אליהו עמיאל
 | |
| אליהו עמיאל | |
| לידה |
13 ביוני 1925 אלכסנדריה, ממלכת מצרים |
|---|---|
| פטירה | 2009 (בגיל 83 בערך) |
| עמדה | רכז |
| גובה | 1.85 מטר |
| קבוצות כשחקן | |
| 1950- 1952 | הפועל חולון |
| קבוצות כמאמן | |
|
1957–1958 1958 - 1959 1963–1964 |
הפועל ירושלים נבחרת ישראל הפועל חולון |
אליהו עמיאל (13 ביוני 1925 – 2009) היה כדורסלן, שופט, מאמן כדורסל ועסקן ספורט ישראלי. שיחק בעמדת הרכז בהפועל חולון ובנבחרת ישראל, ובתוך כך נמנה עם קבוצת כדורסלנים יהודים שעלו לישראל ממצרים ("החבורה המצרית") והצטרפה להפועל חולון בתחילת שנות החמישים. בסוף שנות החמישים היה מאמן נבחרת ישראל, והוביל אותה באליפות אירופה 1959. כן בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היה עמיאל יושב ראש איגוד הכדורסל, ושימש כמשקיף בינלאומי מטעם פיב"א.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית ימיו במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמיאל נולד למשפחה יהודית באלכסנדריה, מצרים. בילדותו למד שם בבית-ספר צרפתי. לאחר שסיים את לימודיו התיכונים והחל לעבוד כפקיד במחלקת ביטוח בבנק יהודי.[1] נחשף לכדורסל בגיל 16, כאשר חברו היהודי מהשכונה, זוזי הררי, הביא אותו למועדון מכבי אלכסנדריה, "בהתחלה שיחקנו כדורסל רק לשם הנאה", סיפר לימים עמיאל, "אבל אחרי תקופה לא ארוכה נרשמנו לליגה הלאומית באזור אלכסנדריה. כבר לאחר העונה הראשונה לקחנו את האליפות. גם בשנים הבאות שיחקנו כמעט ללא מתחרים".[2] בהמשך נבחר עמיאל לקבוצה הייצוגית שהייתה לאלופת אלכסנדריה.[1] לפי הסיפורים, מלך מצרים, פארוק הראשון, לא היה מסוגל לשאת שקבוצה יהודית מנצחת קבוצה מוסלמית, ולכן הורה שלוש שנים לאחר הקמתה לסגור את הקבוצה היהודית. אף שהקבוצה התפרקה, המשיכו עמיאל ויתר השחקנים, להתאמן במועדון מקומי.
בשנת 1947 ערכה הקבוצה משחק אימון מול האלופה המצרית. למרות הנחיתות באימונים, ניצחו שחקני מכבי אלכסנדריה בנקודה, והכעיסו את המלך בשנית. לקראת אולימפיאדת לונדון, בשנת 1948 הזמין מאמן נבחרת מצרים, נלו פרטורה, את רוב שחקני הקבוצה לסגל הנבחרת המצרית. "הגענו לנבחרת ועד מהרה השתלבנו", סיפר עמיאל, "בין השחקנים הערבים והיהודים בנבחרת שררו יחסים מצוינים. שבועיים לפני הנסיעה ללונדון הגיעה הוראה מהמלך פארוק להוציא את השחקנים היהודים מהנבחרת". בשנת 1949 נערכה אליפות אירופה בכדורסל 1949 בקהיר, ושוב עמיאל זומן לנבחרת יחד עם זוזי הררי. בעקבות הניסיון המר מאולימפיאדת לונדון החליט עמיאל, שעבד בבנק כאמור, להודיע כי מנהל הבנק לא מוכן לשחררו לאימוני הנבחרת. הממשל במצרים הודיע למנהל הבנק כי אם לא ירצה שהממשל ילאים את המקום, עליו להורות לעמיאל להתייצב לאימונים. על-פי מספר גרסאות, שעה לפני המשחק הפותח הודיע המלך פארוק, כי אם שני היהודים ירצו לשחק במדי הנבחרת עליהם להתאסלם.