אלון אופיר
 | |
| לידה |
8 בנובמבר 1967 (בן 56)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
בית צבי |
  | |
אלון אופיר (נולד ב-8 בנובמבר 1967) הוא שחקן, מדבב ובמאי תיאטרון ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופיר שירת בלהקת פיקוד מרכז ומשם המשיך לבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי", שם סיים את לימודיו בשנת 1991[1].
קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקן תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאטרון הבימה גילם בין השאר את אנטוניו בהסוחר מוונציה, את מוצרט ב"אמדיאוס", את פדוטיק ב"שלוש אחיות" של צ'כוב. בתיאטרון באר שבע גילם, בין השאר, את באטרפליי ב"מאדאם באטרפליי", עיבוד תיאטרלי לאופרה הנודעת של פוצ'יני. בתיאטרון הספרייה גילם את סוטין ב"מודיליאני", את טום ב"דלתות", את מקהלת היחיד ב"אנטיגונה", את אלג'רנון ב"חשיבותה של רצינות", ואת גורינג ב"בעל אידיאלי", שניהם מחזות של אוסקר ויילד. כמו כן גילם את דודי במחזמר "גריז" ובהצגות רבות נוספות.
משם המשיך לתיאטרון הקאמרי, שם גילם את ויליאמס ב"המורדים", הצגת התיאטרון המצליחה שביים עמרי ניצן, שזיכתה את אופיר בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה. כמו כן, כיכב בהצגות "כטוב בעיניכם", "עוץ לי גוץ לי" ואחרים.
במאי תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות ה-2000 עבר גם לבימוי הצגות תיאטרון, שם בולט בעבודותיו ההצגה, "מר גרין", שנבחרה להצגת השנה לשנת 2001 בטקס פרסי התיאטרון הישראלי[2]. ביים גם את "פרק ב" של ניל סיימון. ב"תיאטרון בית ליסין" ביים את "ריקוד בשישה שיעורים", "אהבה ממבט שלישי", "החדר הכחול", "החולה ההודי" ו"ארוחת פרידה". ביים גם לתיאטרון חיפה את "בנות@עובדות" ולתיאטרון באר שבע את "לא כולל שינה". בנוסף, ביים בתיאטרון "בית צבי" ובתיאטרון הקיבוץ. ביים גם הצגות בבית הספר "תלמה ילין" ומופעים צבאיים.
בעקבות חילוקי דעות כספיים הודיע אופיר כי הוא עוזב את "תיאטרון בית ליסין" בתום הפרימיירה להצגה "החולה ההודי" אותה ביים (פברואר 2006)[3]. צעד זה גרם לו לשקול פרישה מוחלטת מתיאטרון, אולם בשנת 2007 הוא שב וביים את ההצגה "החותנת" בתיאטרון הבימה, וחצי שנה אחר כך (יולי 2008) את ההצגה "שעה יפה ליוגה" (מאת אילנה ברנשטיין)[4].
בשנת 2008 אופיר העלה הצגת יחיד בתיאטרון הסימטה על פי ספרו של אשר קרביץ - הכלב היהודי[5]. לקראת חגיגות התשעים של תיאטרון הבימה, ביים אופיר את המופע "בראבו - תשעים שנה לתיאטרון הבימה". במופע זה משולבים שירים מתוך מחזות זמר והצגות מוזיקליות שעלו במהלך שנות קיומו של התיאטרון. הוא השתתף גם בהעלאה מחודשת של מופע שירי נתן אלתרמן, שוק המציאות בתיאטרון רמת גן.
אופיר ביים את הדרמה המוזיקלית "עפרה" על חייה ומותה של הזמרת עפרה חזה, שהועלתה בתיאטרון הצפון באוקטובר 2009[6].
בשנת 2012 ביים ושיחק במחזה "סיפור אהבה בשלושה פרקים" מאת הארווי פירסטיין. באותה שנה ביים את המחזה "קיזוז" מאת אילן חצור, שעלה בתיאטרון הקאמרי[7].
