנה של השוודים. בהמשך לאיוואן מזפה הצטרף גם כוח קוזאקי מהסיץ' הזפורוז'י בהיקף של כ-7 אלף חיילים. איוואן מזפה הודיע לשוודים שהם יוכלו לעבור את החורף בבטורין - מקום מבוצר שבו יש אספקת מזון ותחמושת.
התגובה של הרוסים הייתה מהירה - הם תקפו את מבצר הסיץ' והרסו אותו עד ליסוד. יחידה צבאית בפיקוד של אלכסנדר מנשיקוב תקפה את מקום מושבו הקבוע של ההטמאן בבטורין וכבשה אותו במהרה. כתוצאה מכך, לשוודים לא היה מקום מסודר לחניית חורף.
לאחר מעבר לתמיכה בשוודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהיעדר יכולת להקים את המחנה הצבאי החורפי בבטורין, התקשה הצבא השוודי למצוא מקום חלופי ברמה נאותה. השוודים ניסו להשתלט על מספר ערי שדה, אך ללא הצלחה, בעיקר בגלל אי-שיתוף פעולה של התושבים. פורסמה הוראת קרל השנים עשר, מלך שוודיה לנהל מלחמה של ממש נגד תושבי אוקראינה, ובתגובה החלה לוחמת פרטיזנים מצד התושבים. כתוצאה מכך החמיר עוד יותר מצבם של השוודים באוקראינה.
למרות המצב המשיכו השוודים בשיתוף פעולה עם איוואן מזפה, וב-8 באפריל 1708 נחתם חוזה פורמלי. בהתאם לחוזה זה הכירו השוודים בשאיפות אוקראינה לעצמאות על שתי גדות הדנייפר. מזפה הבטיח להעביר לשליטה שוודית מספר ערים לתקופת המלחמה.
ב-6 בנובמבר 1708 הורה פיוטר הגדול לבחור הטמאן חדש, ובהתאם לרצונו נבחר איוואן סקורופדסקי. ב-12 בנובמבר 1708 נעשה טקס סימבולי שבו מזפה הוצא להורג.
ביולי 1708, לאחר התבוסה בקרב פולטבה, נמלט מזפה לבנדרי, שהייתה אז בתחום האימפריה העות'מאנית. למרות הבקשות, הטורקים לא הסגירו את מזפה לרוסים. הוא מת ב-22 בספטמבר 1709, ולבקשת המשפחה הועברה גופתו לגאלאץ, והוא נקבר בכנסייה המקומית.
דמותו בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך שנים איוואן מזפה היה בין תומכיו של פיוטר הגדול. על מעשיו הוענק לו עיטור אנדריי הקדוש שזה העיטור הגבוה באימפריה רוסית. במספר הזדמנויות הוא ציין שיפסיק בתמיכתו במדיניות של פיוטר הגדול רק במקרה קיצוני ביותר. אומנם במהלך שנת 1708 הוא הגיע למסקנה (שגויה) שסיכוייה של האימפריה הרוסית לנצח במלחמת הצפון הגדולה אפסו. יתרה מכך, שליחי קרל השנים עשר, מלך שוודיה הבטיחו לאיוואן מזפה שבמידה והוא יעבור לצד השוודי במלחמה, שוודיה תתמוך בהקמת אוקראינה עצמאית על שתי גדותיו של הדנייפר. דבר שפיוטר הגדול התנגד לו.
לאחר מעבר איוואן מזפה לתמיכה בשוודים, הוכרז עליו חרם ברוסיה, נלקחו ממנו כל תואריו והוא נחשב כבוגד. ההיסטוריונים הרוסים לדורותיהם תומכים בעמדה זו.
עם הקמת מדינת אוקראינה העצמאית, דמותו ומיקומו בהיסטוריה אוקראינית עברו רביזיה. ההיסטוריונים האוקראינים ושלטונות אוקראינה רואים בו לוחם לחרות המדינה. בהתאם לכך, שמו טוהר, הוקמו אנדרטאות לזכרו, במספר ערים הרחובות נקראו על שמו ודיוקנו מתנוסס על שטר אוקראיני. גם הכנסייה האוקראינית לא מכירה בחרם שהוכרז על ידי הכנסייה הרוסית. מנהיגי הדת האוקראינים אף פועלים לביטול החרם הדתי עליו בכנסייה הרוסית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איוואן מזפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)