[3] לאחר מכן תבע הממשל המצרי כי השחקנים יחליפו את שמות משפחתם לשמות ערביים. תוך כך נדרש עמיאל להחליף את שמו למוסטפא.[4] השניים דחו את ההצעה והנבחרת צעדה בטקס הפתיחה ללא עמיאל והררי. הכרוז הודיע לקהל ההמום כי השניים לא משחקים עקב מחלה. בשל התקרית החליטו כל שחקני מכבי אלכסנדריה על פירוק הקבוצה והחלו להתפזר ברחבי העולם.[3]
כדורסלן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1949 עבר עמיאל לפריז, צרפת ושהה בה כשנה, במהלכה לקח חלק בהכשרת התנועה הציונית "החלוץ" בדרום צרפת.[1] עמיאל שיחק כדורסל בקבוצה מקומית בפריז, אבל בחלוף שנה, בשנת 1950, הוא עלה לישראל והתיישב בקיבוץ עין חרוד.[4] לימים סיפר עמיאל "היינו חבורה של עולים חדשים ממצרים שלא ידעו את השפה, וגם העבודה בקיבוץ הייתה זרה לנו". "במשק ניסו לשלב אותנו בעבודות שונות. אותי צירפו לעבודה בבריכות הדגים".[2] תוך זמן קצר התקבצו חפץ ועולי מצריים נוספים: מרסל חפץ, רודי ויינברג וחיים גורמזאנו והחלו להתאמן יחד בקיבוץ. עד מהרה הפכו לאטרקציה של האזור. בקיץ של אותה שנה נערך טורניר מרובע של קבוצות הפועל בירושלים, ומעט לפני הטורניר ביטלה הפועל חיפה את השתתפותה. מי שנרשמה במקומה הייתה הפועל עין חרוד, שכללה את ארבעת השחקנים המצריים ואת מאולי חייקין, אחראי על ההכשרה בקיבוץ. עין חרוד הביסה את ירושלים ב-30 הפרש, את הפועל תל אביב ב-20 ואת מעיין ברוך ב-19 בלבד. בן רגע הפכה הקבוצה לאגדה.[3]
שבועיים לפני הטורניר הנ"ל, הקים מיכה שמבן, מורה להתעמלות ומאמן כדורסל וכדורעף, את קבוצת הפועל חולון. לאחר שצפה בטורניר, החליט לגייס אל הקבוצה את ה"חבורה המצרית". שמבן הגיע לעין חרוד והחל לחפש את הקבוצה המצרית, את עמיאל הוא אסף מעבודתו בבריכת הדגים. לאחר שאסף את כולם, כעבור יומיים קיימו אימון ראשון במגרש של בית הספר ביאליק. כשבועיים לאחר מכן התייצבה הקבוצה למשחק נגד מכבי תל אביב, מחוזקת בעוד ארבעה שחקני הפועל מקוה ישראל, וביניהם משה (מוסה) דניאל - וניצחה את המשחק.[5]
באותן שנים, בטרם הוקמה הליגה הראשונה, הכדורסל בישראל התפזר על פני שתי ליגות: אחת של מכבי והשנייה של הפועל. הקבוצה המצרית של חולון, שכללה בנוסף לעמיאל את מרסל חפץ, רודי ויינברג, פרדי כהן, חיים גורמאזנו וסמי חודדה שלטה ביד רמה בליגה של "הפועל" ובליגה של מכבי הייתה זו מכבי תל אביב בהדרכתו של יהושע רוזין. הקבוצה "המצרית" מחולון הפכה לשם דבר בישראל, ומספר קבוצות החלו להעתיק את שיטת משחקה.