בשנת 2014 ביים אופיר את הצגת היחיד "שירלי ולנטיין" בכיכובה של השחקנית אודיה קורן. ההצגה הועלתה ביידיש בתיאטרון היידישפיל[8]. בנוסף ביים באותה שנה גם את המחזמר "חבסה", אותו כתב חנן גולדבלט בתקופת שהותו בכלא.
בשנת 2015 ביים את המחזה "נשוי במנוסה" של ריי קוני בתיאטרון הקאמרי[9].
בשנת 2016 ביים את המחזות "חוף דייטונה" של אוליבר קוטון, "קוראים לו מלך" של סביון ליברכט ו"לצאת מהארון" של פרנסיס ובר בתיאטרון בית לסין[10]. אופיר גם עשה את העריכה המוזיקלית של שני המחזות הראשונים. באותה שנה ביים בתיאטרון הקאמרי את המחזה "אנה" המבוסס על יומניה של אנה פרנק, כולל קטעי יומן שנחשפו רק בשנים האחרונות. אופיר היה גם הכוריאוגרף של המחזה[11].
בשנת 2017 ביים את המחזות "הים הכחול עמוק" של טרנס ראטיגן ו"חיית מחמד" של פרנסיס ובר בתיאטרון בית לסין.
בשנת 2018 ביים את המחזה "היורשת" של גורן אגמון בתיאטרון בית לסין[12].
מופע אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2014 יצא עם המופע האישי שלו "שר לאזנבור", בו שר את סיפור חייו דרך השאנסונים של אזנאבור[13].
בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטלוויזיה שימש כראש חבר השופטים בתוכנית המציאות "האודישן הגדול", בתוכנית נבחר שחקן שיהיה עתיד לככב בטלנובלה "מיכאלה" בתחילת 2004, וכמו כן מככב בסדרת הדרמה הרפואית "טיפול נמרץ"[14].
בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2008 הופיע בסרטו של רשף לוי "איים אבודים"[15].
דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופיר הוא מראשוני תחום הדיבוב בישראל. שפרירה זכאי, חלוצת תחום הדיבוב בארץ, הרבתה לשתף עמו פעולה בהפקות הדיבוב המוקדמות שלה. ב-1992 דיבב את לה פו בסרט "היפה והחיה" משנת 1991. בשנת 1992 דיבב את הזמיר מהספר דירה להשכיר בסרט ההנפשה הישראלי "להיטים מצוירים משלנו". ב-1993 החל לדבב את אלאדין בטרילוגיית סרטי "אלאדין" (ובסדרת הטלוויזיה המגללת את העלילה שלאחר הסרט השני), ואת במבי הבוגר בסרט "במבי". ב-1994 החל לדבב את סימבה הבוגר בטרילוגיית "מלך האריות", ואת טוד בסרט "השועל והכלבלב". ב-1995 דיבב את ת'ומס בסרט "פוקהונטס", את בובי בסרטים "גופי: הסרט" ו"גופי הולך לקולג'" ואת חומי הכלבלב בסדרה "קיטי קט וחומי", והחל לדבב דמויות שונות בסדרת הטלוויזיה "לאן נעלמה כרמן סן דייגו?" ששודרה בערוץ הילדים. ב-1996 דיבב את קוואזימודו בסרט "הגיבן מנוטרדאם". כמו כן דיבב בסרטים "פוקהונטס 2" (ג'ון רולף), "באג לייף" (פרנסיס החיפושית), "אחי הדוב" ו"אחי הדוב 2" (קינאי), "מדגסקר" (אלכס האריה), "כיפה אדומה: הסיפור האמיתי" (בוינגו) והחרב הקסומה (גראט).
