אלי רוה
 | |
| לידה |
12 בספטמבר 1945 (בן 78) לגניצה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
בית הספר יק"א פיק"א, כפר הנוער ניצנים |
| שפות היצירה |
עברית |
| מספר צאצאים |
3 |
|
eliraveh | |
  | |
אלי רוה (נולד ב-1945) הוא סופר ומשורר ישראלי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו ברח מגטו ורשה לרוסיה בראשית שנת 1940, אמו גרה בויזנה במחוז ביאליסטוק, פולין; במלחמת העולם השנייה הגיעו שני הוריו בנפרד להרי אורל, רוסיה, שם אלי נולד. כשאלי היה בן שישה חודשים חזרו לעיר לגניצה בפולין, שם גדל. הוא עלה לישראל בגיל 11, בשנת 1957 והתיישב עם משפחתו בפתח תקווה,[2] בה הוא מתגורר עד היום. אלי הוא הבן הבכור, לו אח ושתי אחיות. אלי למד בבית הספר פיק"א ואחר כך בפנימיית כפר הנוער ניצנים, אביו עבד כחייט וכל המשפחה התגוררה בחנות, שגם שימש את האב לעבודתו כחייט. סיים כתה ט' ובהיותו בן 15 הלך לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה. עד הצבא עבד כשוליית צבע ומשנת 1974 ועד היום עובד כצבע באופן פרטי.[3] הוא מספר:
"צביעת הקירות הייתה משעממת וחד גונית ובשביל להעביר את הזמן הייתי מביא לעבודה רדיו ומקשיב לשירים תוך כדי עבודה. שמתי לב שאני מחבר מילים משלי לפי המנגינות שתופסות אותי. מאז חיידק הכתיבה לא מרפה ממני."[4]
בצבא שירת כחבלן בהנדסה קרבית ובכך המשיך בשירות המילואים שלו.[2] במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית המצרית ושירת שישה חודשים בראס סודר. ב-1979, כשהיה בן 34, התפרסמו שיריו הראשונים, הוא מספר:
"כתבתי שני שירים: 'פרת משה רבנו' ו'גמל שלמה' והחלטתי לשלוח אותם למדור ילדים ב'ידיעות אחרונות'. להפתעתי פירסמו את השירים. פתאום קבלתי הצעות נוספות מעיתונים לכתוב גם להם שירים וכך זה התפתח והשאר היסטוריה".
הוא התחיל לקרוא בערבים ספרי ילדים רבים והשתתף בסדנה לספרות ילדים.[4]
בינה אופק, עורכת המוסף לילדים צילצלה אליו והזמינה אותו לכתוב סיפורים. במשך השנים פרסם למעלה מארבע מאות סיפורים בכל עיתוני הילדים. הוא כתב שירים על חגים, שלח אותם להוצאות, כולן החזירו לו את כתבי היד, פרט להוצאת מסדה שהחליטה לפרסמם כספר בשם "חג בלב", אשר הופץ בכ-17,000 עותקים.[5] הספר ראה אור ב-1984, כשהיה בן 39 ורוה זכה עליו בפרס משרד החינוך. שיריו מפורסמים בעשרות אנתולוגיות ומקראות לימוד לבתי הספר.[3]
עד לשנת 2014 פרסם רוה 42 ספרים, 40 לילדים ונוער ושניים – ספר שירה מצולם ורומן. הוא הוציא לאור דיסק-קלטת, בו רוחמה רז שרה 14 שירים מתוך ספרו "ספינה משוקולד", בהלחנת רוברט ניסנסון.[4]
רוה כתב ביקורות על ספרי ילדים ב"מאזנים". הוא פעיל באגודת הסופרים העבריים ובסומליו"ן – ארגון סופרי ילדים ונוער.[1] משנת 2010 יושב בוועד של פרס היצירה לסופרים ומשוררים. הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת והיה סופר אורח. שנתיים הדריך בפרויקט של המחלקה הפדגוגית במפעל "סיפור נולד". ובמשך שלוש שנים השתתף בפרויקט סופר אורח. במשך כחמש עשרה שנה הדריך בספריית רמלה וביחד הוציאו עשרות חוברות ושלושה ספרים. הוא לקח חלק בפרויקטים "סיפור נולד" ו"סופר אורח" של משרד החינוך והופיע ב"מפגש עם סופר" במסגרת סל תרבות ארצי.[1]
אלי רוה נשוי מאז שנת 1969 לחיה, ולהם שלושה ילדים.[4]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חג בלב, מסדה, 1984.