[3] באותן שנים, היות שהכדורסל היה חובבני, החל עמיאל לעבוד כעיתונאי בעיתון צרפתי.[2] בשנת 1951 היה עמיאל ממייסדי נבחרת "הפועל" הארצית – כשחקן וכמאמן – שיצאה למשחקי ספורט הפועלים בליאז', בלגיה, שם זכתה במקום הראשון.[1] כן עבד כשופט כדורסל.[6] בקיץ 1952 יצאה נבחרת ישראל למוקדמות המשחקים האולימפיים בהלסינקי, הטורניר המשמעותי הראשון בו השתתפה. סגל הנבחרת כלל ארבעה שחקנים שעלו שנה קודם לכן ממצרים וביניהם עמיאל.[1] בנבחרת הזו היו 13 שחקנים, ולא 12 כמקובל, וזאת בגלל הסכם ה"פיפטי־פיפטי" בין מכבי והפועל. פיפטי־פיפטי, כלומר אותו מספר של נציגים לשני האיגודים (כולל העסקנים) והיות שבמכבי היו 13 ובהפועל רק 12, הוסיפו עוד כדורסלן - את עמיאל.[7] במהלך הטורניר מאמן הנבחרת, מוריס רסקין, נטש את הקבוצה בעקבות סכסוכים עם שחקנים ובמקומו אימן את הנבחרת עמיאל יחד עם אברהם שניאור.[8] מספרים שבבית המלון של המשלחת בפינלנד נפגשו השחקנים עם חבריהם לנבחרת מצרים. עם סיום המשחקים הספיקו שחקני נבחרת ישראל להתחבק עם החברים ממצרים, לתדהמת העיתונאים הזרים בשדה התעופה.[3] בטורניר עצמו רשמה הנבחרת הפסדים ועמיאל קלע 6 נקודות.[9]
לאחר מכן התגייס לצה"ל ושירת כמדריך ספורט בענף לחינוך גופני וכן היה ממארגני צעדת ירושלים.[1] עונת 1953/1954 הייתה העונה הראשונה של הליגה הלאומית בכדורסל ועמיאל לא השתתף בה.[1] עמיאל המשיך לשפוט כדורסל וניהל את שלושת משחקי גמר גביע המדינה הראשונים.[3] עם שחרורו מהצבא בשנת 1955, פרש רשמית מכדורסל ופנה לאימון.[10][1]
מאמן כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1955 אימן את נבחרת ישראל בטורניר ספורט שנערכה בוורשה במסגרתו זכתה הנבחרת במקום הראשון.[11] ביוני 1956 נבחר עמיאל לאמן את נבחרת "דרום הארץ" במשחק ראווה נגד נבחרת "צפון הארץ" שאותה אימן ברטו בן טל.[12] בעונת 1957/1958 מונה עמיאל לתפקיד מאמן הפועל ירושלים. מדובר היה בעונת העלייה של הקבוצה לליגה הראשונה, וכוכבה היה דוד קמינסקי הצעיר. הקבוצה עצמה חוותה עונת עלייה קשה, כשהיא סיימה את הליגה במקום העשירי עם חמישה ניצחונות בלבד, וניצלה מירידת ליגה בזכות הפרשי סלים.[13] בסיום העונה הוחלף עמיאל במיכה שמבן.[14] בהמשך היה מועמד לשיפוט בינלאומי.[15]
בנובמבר 1958 מונה עמיאל לתפקיד מאמן נבחרת ישראל.[16][17] עמיאל הוא אחד מחמשת מאמני הנבחרת ששיחקו בה, יחד עם שמעון שלח, אברהם חמו, רלף קליין ועודד קטש. לקראת אליפות אירופה שנערכה במאי 1959באיסטנבול הודיע עמיאל כי הנבחרת תורכב משחקנים צעירים.[18] בטורניר עצמו סיימה הנבחרת במקום ה-11 המאכזב. אחת התוצאות הזכורות מאותה האליפות היא התבוסה 90:44 לברית המועצות.[19] באותה שנה סיים עמיאל את תפקידו.
