אלכסנדר קורנייצ'וק
 | |
| לידה |
12 במאי 1905 (יוליאני) Khrystynivka, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1972 (בגיל 67) קייב, ברה"מ |
| מדינה |
הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות בייקובה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הלאומית לחינוך על שם דרהומנוב |
| שפות היצירה |
אוקראינית, רוסית |
| סוגה |
דרמה, קומדיה |
| זרם ספרותי |
ריאליזם סוציאליסטי |
| תקופת הפעילות |
מ-1928 |
| בן או בת זוג |
וונדה וואסילייווסקה |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אלכסנדר קורנייצ'וק (ברוסית: Александр Евдокимович Корнейчук, באוקראינית: Олександр Євдокимович Корнійчук; 25 במאי 1905 – 14 במאי 1972 קייב) היה מחזאי ומדינאי סובייטי-אוקראיני. הוא היה בין המחזאים המוצלחים בשנות ה-30 וה-40 וזכה 5 פעמים בפרס סטלין (1941,1942,1943,1949,1951), עיטור לנין ועיטורים נוספים. בשנת 1967 הוענק לו תואר גיבור העמל הסוציאליסטי.
אלכסנדר קורנייצ'וק נולד בכפר באזור צ'רקסי (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה) למשפחת עובד במסילת רכבת. בשנים 1920–1923 גם הוא עבר בתחום מסילות הרכבת. במהלך שנת 1923 הוא השלים לימודי בית הספר ובשנת 1924 התקבל לאוניברסיטת קייב אותה סיים בשנת 1929.
לאחר סיום הלימודים ועד לשנת 1941 קורנייצ'וק עבד כתסריטאי באולפני קולנוע באודסה ובקייב.
מחזאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בהיותו סטודנט באוניברסיטה קורנייצ'וק כתב את הסיפור הראשון שלו - על ולדימיר לנין. בהמשך הוא עבר לתחום המחזות. הוא בהתמדה התנגד לכול סממני לאומיות אוקראינית. המחזה הראשון שלו שזכה להצלחה היה מחזה "טביעת השייטת" (1933) על טביעת הצי הסובייטי בים השחור במטרה לא להעביר אותו לידי גרמניה. בהמשך הוא כתב מחזה על איש תרבות סובייטי שפועל למען קידום הישגי המהפכה.
בשנת 1937 קורנייצ'וק לראשונה במחזה אוקראיני העלה על הבמה דמות של לנין. בעקבות כך בשנת 1938 הוא הוזמן ליוסיף סטלין. לאחר הפגישה מחזות של קורנייצ'וק תורגמו לרוסית ולשפות של עמי ברית המועצות נוספות. הם הועלו על הבמה בתיאטראות רבות.
בשנת 1939 קורנייצ'וק כתב מחזה "בוגדן חמלניצקי" שזכה להצלחה רבה. בשנת 1941 הוא כתב מחזה על תהליך הקמת הקולחוזים באוקראינה תוך תמיכה בלתי מסויגת לתהליך.
לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה קורנייצ'וק היה בחזית ככתב צבאי. לפי הזמנת יוסיף סטלין בשנת 1942 הוא כתב מחזה "החזית" בו מתח ביקורת קשה על גנרלים מתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה שלא יכולים להתמודד עם התנאים החדשים בחזית הלחימה.
בשנת 1951 ביחד עם אשתו קורנייצ'וק כתב ליברטו לאופרה על בסיס מחזה על בוגדן חמלניצקי. במפתיע, סטלין מתח ביקורת קשה על הליברטו וקורנייצ'וק נאלץ לכתוב אותו מחדש.
בשנות ה-50 קורנייצ'וק כתב מספר מחזות אך הם לא זכו להצלחה של ממש.
פוליטיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1944 הוקם משרד החוץ האוקראיני וקורנייצ'וק הועמד בראשו. לאחר שאוקראינה הסובייטית התקבלה לארגון האומות המאוחדות כחבר קורנייצ'וק חשב שסטלין יתן לו לנהל מדיניות חוץ משלו ולחתום על הסכמים בין המדינות. סטלין לא אהב עצמאות יתרה זו של קורנייצ'וק והפסיק את כהונתו.
בשנת 1947 קורנייצ'וק מונה ליושב ראש הסובייט העליון של אוקראינה וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1953. בשנת 1959 הוא מונה מחדש וכיהן עד פטירתו בשנת 1972.
בשנים 1952–1972 קורנייצ'וק היה חבר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פטירת קורנייצ'וק הוקם מוזיאון על שמו ומספר רחובות בערי אוקראינה נקראו על שמו.
בשנת 1993 באוקראינה העצמאית יצירות של קורנייצ'וק זכו לביקורת נוקבת. הוא נחשב לשופר של השלטון הקומוניסטי. כול הרחובות ומתקנים נוספים שנקראו על שמו הוחזרו לשמות הישנים. יצירות שלו הוצאו מתוכנית הלימודים בבית הספר ולמעשה לא מועלות על במת התיאטרון באוקראינה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר קורנייצ'וק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלכסנדר יבדוקימוביץ' קורניצ'וק, דף שער בספרייה הלאומית
