איימי ביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איימי ביץ'
Amy Beach
לידה 5 בספטמבר 1867
הניקר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בדצמבר 1944 (בגיל 77)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Amy Marcy Cheney עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Forest Hills Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Henry Harris Aubrey Beach עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איימי מרסי צ'ני ביץ' (באנגלית: Amy Marcy Cheney Beach; ‏5 בספטמבר 1867 - 27 בדצמבר 1944) הייתה מלחינה ופסנתרנית אמריקאית, המלחינה האמריקאית הראשונה שחיברה מוזיקה אמנותית בקנה מידה גדול. ברוב יצירותיה וביצועיה הופיעה בשם מרת ה. ה. א. ביץ'.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איימי ביץ' נולדה בהניקר, ניו המפשייר, למשפחה מכובדת ובעלת-שם בניו אינגלנד, ילדת-פלא, שיכלה לשיר בדייקנות ארבעים נעימות בגיל שנה, לימדה את עצמה לקרוא בגיל שלוש וחיברה ולסים פשוטים מגיל ארבע. היא החלה לקבל שיעורי פסנתר אצל אמה בגיל שש, וכעבור שנה הופיעה ברסיטלים פומביים, בנגינת יצירות של הנדל, בטהובן, שופן ויצירות שחיברה בעצמה. ב-1875 עברה משפחתה לבוסטון, שם יעצו להוריה לרשום אותה לקונסרבטוריון אירופאי. ההורים העדיפו הכשרה מקומית ושכרו את ארנסט פראבו ואחר את קרל ברמן כמורים לפסנתר. בגיל ארבע-עשרה קיבלה איימי את הכשרתה הפורמלית היחידה בהלחנה אצל ג'וניוס ו. היל, שלימד אותה הרמוניה וקונטרפונקט במשך שנה אחת. מעבר לשנת לימוד יחידה זו, רכשה איימי את ידיעותיה בכוחות עצמה, במקרים רבים באמצעות לימוד וחקר יצירות קלאסיות, כגון הפסנתר המושווה של באך.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה שלה כמוזיקאית מקצועית התקיימה בבוסטון ב-1883, בנגינת רונדו במי במול מז'ור של שופן וקונצ'רטו בסול מינור של מושלס; כעבור זמן קצר הופיעה כסולנית עם האופרה של התזמורת הסימפונית של בוסטון. לאחר נישואיה ב-1885 עם ד"ר הנרי האריס אוברי ביץ' - מנתח בוסטוני שהיה מבוגר ממנה ב-24 שנים - הסכימה להגביל את הופעותיה לרסיטל פומבי אחד בשנה, שאת הכנסותיו תתרום לצדקה. מתוך היענות לרצון בעלה, התמסרה להלחנה. הצלחתה הגדולה הראשונה הייתה המיסה במי במול מז'ור, שבוצעה ב-1892 על ידי אגודת הנדל והיידן. ביצוע המיסה, שזכה לביקורות חיוביות, הביא את ביץ' אל השורה הראשונה של מלחינים אמריקאים. היא חיברה את "מזמור הלל" (פרק ק' בתהילים לחנוכת "בניין האישה" בתערוכה העולמית של שיקגו (1893).

אחרי מות בעלה ב-1910, יצאה למסעות קונצרטים באירופה, שם ניגנה בפסנתר יצירות משלה. דעתה הייתה נחושה להוציא לה שם באירופה הן כפסנתרנית והן כמלחינה. היא חזרה לאמריקה בשנת 1914 ושהתה ב"מקדאוול קולוני" בפטרבורו, ניו המפשייר. ב-1915 כתבה את "עשרת הדיברות למלחינים צעירים", שביטא רבים מעקרונות הלימוד העצמי שלה. בהמשך עברה לניו יורק, שם הייתה למלחינת הבית הווירטואלית של כנסיית סנט ברתולומיאו האפיסקופאלית. היא ניצלה את מעמדה כמלחינת צמרת אמריקאית לקידום הקריירות של מוזיקאים צעירים ועמדה בראש כמה ארגונים, בהם "אגודת המלחינות האמריקאיות", שם כיהנה כנשיאה הראשונה. מחלת לב הביאה לפרישתה של ביץ' בשנת 1940 ולמותה בניו יורק בשנת 1944.

יצירותיה כוללות מיסה במי במול מז'ור (1892), "סימפוניה גאלית" (1896), סונאטה לכינור, קונצ'רטו לפסנתר, "וריאציות על נושאים בלקניים", חמישיית פסנתר, כמה יצירות כוראליות ומוזיקה קאמרית (כולל פסטורלה לכלי נשיפה מעץ), מוזיקה לפסנתר והאופרה "קאבילדו" (1932). את עיקר הפופולריות הביאו לה, מכל מקום, שיריה. כתיבתה רומנטית ברובה, ולעיתים רבים משווים אותה לזו של ברהמס. ביצירותיה המאוחרות ערכה ניסויים, התרחקה מטונאליות, עשתה שימוש בסולמות של טונים שלמים ובהרמוניות וטכניקות אקזוטיות יותר.

ביטוי הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 ביולי 2000, ב"קונכייה" המפורסמת של בוסטון (אנ'), חלקה תזמורת הטיילת של בוסטון כבוד לאיימי ביץ'. שמה נוסף לקיר השחם שעל "הקונכייה" והצטרף ל-86 שמות של מלחינים אחרים כמו באך, הנדל, שופן, דביסי, מקדואל ובטהובן. איימי ביץ' היא המלחינה היחידה על קיר השחם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adrienne Fried Block, Amy Beach, Passionate Victorian: The Life and Work of an American Composer, 1867-1944 (Oxford University Press, 1998)
  • Amy Beach, The Sea-Fairies: Opus 59, edited by Andrew Thomas Kuster (Madison, WI: A-R Editions, 1999) ISBN 0-89579-435-7
  • Walter S. Jenkins, The Remarkable Mrs. Beach, American Composer: A Biographical Account Based on Her Diaries, Letters, Newspaper Clippings, and Personal Reminiscences, edited by John H. Baron (Warren, MI: Harmonie Park Press, 1994)
  • Block, Adrienne Fried: “Amy Beach”, Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed [1 October 2006])
  • Brown, Jeanell Wise. "Amy Beach and Her Chamber Music: Biography, Documents, Style." Metuchen, NJ: The Scarecrow Press, 1994.
  • Jezic, Diane Peacock. "Women Composers: The Lost Tradition Found, Second Edition." New York: The Feminist Press, 1994.
  • אדריאן פריד בלוק, "איימי ביץ', ויקטוריאנית עזת-רגש: חייה ויצירתה של מלחינה אמריקאית, 1867-1944"
  • איימי ביץ', "פיות הים: אופוס 50", בעריכת אנדרו תומאס קסטר.
  • וולטר ס. ג'נקינס, "גב' ביץ' המרשימה, מלחינה אמריקאית: דין וחשבון ביוגרפי, מבוסס על יומנים, מכתבים, גזירי עיתונים וזכרונות אישיים של איימי ביץ'", ערך ג'ון ה. ברון.
  • בלוק, אדריאן פריד: "איימי ביץ', מילון גרוב המקוון בעריכת ל. מייסי
  • בראון, ג'אנט וייז. "איימי בית' והמוזיקה הקאמרית שלה: ביוגרפיה, תיעוד, סגנון."
  • ג'זיק, דיאן פיקוק. "מלחינות: המסורת האבודה נמצאה, הוצאה שנייה."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איימי ביץ' בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איימי_ביץ%27&oldid=37210792"