- גן החלומות, כתר, 1984.
- שתי ידיים שמאליות, מודן, 1989.
- תחרות גביע הזהב, כתר, 1989.
- החלפות, ספריית פועלים, 1990.
- מחשב השעשועים שלי, מודן, 1990.
- בטנא אחד, מסדה (היום מודן), 1990.
- המלך מארץ דום, שרברק, 1990.
- ספינה משוקולד, מודן, 1992.
- בעקבות המשאית הכחולה, שרברק, 1992.
- הטלוויזיה ואני, מסדה (היום מודן), 1992.
- חבילה של נשיקות, עמיחי, 1992.
- אבא של שבת, נוגה קט (מזרחי), 1993.
- חבורת "כוח 10", מעריב, 1993.
- הרפתקה בחלום, דני ספרים, 1993.
- שתיל השוקולד של אלעד, דני ספרים, 1994.
- חיות מחייכות 1, דני ספרים, 1994.
- חיות מחייכות 2, דני ספרים, 1995.
- שלוש מכשפות פחדניות, דני ספרים, 1995.
- סיפורי חברות, דני ספרים, 1995.
- חבורת אסף 1, דני ספרים, 1995.
- חבורת אסף 2, דני ספרים, 1996.
- פורים זה שם של כלב, דני ספרים, 1997.
- המלה הראשונה של אסף, דני ספרים, 1997.
- אמא ללא הפסקה, ספריית פועלים, 1998.
- סיפורי השכונה, דני ספרים, 1998.
- הגור של אלירן, דני ספרים, 1999.
- מטמון בירושלים, שרברק, 1999.
- פסטיבל במטבח, ספר לכל (זימזון), 1999.
- להיות כמו כולם, דני ספרים, 1999.
- שעיה המשוגע, ספריית פועלים, 1999.
- בנות אוהבות, הוצאת קוראים, 2000.
- ים של אהבה, הוצאת משרד הביטחון, 2000.
- כביסה מלוכלכת, דני ספרים, 2000.
- כמו יהלום נדיר, דני ספרים, 2004.
- מפלצת מתרחצת, דני ספרים, 2004.
- הכל נשאר במשפחה, דני ספרים, 2009.
- מסע לקצוות ישראל - לקהל מבוגר, הוצאת עכשיו, 2012.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלי רוה- הבלוג של אלי רוה
- הספרים של אלי רוה, באתר "סימניה"
אלי רוה, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "רוה, אלי; סופר ילדים ונוער, משורר", בתוך לקסיקון הסופרים העברים בהווה, בהוצאת אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, סיון תשס"ו – יוני 2006, עמ' 376.
- ^ 1 2 יהודה אטלס, ילד גדול - " ממתקים וחלומות", במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות", 1 במאי 1992, עמ' 73.
- ^ 1 2 צופיה פרידגוט-הירשפלד, "סופר, למרות הכל", מה בפתח, 16 ביולי 1999, עמ' 80.
- ^ 1 2 3 4 מזל טלבי לוי, "ספרים בכל הצבעים", בעיתון מלאבס, 7 בדצמבר 2012.
- ^ אלי רוה, "קופסת הממתקים שלי", בתוך סודות משולחן הכתיבה – סופרים מספרים על עצמם, מירי ברוך (עורכת), הוצאת דומינו, עמ' 110, 111.