איחוד הקיבוצים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איחוד הקיבוצים היא תנועה קיבוצית שנוסדה בשנת 1951.

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, עבר משבר קשה על תנועת הקיבוץ המאוחד, על רקע מחלוקת קשה בדבר הזיקה - האידאולוגית והמעשית לברית המועצות הקומוניסטית. קבוצת המיעוט שכללה את תומכי מפא"י פרשה מהקיבוץ המאוחד ובמהלך כנס בנען, הקימו חמישה עשר הקיבוצים הפורשים גוף ארצי חדש בשם "איחוד הקיבוצים". מספר חודשים מאוחר יותר התאחד איחוד הקיבוצים עם חבר הקבוצות, ל"איחוד הקבוצות והקיבוצים".

המשבר, שהתרחש ברוב קיבוצי הקיבוץ המאוחד, לווה בעימותים קשים, עד כדי פילוג, כאשר קיבוצים נחלקו לשניים, וחברויות ואף משפחות התפרקו.

במהלך התקופה הקצרה בה היה איחוד הקיבוצים ישות עצמאית, ניסו חבריו להקים תנועת נוער (נוער האיחוד), עיתון, להרחיב סמינר (בית ברל) למרכז רעיוני ואף העלו קיבוץ אחד על הקרקע. בספטמבר 1951 עלו על הקרקע בנגב המערבי, ליד סעד ומפלסים הגרעינים "יגב" ו"שמח" בוגרי תנועת הנוער החלוצית "הבונים" יוצאי מצרים וטנג'יר שהתארגנו לעליה על הקרקע באפיקים וקבלו הכשרתם גם באיילת השחר ובעין חרוד. מאוחר יותר שונה שמו של המקום לכפר עזה.