בעונת 1963/1964 מונה עמיאל לתפקיד מאמן הפועל חולון.[20] כוכב הקבוצה היה עופר אשד. הקבוצה סיימה את העונה במקום החמישי עם 15 ניצחונות ו-9 הפסדים.[21] בסיום העונה סיים עמיאל את תפקידו.[20] לימים מונה כ"שופט כדורסל בינלאומי".[1]
עסקן ויו"ר איגוד הכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1966 היה עמיאל מן הראשונים להתמנות כמשקיף בינלאומי בפיב"א ונקרא בתפקידו לתחרויות ואליפויות שונות באירופה.[22]
באוגוסט 1968 נבחר עמיאל לתפקיד יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד הכדורסל,[23] באוקטובר 1972 התפטר מתפקידו לאחר חילוקי דעות עם יו"ר הפועל מיכה שמבן.[24]
לאחר מכן החל לעבוד כמנהל חברת ביטוח. באוגוסט 1974 חזר להנהלת הפועל חולון, במטרה להעלות את הקבוצה חזרה לליגה הראשונה.[25]
ביולי 1978 מונה עמיאל לתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל.[26] בתפקידו הציג עמיאל מספר יוזמות לשיפור הכדורסל הישראלי ובין היתר: מינוי מאמן הנבחרת יעשה על בסיס קריטריונים מקצועיים; קיום "שוק חופשי" של העברות שחקנים בליגה; הקמת ליגה לשחקנים צעירים; קידום כדורסל הנשים;[27] כן פעל עמיאל לפיתוח מגרשי הכדורסל; ולאיוש הוועדות באיגוד הכדורסל.[28] בנוסף לכך יזם עמיאל את התפישה, שלא הייתה נהוגה אז, כי ישראל תשתתף בכל מפעל בינלאומי, חרף ההוצאה הכספית הגדולה.[29] ביולי 1980 צצו שמועות שעומדים להדיח את עמיאל מתפקידו - ועיתונות הספורט התנגדה לכך לאור הצלחתו של עמיאל בתפקיד לדבריה.[30] בדצמבר 1981 על רקע סירובם של מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי לשחק בנבחרת ישראל, הודיע עמיאל כי יזום סעיף בחוזי השחקנים המחייב אותם להתייצב לנבחרת.[31] בשנת 1982 סיים עמיאל את תפקידו. בדצמבר 1982 חזר עמיאל, יחד עם עופר אשד, להנהלת הפועל חולון.[32]
אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמיאל המשיך למלא את תפקידו כמשקיף בינלאומי בפיב"א עד שנת 1999.[1] בשנת 2000 נבחר עמיאל ליקיר העיר חולון.[1]
בשנת 2009 נפטר אליהו עמיאל בגיל 83.[33]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
- פרופיל, באתר פיב"א
- כרטיס שחקן (אורכב 17.04.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר sports-reference
- כרטיס מאמן, אתר מנהלת הליגה
- עמיאל - מאמן נבחרת הכדורסל, למרחב, 23 בנובמבר 1958
- פארוק נתן פקודה אישית, על המשמר, 25 בנובמבר 1958
- ברוך דגון, "אנחנו חייבים להופיע בכל מפעל רשמי, חרף ההוצאה הכספית הגדולה", דבר, 19 באוגוסט 1979
- אליהו עמיאל, יקיר העיר חולון לשנת תש"ס, אתר עיריית חולון
- אור שקדי, יצירת מצרים, באתר וואלה!, 9 באפריל 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 אליהו עמיאל, יקיר העיר חולון לשנת תש"ס, אתר עיריית חולון
- ^ 1 2 3 מנחם לס, תנו קצת כבוד להיסטוריה, אתר הופס, 12 באוקטובר 2014
- ^ 1 2 3 4 5 6 אור שקדי, יצירת מצרים, באתר וואלה!, 9 באפריל 2009
- ^ 1 2 פארוק נתן פקודה אישית, על המשמר, 25 בנובמבר 1958
- ^ מנחם כהן, סיפורו של אלוף: אגדה ושמה מיכה שמבן - השבוע הלך לעולמו והוא בן 93, פורסם באתר "סיפורי גבעת ברנר".
