אלי הירש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלי הירש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 באוקטובר 1962 (בן 61) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
עיסוק משורר, עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת תשע"ה
http://www.elihirsh.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלי הירש (נולד ב-8 באוקטובר 1962 בפתח תקווה) הוא משורר, עורך ספרותי, מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. חתן פרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1979 פרסם לראשונה שירים אחדים בכתב העת סימן קריאה. בשנות השמונים למד פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, והשלים תואר ראשון בתחום בהצטיינות יתרה. אחר כך עבד כמתרגל בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה. באותו עשור החל גם לכתוב במקומונים ובעיתונים, על פי רוב בענייני ספרות. ב-1985 ערך, יחד עם שלושה משוררים נוספים[1], את גיליונו היחיד של כתב העת "מקום". מספר שנים לאחר מכן, מונה הירש למבקר הספרים של "העיר" ושימש בתפקיד שש שנים.

ב-1994 עבר למוסף התרבות של מעריב, ושימש כמבקר הספרים של העיתון. ב-1998 סיים את עבודתו במעריב ועבד במשך שלוש שנים כעורך עצמאי. ב-2001 מונה לעורך הראשי של הוצאת מודן, וב-2003 עבר להוצאת חרגול, בה הוא משמש מאז כעורך ספרי המקור. בחרגול מופקד הירש על הסדרה הייחודית "חרגול פלוס"[2]. במשך עשור (2007–2018) כתב טור שבועי על שירה במוסף הספרות של ידיעות אחרונות. ב-2007 החל להנחות סדנאות לכתיבה שירה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. ב-2016 השלים תואר שני בפילוסופיה, גם הוא מאוניברסיטת ת"א.

במהלך השנים ערך הירש כמאתיים ספרי שירה ופרוזה, וכתב מאות מאמרי ביקורת ומסות ספרותיות, רובם פורסמו בעיתונות היומית. חתן פרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ה.

שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתו של הירש מתמקדת בזיכרון: האישי, התרבותי, והזיקה ביניהם. בכל אחד מספריו הופך הזיכרון - של אדם אהוב שנפטר, מסורת ספרותית שנשכחה או נוהג תרבותי שהושאר מאחור - למסע של חיפוש ושיבה, שמהלכו זוכה המקור האבוד ללידה מחדש בדמות חדשה, באמצעות השירה. שירתו מבקשת לחבר בין זמנים שונים, בהיותה ממוקמת בזמן ונטולת זמן בעת ובעונה אחת.

שניים משיריו, "אמא שלי" ו"מזמור מספר שלוש", הולחנו ובוצעו על ידי להקת DXM. לאחר הביצוע בשבוע השירה בתיאטרון צוותא ב-1988, הופצו השירים בקלטת שנושאת את שם מחברם. הופצה גם קלטת וידאו, שנקראה "אלי הירש בהופעה".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירש מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לשלושה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דורית רביניאן, סמטת השקדיות בעומריג'אן, עם עובד, 1995
  • חנה בת-שחר, שם סירות הדיג, הספריה החדשה / הקיבוץ המאוחד, 1997
