אליזבת מבוואריה, מלכת הבלגים

אליזבת מבוואריה, מלכת הבלגים
Elisabeth Gabriele in Bayern
Élisabeth en Bavière
	אליזבת, מלכת הבלגים ב-1920
לידה	25 ביולי 1876; טירת פוסנהופן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	23 בנובמבר 1965 (בגיל 89); בריסל, ממלכת בלגיה
שם מלא	אליזבת גבריאלה ואלרי מריה, דוכסית בבוואריה
מדינה	גרמניה, בלגיה
מקום קבורה	הקריפטה המלכותית
בן זוג	אלברט הראשון, מלך הבלגים
שושלת בית ויטלסבאך
אב	קרל תאודור, דוכס בבוואריה
אם	מריה ז'וזה, נסיכת פורטוגל
צאצאים	ראו בהמשך
פרסים והוקרה
	חסידת אומות העולם (18 במאי 1965); מדליית פלורנס נייטינגייל (1939); מפקד עליון במסדר לאופולד; הצלב האדום המלכותי; מסדר המלכה מריה לואיסה; מסדר המעלות; מסדר אריה הזהב של בית נסאו; הוורד המוזהב; עיטור מסדר העיט הלבן של פולין ;

אליזבת מבוואריה (בגרמנית: Elisabeth Herzogin in Bayern ‏; 25 ביולי 1876 – 23 בנובמבר 1965), הייתה מלכת בלגיה לאחר נישואיה לאלברט הראשון, מלך הבלגים, ודוכסית בוואריה מלידה. היא הייתה אמם של לאופולד השלישי, מלך הבלגים ושל מארי ז'וזה, מלכת איטליה, וסבתם של בודואן, מלך הבלגים ואלברט השני, מלך הבלגים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת נולדה בטירת פרוסנהופן (Possenhofen Castle). אביה היה קרל תאודור, דוכס בבוואריה, שעמד בראש הצאצאים הזכריים של שושלת האצולה הבווארית ואופתלמולוג בעל מוניטין מוכר. היא נקראה על שמה של דודתה, אחות אביה אליזבת, נסיכת בוואריה, הידועה כסיסי. אמה הייתה מריה ז'וזה, נסיכת פורטוגל בתו של מיגל הראשון, מלך פורטוגל, אשר מלך בין השנים 1828 ו-1834.

מלבד היותו רופא, היה קרל תאודור, אביה של אליזבת, אמן, אשר טיפח את הטעם האומנותי של משפחתו, והיא חונכה עם אהבה עמוקה לציור, מוזיקה ופיסול. כמו כן, בקליניקה של אביה בה אמה סייעה כאחות, אליזבת נחשפה פעמים רבות לעבודתם של הוריה ולסבלם של המטופלים, תופעה שהייתה יוצאת דופן עבור נסיכה באותם זמנים.

חיי הנישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באוקטובר 1900, הדוכסית אליזבת נישאה לנסיך אלברט, השני בתור למלכות בלגיה (לאחר אביו, הנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה) בעיר מינכן. בעקבות בעלה יורש העצר שהוכתר למלכות ב-1909, אליזבת נהייתה מלכה. העיר לובומבאשי בקונגו נקראה על שמה.

בתקופה בה אלברט ואליזבת נפגשו, הנסיך אלברט היה יורש העצר של דודו לאופולד השני, מלך הבלגים. אלברט היה בנו השני של הנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה והנסיכה מארי, אחותו של קרול הראשון, מלך רומניה.

בלידתו, אלברט מוקם כשלישי בתור למלוך לאחר אביו הנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה ואחיו הבכור בודואן, נסיך בלגיה. בעקבות מותו הפתאומי של בודואן בינואר 1891 אלברט קודם לראש התור לכתר המלכות בבלגיה. אלברט שהיה שקדן ושקט לא היה האדם הנכון ביותר לתפקיד המלך, לדעתו של דודו המלך לאופולד השני, אך כמי שהיה הצאצא הזכר הבוגר היחידי בשושלת הוא היה מובטח הכתר עם מות המלך. לאלברט היה קשר משפחתי לנסיכויות אחרות באמצעות נישואי אחיותיו: הנרייט, נסיכת בלגיה אשר נישאה לאמנואל, נסיך אורליאן, וז'וזפין קרולין, נסיכת בלגיה אשר נישאה לבן דודה, אחיו הצעיר של פרדיננד הראשון, מלך רומניה, הנסיך קרל אנטון.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, אליזבת ובן זוגה המלך שהו בדה פן (De Panne) עיירת מחוז בלגית הגובלת עם צרפת. המלכה זכתה לאהבת התושבים המקומיים על כך תמיכתה ביחידות הלוחמה הבלגים, ביקוריה בקו חזית הלוחמים וסיועה ליחידות הסיעוד. למרות מוצאה הגרמני, היא הייתה מלכה אהודה, שבעיני נתיניה נתפסה כתומכת נלהבת של ארצה המאמצת, בלגיה.

