איי ריוקיו
 | |
| מיקום איי ריוקיו | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
ים סין המזרחי, ים הפיליפינים  |
| קואורדינטות | 26°19′58″N 127°44′56″E / 26.332808333333°N 127.74902222222°E |
| שטח | 4,700 קילומטר רבוע |
| אורך | 1,200 קילומטר |
| גובה מרבי | הר מיאנואורה |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 יפן |
| על שם |
דרום-מערב |
  | |
איי ריוּקיוּ (ביפן נקראים איי נָאנסֵיי, 南西諸島) הם קבוצת איים ביפן, השוכנים דרום מערבה מהאי קיושו ועד לאי טאיוואן במערב האוקיינוס השקט. הגדול מבין האיים הוא האי אוקינאווה. אדמיניסטרטיבית, איי ריקיו הצפוניים, איי סאצוּנָאן, שייכים למחוז קגושימה, בעוד שהאיים הדרומיים, המכונים ריוּקיוּ שוֹטוֹ, שייכים למחוז אוקינאווה. באיים שורר אקלים סובטרופי גשום המאופיין בחורפים נוחים וריבוי משקעים.
על האיים התקיימו מספר ממלכות קטנות, אשר במאה ה-14 התאחדו לשלוש ממלכות. בתחילת המאה ה-15 זכתה אחת הממלכות לתמיכתה של סין והצליחה לאחד את שלוש הממלכות לממלכת ריוקיו המאוחדת, אשר התקיימה כממלכה עצמאית תחת חסות סין עד לשנת 1609. בשנה זו נכבשו האיים על ידי משפחת סַאצוּמָה היפנית, והמלך המקומי הפך לווסאל של הדאימיו של סאצומה. עם זאת, עד למאה ה-19 נהנתה הממלכה מעצמאות יחסית, היות שקשריה עם סין אפשרו סחר בין האיים לסין, אשר באותה תקופה סחרה רק עם נתינות שלה. בזמן רסטורציית מייג'י הוכרזו האיים רשמית כחלק מיפן. במהלך מלחמת העולם השנייה התנהלו על שטחי האיים קרבות רבים, ביניהם קרב אוקינאווה. לאחר תום המלחמה המשיכו האיים להיות תחת שליטתה של ארצות הברית עד שנות ה-70. בימינו מהווים מחנות צבא ארצות הברית כ-20 אחוז משטחי האיים.
באיים התפתחה תרבות מקורית, אשר אומנם הושפעה מתרבות סין ויפן, אך נשמרה במשך מאות שנים על ידי האוכלוסייה המקומית. השפות והניבים של איי ריוקיו מהווים את אחד משני הענפים של עץ השפות היפניות, כאשר את הענף השני מרכיבה היפנית וניביה. הדת של איי ריוקיו מתבססת על פולחן מתים, ולנשים תפקיד מוביל בדת. עד היום היחס של תושבי האיים להיותם חלק מיפן אמביוולנטי, כאשר לא פעם קמות שאלות של אפליה נגד תושבי האיים ביפן. ככלל, התושבים הצעירים של האיים פחות מתעניינים ובקיאים בתרבות אבותיהם, ורואים בעצמם יפנים לכל דבר, בעוד שהתושבים הוותיקים נוטים לשמור בקפדנות על מנהגי ושפות אבותיהם.
מריוקיו יצאו אנשים מפורסמים בתרבות יפן כגון אנקו איטוסו מייסד הקראטה ואיקואה אסאזאקי זמרת ריוקיונית בולטת ביפן.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארכיפלג של איי ריוקיו מונה 98 איים, מתוכם 47 מיושבים. האיים הגדולים יותר הם לרוב איי סלעיים ממקור געשי, בעוד שהאיים הקטנים שטוחים ומקורם בשוניות אלמוגים. האורך הכולל של קשת האיים הוא כ-1,200 קילומטרים, ושטחם הכולל מגיע ל-4,800 קמ"ר.