- ^ כדורסל מקוה ישראל, הצופה, 28 ביוני 1951
- ^
נח קליגר, שחה, נחום, שחה, באתר "ידיעות אחרונות", 4 באוגוסט 2016
- ^ אליהו עמיאל, רסקין נטש את הקבוצה, על המשמר, 22 ביולי 1952
- ^ הפינה האולימפית, הלסינקי 1952, חלק ב', אתר הוועד האולימפי
- ^ עמיאל: בזמני לא היתה אירופה, מעריב, 3 באוקטובר 1985
- ^ ספורטאי ישראל בורשה, קול העם, 2 באוקטובר 1955
- ^ הערב: דרום-צפון בכדורסל, דבר, 15 ביוני 1956
- ^ הפועל ירושלים עונת 1957/1958, אתר מנהלת הליגה p
- ^ הפועל ירושלים - מאמני כל הזמנים, אתר מנהלת הליגה
- ^ ישראלים מועמדים לשיפוט באליפות, מעריב, 16 בנובמבר 1958
- ^ עמיאל ורוזין יאמנו הנבחרות, מעריב, 23 בנובמבר 1958
- ^ עמיאל - מאמן נבחרת הכדורסל, למרחב, 23 בנובמבר 1958
- ^ הנבחרת לאיסטנבול תורכב משחקנים צעירים, הבקר, 22 בפברואר 1959
- ^ שגיא ניר, ההיסטוריה שעדיף להסתיר, באתר וואלה!, 4 בספטמבר 2007
- ^ 1 2 כרטיס מאמן, אתר מנהלת הליגה
- ^ הפועל חולון, עונת 1963-64, אתר מנהלת הליגה
- ^ עמיאל - משקיף מטעם פיב"א בגביע אירופה, דבר, 27 בינואר 1966
- ^ נבחה מוסדות איגוד הכדורסל, על המשמר, 30 באוגוסט 1968
- ^ אלכס דורון, אליהו עמיאל התפטר מהוועדה מקצועית, מעריב, 13 באוקטובר 1972
- ^ עמיאל חוזר להפועל חולון, מעריב, 21 באוגוסט 1974
- ^ אלי שיינברג, אליהו עמיאל נבחר ליו"ר איגוד הכדורסל, דבר, 13 ביולי 1978
- ^ ברוך דגון, יש לצמצם מבנה הליגה באופן הדרגתי ולאפשר שיתוף שחקן זר - דבר, 9 בינואר 1977
- ^ יעקב פתאל, איגוד הכדורסל ידחה הזמנה קוסמת מברזיל, דבר, 16 ביולי 1978
- ^ ברוך דגון, "אנחנו חייבים להופיע בכל מפעל רשמי, חרף ההוצאה הכספית הגדולה", דבר, 19 באוגוסט 1979
- ^ אהרן להב, אליהו עמיאל היו"ר הנכון במקום הנכון, דבר, 27 ביולי 1980
- ^ ברוך דגון, "סעיף נבחרת יוכנס בחוזה הכדורסלנים", דבר, 22 בדצמבר 1981
- ^ יוסי רוזנברג, אליהו עמיאל ועופר אשד הצטרפו להנהלת הפועל חולון, מעריב, 30 בדצמבר 1982
- ^ כרטיס שחקן באתר sports-reference
| מאמני נבחרת ישראל בכדורסל | |
|---|---|
|
 משלחת ישראל לאולימפיאדת הלסינקי (1952) 
| ||
|---|---|---|
 אתלטיקה
|
אוריון גלין גלר • אריה גליק • לאה זמרי • אולגה וינטנברג • דוד טבק • תמר מטל-שומכר • אריה קלינשטוב-נוה | |
 כדורסל
|
דני ארז • משה דניאל • יהודה וינר • מרסל חפץ • פרדי כהן • עמוס לין • זכריה עופרי • אליהו עמיאל • ראובן פכר • מנחם קורמן • רלף קליין • שמעון שלח • אברהם שניאור (מאמן: מוריס רסקין) | |
 קליעה
|
אלכס אלירז • דב בן-דב • שמואל לביב-לובין • צבי פנקס | |
 קפיצה למים
|
יואב רענן | |
 שחייה
|
נחום בוך | |
| נבחרת ישראל - אליפות אירופה בכדורסל 1959 (מקום אחד עשר) | ||
|---|---|---|
|
1 שניאור • 2 חמו • 3 קסטן • 4 לין • 5 פריש • 6 אדליסט • 7 קליין • 8 דר • 9 קמינסקי • 10 חזן • 11 לוסטיג • 12 בן-בסט • מאמן: עמיאל |
| |
| מאמני הפועל ירושלים בכדורסל | |
|---|---|
|
- כדורסלני נבחרת ישראל
- כדורסלני הפועל חולון
- מאמני כדורסל ישראלים
- עסקני כדורסל ישראלים
- שופטי כדורסל ישראלים
- מאמני נבחרת ישראל בכדורסל
- כדורסלנים באולימפיאדת הלסינקי (1952)
- משתתפים ישראלים באולימפיאדת הלסינקי (1952)
- יקירי חולון
- ישראלים ילידי מצרים
- ספורטאים יהודים מצרים
- ישראלים שנולדו ב-1925
- ישראלים שנפטרו ב-2009
- יהדות אלכסנדריה