  • חנה בת שחר, יונקי הדבש המתוקים, הספריה החדשה / הקיבוץ המאוחד, 1999
  • דורית רביניאן, החתונות שלנו, עם עובד, 1999
  • יורם מלצר, שלג באלבניה, חרגול, 1999
  • שולמית גלבוע, ארבעה גברים ואישה, ידיעות אחרונות, 2000
  • יאיר גרבוז, כל הסיכויים שבקרוב תעבור כאן רכבת, עם עובד, 2000
  • חגי ליניק, מספר מוות, הספריה החדשה / הקיבוץ המאוחד, 2000
  • יעקב רז, המיתולוגיה היפנית, מפה, 2000
  • אהרן שבתאי, המיתולוגיה היוונית, מפה, 2000
  • צור שיזף, סערה היא מקום רגוע בשבילנו, הספריה החדשה / הקיבוץ המאוחד, 2000
  • יעל ישראל, סוף סוף רומן, חרגול, 2000
  • נאוה סמל, צחוק של עכברוש, ידיעות אחרונות, 2001
  • דורון נשר, אחד מרעננה, הספריה החדשה / הקיבוץ המאוחד, 2001
  • משה סקאל, האי אני, ידיעות אחרונות, 2001 – זוכה פרס משרד התרבות לספר ביכורים תשס"א
  • ינץ לוי, סיפורים מי תהום, הקיבוץ המאוחד, 2001
  • חגי דגן, מתחת לקו העונג, חרגול 2001
  • חגי דגן, והארץ שטה, חרגול, 2001
  • איריס לעאל, המשפחה, כתר ,2001
  • דן צלקה, בסימן הלוטוס, חרגול, 2002
  • רענן שקד, ועכשיו להתחתן, מודן, 2002
  • יורם מלצר, חיבת ציון, מודן, 2002
  • דן צלקה, ספר האלף בית, חרגול, 2003 - זוכה פרס ספיר 2004
  • דן צלקה, 11 סיפורים, חרגול, 2004
  • תמר גלבץ, את בתקופה טובה, חרגול 2004
  • אלון חילו, מות הנזיר, חרגול, 2004 - חמישיית המועמדים הסופית לפרס ספיר 2005
  • אלונה פרנקל, ילדה, מפה, 2004 - זוכה פרס ספיר 2005
  • רון ברקאי, האישה שאהבה סיפורים, חרגול, 2004
  • מיכל זמיר, 12 פגישות, כתום, 2004
  • יעל נאמן, שמועות על אהבה, כתום, 2004
  • עפרה ריזנפלד, ג'ני מתעופפת, כתום, 2004
  • חגי דגן, למלך אין בית, חרגול, 2005
  • מיכל זמיר, ספינת הבנות, חרגול, 2005 – חמישיית המועמדים הסופית לפרס ספיר 2006
  • נילי לנדסמן, הרומן הרומנטי שלי, חרגול, 2005
  • ערן בר-גיל, פרסה וכינור, חרגול, 2005 - זוכה פרס ברנשטיין 2006
  • נאוה סמל, אישראל, ידיעות אחרונות, 2005
  • נועה ידלין, שאלות קשות לאללה: אתם שואלים - אלוהים משיב, חרגול, 2005
  • אריאל הירשפלד, רישומים של התגלות, חרגול, 2006
  • תמר גלבץ, מקופלת, חרגול, 2006 - חמישיית המועמדים הסופית לפרס ספיר 2008
  • מאיה ערד, שבע מידות רעות, חרגול, 2006
  • שירי ארצי, בוץ, חרגול, 2006
  • חיים לפיד, הצבי הבוער, חרגול, 2007
  • יגאל סרנה, עד מדינה, חרגול, 2007
  • צור שיזף, האיש המאושר, חרגול, 2007
  • סמי שלום שטרית, עין הבובה, חרגול, 2007
  • דן צלקה, אלף לבבות, חרגול, 2008
  • מיכל זמיר, מתקנים ואטרקציות, חרגול, 2008
  • רוגל אלפר, אוי מתוקים שלנו, חרגול, 2008
  • לאון נירנבלט, מי תלה את נקודת האור, חרגול, 2008
  • מאיה ערד, תמונות משפחה, חרגול, 2008
  • מאיה ערד, אמן הסיפור הקצר, חרגול, 2009
  • אלונה פרנקל, נערה, חרגול, 2009
  • יוסי סוכרי, לא תקין רומנטית, חרגול, 2009
  • אמיר בן-דוד, על גג העולם, חרגול, 2009
  • יפתח אשכנזי, פרסונה נון גראטה, חרגול, 2010
