אילדיקו אניידי
 | |
| לידה |
15 בנובמבר 1955 (בת 68) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית  |
|---|---|
| מדינה |
הונגריה |
| תקופת הפעילות |
מ-1989 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
Wilhelm Droste (1989–?) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אילדיקו אניידי (בהונגרית: Enyedi Ildikó; נולדה ב-15 בנובמבר 1955; ילידת בודפשט, הונגריה) היא במאית קולנוע, תסריטאית ומרצה הונגריה, זוכת פרס דוב הזהב בפסטיבל הקולנוע של ברלין 2017.
קורות חיים [עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה לגאוגרף גיורגי אניידי ואירן פארדי. ב-1974 למדה באוניברסיטת מונפלייה בצרפת. בין השנים 1975–1978 למדה באוניברסיטה לכלכלה מרקס קרולי בבודפשט. בשנים 1979–1984 למדה בבית הספר הגבוה לאמנויות התיאטרון והקולנוע בבודפשט והייתה תלמידתו של האמן הרב תחומי המוערך בארצו פברי זולטן. בין השנים 1978–1984 הייתה חברת קבוצת האמנים אינדיגו. מ-1984, שימשה כעוזרת במאי ב-Mafilm, חברת הסרטים הוותיקה ביותר ואחת הגדולות בהונגריה. היא יצרה סרטים קצרים בסטודיו באלאס בלה (Balázs Béla).
מאז 1989, היא מרצה בבית הספר הגבוה לתיאטרון וקולנוע בבודפשט שבו למדה.[1] ב-1992 וב-1994 שימשה כחברה בוועדת השופטים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברלין. בשנת 2011 הוענק לה דוקטורט באוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע בבודפשט.[2]
בסטודיו באלאס בלה יצרה בעיקר סרטים קצרים. על סרטה העלילתי הראשון, המאה ה-20 שלי זכתה בפרס הראשון- פרס מצלמת הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן 1989.
אניידי נשואה לווילהלם דורסטה (Droste), היסטוריון חוקר של הספרות הגרמנית, סופר ומתרגם. להם שני ילדים.
הסרטים שביימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פלירט/היפנוזה (1980)
- הצופה (1981)
- אביר הורד (1984)
- ספרים חדשים (1985)
- החפרפרת (1985)
- הפלישה (1985)
- הטפשות אינה מכשול (1986)
- המאה ה-20 שלי (1989; בימוי ותסריט)
- סיוטים (1988)
- מסע החורף (1991)
- הצייד הפלאי (1994; בימוי ותסריט)
- המפעל (1995)
- תאמאש ויולי (1997; בימוי ותסריט)
- סימון מאגוש (1998; בימוי, תסריט והפקה)
- מדינה וספרות (1999)
- מאירופה לאירופה (2004)
- מה כל זה היה? (2004)
- אהבה ראשונה (2008; תסריט ובימוי)
- תרפיה (2012)
- על גוף ונפש (2017)
- סיפורה של אשתי (2021; תסריט ובימוי)
פרסים [עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ין הענקת פרס מוסקוביץ (1989)
- פרס מיוחד בפסטיבל אדינבורו ופסטיבל לאס וגאס (1989)
- פרס מבקרי הקולנוע (1990, 2000)
- פרס באלאס בלה (1991)
- פרס ראשון בפסטיבל נויברנדנבורג לקולנוע תיעודי (1993)
- פרס הבמאי הטוב ביותר, על סרטה סימון מאגוש (1999)
- פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל סלרנו (2000)
- עיטור האמן המצטיין בהונגריה (2000)[3]
- פרס דב הזהב (פרס ראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין) (2017): על סרטה "על גוף ונפש"[4]
- פרס פרימה פרימיסימה (2017)[5]
- מדליית זהב פרס (2017)[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ISBN 9789631787283
- קטלוג הסרטים בהונגרית
אילדיקו אניידי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אילדיקו אניידי, באתר AllMovie (באנגלית)
אילדיקו אניידי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ SZFE Adatbázis
- ^ SZFE Adatbázis
- ^ http://magyar.film.hu/filmhu/hir/unnepi-kituntetesek-rendezoknek-szineszeknek-hir.html
- ^ https://index.hu/kultur/cinematrix/2017/02/18/berlinale_2017_enyedi_ildiko_testrol_es_lelekrol_magyar_film/
- ^ Átadták az idei Prima Primissima Díjakat - mandiner.hu
- ^ Arany Medál-díj - Ők az idei nyertesek - Színház.org 2017. december 11.