באיים שורר אקלים סובטרופי, המושפע מרוחות מונסון. הטמפרטורות בקיץ מגיעות ל-30 מעלות, ובחורף נעות בין 5–10 מעלות בצפון הארכיפג ל-16–20 מעלות באיים הדרומיים. האיים הם אזור של יער גשם טרופי, והעולם החי והצומח של האיים דומה לזה של טאיוואן והפיליפינים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור הראשון של תרבות באיי ריוקיו מופיעים ברישומי היסטוריה של סין מהמאה ה-7[1], אשר משבחים את טיב הכנסת האורחים של התושבים המקומיים.
על האיים, בעיקר על האי אוקינאווה התקיימו מספר יישובים, אשר בשנת 1322 התאחדו לשלוש ממלכות - הוקוזאן, "ההר הצפוני"; צ'וזאן, "ההר האמצעי"; ונאנזאן, "ההר הדרומי". בשנת 1372 הפך האי למשלם המיסים של שושלת מינג הסינית. בתחילת המאה ה-15 השליט של הממלכה האמצעית קיבל את התמיכה של סין; בשנת 1426 הוא כבש את הממלכה הצפונית, ובשנת 1429 את הממלכה הדרומית. בכך הוא איחד את איי הריוקיו לממלכה מאוחדת אחת; הוא לקח לעצמו את השם שוֹ הָאשִי והקים את שושלת שו, אשר שלטה באיים עד צירופם הרשמי ליפן בשנת 1879. הוא אימץ את ההיררכיה הסינית, ובנה נמל וארמון המלך בנהה.
בסוף המאה ה-16 ביקש טויוטומי הידיושי את עזרת הממלכה במסעו נגד קוריאה; במקרה של הצלחת המסע, התכוון להמשיך ולצאת נגד סין. בהיותה של הממלכה נתינה של סין, בקשתו נתקלה בסירוב. לכן השליט הבא של יפן טוקוגאווה איאיאסו הורה למשפחת סצומה לכבוש את הממלכה. בשנת 1609 יצאו כ-3,000 לוחמים על מאה ספינות מלחמה מהאי קיושו וכבשו את איי ריוקיו ללא כל התנגדות: שליט האיים הורה לנתיניו לא להילחם מפאת קדושת החיים. במשך כ-250 שנה לאחר מכן הייתה הממלכה תחת שליטתה של משפחת סצומה, אף על פי שרשמית לא הייתה חלק מאדמות המשפחה. הדבר אפשר לסצומה לנצל את האיים למסחר עם סין, אשר באותה תקופה חתמה על הסכמי מסחר רק עם המדינות הנתינות. מאוחר יותר, כאשר יפן ניתקה את הקשרים עם העולם המערבי, שימשו האיים כפרצה למסחר עם מדינות המערב. היפנים חששו כי במקרה של שליטה גלויה בממלכת ריוקיו תפסיק סין את קשרי המסחר עם המדינה, לכן במהלך התקופה הזאת נהנו האיים מעצמאות יחסית. היפנים יכלו להגיע לאיים רק בהוראתו של השוגון, ועל האוכלוסייה המקומית נאסר לאמץ את מנהגי יפן ותרבותה. עם זאת, משפחת סצומה הכניסה מספר תקנות אשר היו מקובלות ביפן הפיאודלית, כגון האיסור על נשיאת נשק על ידי פשוטי העם. הדבר הביא לפיתוחה של אמנות הלחימה קראטה.
התושבים המקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסיית האיים מונה כ-1.5 מיליון איש, כאשר כ-90% מהם גרים על האי אוקינאווה. תושבי ריוקיו ידועים בזכות אריכות ימיהם. ייתכן כי הדבר נובע משילוב של תזונה ומערכת יחסים חמה בתוך המשפחה והקהילה. לאורך ההיסטוריה אנשי ריוקיו היו ידועים כמארחים טובים וכשוחרי שלום: בעוד שביפן הפיאודלית היה מקובל לשים זוג חרבות בטוֹקוֹנוֹמָה (גומחה מיוחדת בחדר מגורים יפני), אנשי ריוקיו היו נוהגים לשים בטוקונומה כלי נגינה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאגר התרבות והאמנות של איי ריוקיו
- איי ריוקיו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)