  • רון ברקאי, התחתית של תל אביב, חרגול, 2010
  • נילי לנדסמן, בטוב וברע, חרגול, 2010
  • רועי צ'יקי ארד, החלום הישראלי, חרגול, 2010
  • אהרן מגד, עשרת הימים הנוראים, חרגול, 2010
  • דן דאור, משתה לאדם בודד, חרגול, 2010
  • עודד כרמלי, אין אופוזיציה ליקום, אחוזת בית, 2010
  • יאיר אסולין, נסיעה, חרגול, 2011 – זוכה פרס שרת התרבות תשע"א לספר ביכורים. זוכה פרס ספיר לספר ביכורים 2011
  • מאיה ערד, חשד לשיטיון, חרגול, 2011
  • רוגל אלפר, ג'וז בלוז, חרגול, 2011
  • אמיר בן-דוד, פלאפל אוסלו, חרגול, 2011
  • צור שיזף, אשת הטייס הנעלם, חרגול, 2011
  • מיטל שרון, שתיים, חרגול, 2011
  • תמר גלבץ, המתים והחיים מאוד, חרגול, 2012
  • אלונה פרנקל, אישה, חרגול, 2012
  • רועי (צ'יקי) ארד, השקנאי, חרגול, 2013
  • אהרן מגד, קברות התאווה, חרגול, 2013
  • נעם פרתום, להבעיר את המים באש, חרגול, 2013 - זוכה פרס רמת גן לספר ביכורים (שירה) 2014
  • אביבית משמרי, הזקן השתגע, חרגול 2013 - זוכה פרס רמת גן לספר ביכורים (פרוזה) 2014
  • יפתח אשכנזי, היידה להגשמה, חרגול, 2014
  • יאיר אסולין, הדברים עצמם, חרגול, 2014
  • יוסי וקסמן, תולדות האמנות, חרגול 2015 - הרשימה הארוכה לפרס ספיר 2015
  • מאיה ערד, העלמה מקזאן, חרגול, 2015
  • מאיה ערד, העלמה מקזאן, חרגול, 2015
  • אבינעם שירן, יש רופא במטוס, עולם חדש, 2016
  • נילי ארד, על גב הנמר, אבן חושן, 2016
  • תמר גפני, קירות דקים, כרמל, 2017
  • אמנון דביר, קורות חיים, עולם חדש, 2017
  • עלמה כץ, פעימה, קשב לשירה, 2017
  • אלון ברזילי, כמו בדרך אגב, עולם חדש, 2017
  • מלכה קיני-קפלן, במערב מרצד בי כחול, עולם חדש, 2017
  • מאיה ערד, המורה לעברית, חרגול, 2018
  • נעם פרתום, ביחדנס, הקיבוץ המאוחד, 2018
  • נילי ארד, סוסי פרא, אבן חושן, 2018
  • רוני פלומן, שיניים, הקיבוץ המאוחד, 2018
  • חיה סדן, אחת חיה, פרדס, 2018
  • שולמית זוננברג-ברונשטיין, תמונות מכביש 90, ספרי עיתון 77, 2018
  • מרינה גרוסלרנר, לליה, הספריה החדשה / הקיבוץ המאוחד - חמישיית המועמדים לפרס ספיר 2002
  • חיה סדן, אכלתי פרחים, ספרי עיתון 77 – זוכה פרס שרת תרבות לספר ביכורים תשע"ה
  • עמוס נוי, שלום לאדון העורב, עולם חדש, 2018.
  • עמוס נוי, קוסם אחד ניסר אותי והלך למקום אחר, עולם חדש, 2020.
  • רוני פלומן, חשפן, עולם חדש
  • זאב סמילנסקי (1954), בג׳נקיה, פרדס ספרים,2021.
  • זאב סמילנסקי, כסף (רומן), הוצאת פטל, 2022.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות שירה שכתב (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות על ספרי השירה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "מוזיקה חדשה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "שברים וורעש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "גני תל אביב התלויים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוני וידאו בהם הוא מופיע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]