אלכסיי ארקצ'ייב
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1769 (יוליאני) גרוסובו, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1834 (יוליאני) (בגיל 64) גרוזינו, רוסיה |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| דרגה |
גנרל חיל התותחנים |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמות הנפוליאוניות | |
| עיטורים | |
| |
  | |
אלכסיי אנדרייביץ' ארקצ'ייב (ברוסית: Алексей Андреевич Аракчеев; 4 באוקטובר 1769 - 3 במאי 1834) היה מדינאי רוסי, יועץ קרוב לאלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארקצ'ייב נולד ב-4 באוקטובר 1769, ככל הנראה באחוזה משפחתית במחוז נובגורוד. אביו רצה לרשום אותו לבית הספר לתותחנים, אך לאור מצבו הכספי הקשה הוא לא היה יכול לעשות זאת. בהיותם בסנקט פטרבורג אביו בכל זאת הצליח לארגן את הסכום הנדרש ובנו נרשם לבית הספר. לאור כישוריו הצליח מאוד בלימודים ובשנת 1787 קודם לדרגת קצין. לצורך השלמת הכנסה הוא נתן שיעורים פרטיים לבנים של ניקולאי סלטיקוב. כאשר נסיך פאבל (הקיסר העתידי) ביקש מסלטיקוב למצוא לו עוזר מוכשר, סלטיקוב המליץ על ארקצ'ייב. כתוצאה מכך, ארקצ'ייב התחיל לשרת בחצר הנסיך הצעיר והתקרב אליו מאוד.
תקופת שלטון פאבל הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת שלטונו של פאבל הראשון, ארקצ'ייב קודם בשרות. הוא קיבל תפקיד בכיר, עיטור אנה הקדושה ובגיל 28 קודם לתואר ברון והוענק לו עיטור אלכסנדר נבסקי. הקיסר ידע על כך שמשפחת ארקצ'ייב דלת אמצעים ולכן העניק לו גם אחוזה גדולה. מסיבה לא ברורה בשנת 1798 ארקצ'ייב פוטר משרות פעיל. הסיבה לכך הייתה בהתאבדות קצין ותיק שהיה בין מקורבי אלכסנדר סובורוב שלא היה יכול לסבול התנהגותו הגסה של ארקצ'ייב. אך כבר סוף אותה שנה הוא הוחזר לשירות, קודם בדרגות וב-5 במאי 1799 קיבל תואר רוזן. אומנם ב-1 באוקטובר 1799 נשלח פעם נוספת לגמלאות. הפעם הסיבה הייתה בכך שארקצ'ייב "איבד" צו קיסרי על פיטורין מהצבא של אחיו. קיימות שמועות שבהיותו מחוץ לבירה הוא קיבל מידע על הקשר להריגת הקיסר והתחיל לנסוע לסנקט פטרבורג. ראשי הקשר הצליחו לעצור אותו בכניסה לעיר.
תקופת שלטון של אלכסנדר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1801 אלכסנדר הראשון עלה לשלטון. ארקצ'ייב הכיר אותו היטב. למרות ההכרות, הקיסר החדש לא מיהר להחזיר אותו לשירות. ככל הנראה לאור ההתנהגות הגסה של ארקצ'ייב והתנגדות של מספר מקורבי של הקיסר. ב-14 במאי 1803 ארקצ'ייב הוחזר לשירות וקיבל תפקיד מפקד חייל התותחנים. בשנת 1805 השתתף בקרב אוסטרליץ. ב-13 בינואר 1808 קודם לתפקיד שר המלחמה. בהיותו שר המלחמה הוא הנהיג רפורמה נרחבת בצבא.
ב-1 בינואר 1810 עזב את תפקיד שר המלחמה והחל לנהל את המחלקה הצבאית במועצה המדינית. ב-14 ביוני 1812 לקראת תחילת המלחמה עם נפולאון הוחזר למשרד המלחמה.
עם סיום המלחמה החל לטפל בהתיישבות צבאית. קיימות עדויות שתחילה הוא לא תמך ברעיון אך בהתאם לרצון הקיסר אימץ את הרעיון ותרם רבות לקידומו. הדבר הוכנס תוך התנגדות עזה של התושבים. הקיסר רצה להוזיל את עלויות אחזקת הצבא. לכן הוא הציע להקים התיישבות צבאית, כאשר יחידות הצבא בהתיישבות היו צריכות לדאוג באופן עצמאי לכל הצרכים הלוגיסטיים. לקראת שנת 1816 כ-500 אלף חיילים הועברו לסטאטוס של התיישבות צבאית. מעשית זה אמר שבנוסף לאימונים צבאיים הם היו צריכים לטפל בעיבוד אדמה. הדבר גרם למספר מרידות שדוכאו. בני זמנו ראו ברעיון זה רצון של ארקצ'ייב להכפיף לצבא את כל החברה וקראו לו "נחש" ו"אוכל בני אדם".
זה הייתה תקופת הזוהר של ארקצ'ייב. השפעתו על הקיסר הייתה גדולה מאוד. בסתיו 1825 הקיסר נתן לו הנחיה לבדוק שמועות של קיום קשר נגד השלטון. אולם ב-10 בספטמבר הוא קיבל הודעה על כך שמאהבת שלו נרצחה. הוא מיהר לאחוזתו לעריכת חקירת הנושא. מהר מאוד הוא גילה שהיא לא הייתה נאמנה לו וזה גרם לו למשבר עמוק. ב-19 בנובמבר 1825 נפטר אלכסנדר הראשון. תוך זמן קצר ארקצ'ייב איבד את הקרובים לו ביותר. הוא היה במשבר ולא מיהר לחזור לחצר. ניקולאי הראשון לא ראה בעין יפה שבן אדם המקורב ביותר לאחיו לא חוזר לחצר ולכן נתן הנחיה לא רשמית לפטר את ארקצ'ייב.
ארקצ'ייב הסתגר באחוזתו. אנשי החצר שגם קודם לכך לא אהבו אותו לא היו באים לאחוזתו ולכן הוא היה בודד מאוד.
באחוזתו הוא הקים מוזיאון פרטי לזכר הקיסר אלכסנדר. בשנת 1833 הוא הקים קרן מיוחדת עבור כתיבת ספר אודות הקיסר ותרגומו לצרפתית ולגרמנית. הפרס לא הוענק מעולם.
עם הזמן בריאותו נחלשה והוא נפטר בשנת 1834.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Аммон Ф. Г. В фаворе у кесаря: Александр I и Аракчеев
- אלכסיי ארקצ'ייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)