אופיר אף שימש כעורך מוזיקלי בתחנת הרדיו 88FM.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2002 פרסי התיאטרון הישראלי, פרס הצגת השנה -"מר גרין'", שהייתה ההצגה הראשונה שביים, וגם הפרס בקטגוריית השחקן הראשי ניתן ליוסי גרבר עבור משחקו בהצגה זו[16].
- פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה על הופעתו בהצגה "המורדים"[17]
- פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה על הופעתו בהצגה "הרוזן ממונטה כריסטו"[17]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאופיר היו מערכות יחסים ארוכות עם גברים, וגם כמה מערכות יחסים קצרות עם נשים.
בהיותו בן 25 אמו נפטרה מסרטן, וביום קבורתה עלה לבמה בערב להופעת הבכורה בהצגתו הראשונה. שנה לאחר מכן, אביו שהיה זמר אופרה וטנור לירי יצא מהארון בגיל 61[13]. אביו נפטר ממחלת כליות בגיל 69.
בגיל 33 חלה בצהבת נגיפית, אך החלים ממנה[17].
ב-1995 אחיו הצעיר אסף התאבד בגיל 22.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלון אופיר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אלון אופיר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אלון אופיר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אלון אופיר, דף שער בספרייה הלאומית
- אלון אופיר, בארכיון הבימה
- אלון אופיר, בארכיון תיאטרון גשר
- אלון אופיר באתר "הבמה"
- "הכלב היהודי" - הצגת היחיד של השחקן אלון אופיר הוזמנה להשתתף בפסטיבל "גולם" השנתי בבודפשט, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2009
- מרב יודילוביץ', אלון אופיר: "להתחיל בתפקיד הומו זה חורבן", באתר ynet, 13 באוגוסט 2011
- שי הרלב, עכבר העיר, אלון אופיר: "הסיפור המשפחתי שלי קרוב בצורה קורעת לב למחזה", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2012
- טל פרי, אלון אופיר: "תמיד ראיתי ב'חולה ההודי' מחזה פוליטי", באתר גלובס, 13 בינואר 2013
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יואב בירנברג, להיות או לא להיות במכונית דוהרת, חדשות, 4 בספטמבר 1992
- ^ ציפי שוחט, "מר גרין" של תיאטרון הקאמרי היא הצגת השנה, באתר הארץ, 19 במרץ 2002
- ^ יובל בן עמי, עכבר העיר, "החולה ההודי": חצי הצגה בחצי תיאטרון, באתר הארץ, 6 במרץ 2013
- ^ מיכאל הנדלזלץ, ההצגה האידיוטית של הבימה, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2008
- ^ צבי גורן, הכלב היהודי – ניצחונו של השחקן, באתר הבמה, 25 בנובמבר 2008
- ^ מיכאל הנדלזלץ, עפרה: מיחזור גורלי, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2009
- ^ מיכאל הנדלזלץ, תיאטרון: "קיזוז", לא כשר וגם מסריח, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2012
- ^
מיכאל הנדלזלץ, "שירלי ולנטיין": לדבר אל הקיר, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2014
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "נשוי במנוסה": אאאררררגגגגאאאאההה!!!!, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2015
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "חוף דייטונה": לרקוד חיים אחרים, באתר הארץ, 9 במרץ 2016
- ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "אנה": מציאות בימתית מרגשת, באתר הארץ, 4 במאי 2016
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים עכבר העיר, היורשת, באתר הארץ - ^ 1 2 מוזיקה - אלון אופיר שר לאזנבור- תשוקה ורגש, באתר www.habama.co.il
- ^ אביבה קרול, טלעד תשדר סדרת דרמה חדשה - "טיפול נמרץ", באתר גלובס, 19 במרץ 2002
- ^ אורי קליין, מופע שנות ה-80, באתר הארץ, 7 ביולי 2008
- ^ ציפי שוחט, "מר גרין" של תיאטרון הקאמרי היא הצגת השנה, באתר הארץ, 19 במרץ 2002
- ^ 1 2 3 יובל אברמוביץ', משחק חייו, באתר ישראל היום, 15.10.2014