מה-23 בספטמבר ועד ל-13 בנובמבר 1919, מלך ומלכת הבלגים, אליזבת ואלברט, יחד עם בנם, לאופולד, ערכו ביקור רשמי בארצות הברית. במהלך סיור באתר ההיסטורי פואבלו אוף איסלטה (pueblo of Isleta) בניו מקסיקו, המלך העניק את העיטור היוקרתי מסדר לאופולד לכומר הצרפתי שהגן על האינדיאנים, האב אנטון דוצ'ר (Father Anton Docher).^[1] כמזכרת, המלך הוענק צלב טורקיז מצופה בכסף שהיה עבודת יד של התושבים המקומיים (הTiwa people).^[2] עשרת אלפים איש הגיעו להשתתף במאורע חגיגי זה.

ילדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאופולד השלישי, מלך הבלגים (3 בנובמבר 1901 - 25 בספטמבר 1983).
שארל, נסיך בלגיה (10 באוקטובר 1903 - 1 ביוני 1983), רוזן פלנדריה, נסיך עוצר הממלכה בשנים 1944 עד 1951. התחתן בשנת 1977 עם ז'אקלין פאיירברון.
מארי ז'וזה, מלכת איטליה (4 באוגוסט 1906 - 27 בינואר 2001). בשנת 1930 נישאה לאומברטו מפיאמונטה, נסיך איטליה ומלך איטליה. הזוג שימש במלוכה במשך כחודש במאי 1946 עד שהוחלט במשאל עם על ביטול המלוכה באיטליה, דבר שהביא ליציאת הזוג לגלות וזיכה אותה בכינוי "מלכת מאי". את שארית ימי חייה בילתה בנפרד מבעלה בז'נבה.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934, אלברט הראשון נפטר בתאונת טיפוס על הרי הארדנים בבלגיה. אליזבת זכתה לצפות בבנה שהוכתר כמלך הבלגים (אך לאחר מכן גלה מארצו וויתר על כס המלוכה), וכן הייתה עדה לבנה הצעיר שלאחר אחיו מילא את מקומו עד להכתרת הנכד, בודואן, מלך הבלגים שטען לכתר והחליף את אביו בתפקיד.

לאחר מות בעלה, כחלק מתפקידה כמלכה, היא שימשה כפטרונית של תחום האומנות והייתה ידועה כמי ששמרה על קשרי חברות עם אנשי מדע נכבדים ונודעים כמו אלברט איינשטיין. במהלך השנים 1940 ועד 1944 כשבלגיה הייתה תחת הכיבוש הגרמני, אליזבט השתמשה במעמדה המיוחס כמלכה ובקשרים הגרמניים שהיו לה על מנת להשפיע ולסייע להציל מאות ילדים יהודים מהגליה על ידי הנאצים.^[3] כאשר בריסל שוחררה, היא פתחה את שערי ארמונה ואישרה שהמבנה יהיה לשימוש מטה יחידות הלוחמה הבריטיות. כמו כן העניקה למפקדם, בריאן הורוקס את הקמע שלו, חזיר בר רך בשנים, בשם "מסטיק".

לאחר המלחמה הוענק לה התואר "חסידת אומות העולם".

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, המלכה עוררה מחלוקת בשל ביקורים שערכה במדינות קומוניסטיות כמו ברית המועצות, סין ופולין, ובעקבותם יש שהצמידו לה את התואר "המלכה האדומה".

ב-1959 קיימה בישראל ביקור פרטי שנמשך כשבוע. בין השאר ביקרה בחיפה ובטקס חנוכת בית גולדמינץ בנתניה וכן חנכה את המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים שנקרא על שמה.

המלכה אליזבת נפטרה בבריסל בגיל 89 ב-23 בנובמבר 1965. היא נקברה בחלקת הקבורה מלכותית בכנסיית ליידי ליקן, בבריסל. היא הייתה האבירה ה-1015 במסדר המלכותי של המלכה מריה לואיזה.

תאריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

25 ביולי 1876 עד 2 באוקטובר 1900: הוד רוממותה אליזבת, דוכסית בבוואריה Her Royal Highness Duchess Elisabeth in Bavaria.
2 באוקטובר 1900 ועד 17 בדצמבר 1909: הוד רוממותה אליזבת, נסיכת הבלגים, נסיכת סקסוניה-קובורג-גותה, דוכסית סקסוניה, דוכסית בבוואריה Her Royal Highness Princess Elisabeth of Belgium, Princess of Saxe-Coburg and Gotha, Duchess of Saxony, Duchess in Bavaria
17 בדצמבר 1909 עד 17 בפברואר 1934: הוד מלכותה, המלכה של הבלגים Her Majesty The Queen of the Belgians.
17 בפברואר 1934 עד 23 בנובמבר 1965: הוד מלכותה, מלכת הבלגים Her Majesty Queen Elisabeth of Belgium