אלמנצור באללה אלפאטמי

אלמנצור באללה אלפאטמי
المنصور بالله الفاطمي
לידה	ינואר 914; רקאדה, תוניסיה
פטירה	18 במרץ 953 (בגיל 39); מהדיה, תוניסיה
מדינה	השושלת הפאטמית
השושלת הפאטמית
אב	אל-קאים באמר אללה
צאצאים	אל-מועיז לדין אללה
	946–953; (כ־7 שנים)
	→ אל-קאים באמר אללה אל-מועיז לדין אללה ←

אלמנצור באללה אלפאטמי (בערבית: المنصور بالله الفاطمي, ידוע גם כאבו טאהר אסמאעיל אלמנצור באללה אלפאטמי, 931–953) היה הח'ליפה השלישי של השושלת הפאטמית^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמנצור באללה אלפאטמי, נולד בשנת 913 ברקאדה שליד קירואן, ובשנת 946 כבר ירש את השלטון מאביו, אבו אל-קאסם אלקאים^[2].

הוא גדל בצפון אפריקה, בסביבה של מהפכות ומלחמות. הממלכת הפאטמית מצאה את עצמה במשבר עמוק בעקבות המרד של אבו יזיד, מרד שהתרחש בין השנים 943-947^[3]. עם זאת, כאשר אחדותם של המורדים החלה להיסדק, הצליח אבו טאהר לדכא את המרד^[4].

לאחר שהוא הביס את המורדים, ניכס לעצמו אבו טאהר את התואר "אלמנצור", והתיישב באלמנצוריה שהייתה גם היא סמוכה לקירואן^[5].

אלמנצור העסיק את עצמו בארגון מחדש של האימפריה הפאטמית במשך כל ימי חייו, עד לתום שלטונו. הוא חידש את המאבק נגד בית אומיה, כבש מחדש את סיציליה, ומשם הפלישה לאיטליה גם היא התחדשה^[6].

אלמנצור נפטר לאחר מחלה קשה, ב-19 במרץ 953, ובכך העביר את השלטון לבנו, אבו תמים מעד אל-מועיז^[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אלמנצור באללה אלפאטמי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Daftary, Farhad; Jiwa, Shainool, The Fatimid caliphate: diversity of traditions, London: I.B. Tauris in association with The Institute of Ismaili Studies, 2018
^ Madelung, Wilferd, The succession to Muḥammad: a study of the early Caliphate, Cambridge: Cambridge University Press, 1997
^ Daftary, Farhad., Study of Shi'i Islam, The: History, Theology and Law., London: I.B. Tauris, 2014
^ Daftary, Farhad; Sajoo Amyn B.; Jiwa, Shainool, The Shi'i world: pathways in tradition and modernity, London: I.B. Tauris, in association with the Institute of Ismaili Studies, 2015
^ Maqrīzī, Aḥmad ibn ʻAlī, 1364-1442., Towards a Shiʻi Mediterranean empire: Fatimid Egypt and the founding of Cairo: the reign of the Imam-caliph al-Muʻizz from Taqī al-Dīn Aḥmad b. ʻAlī al-Maqrīzī's Ittiʻāẓ al-ḥunafāʼ bi-akhbār al-aʼimma al-Fāṭamiyyīn al-khulafāʼ, London: I.B. Tauris Publishers, 2009
^ Pierce, Matthew, Twelve infallible men: the imams and the making of Shi'ism, Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 2016
^ Hamdani, Sumaiya Abbas, 1962-, Between revolution and state: the path to Fatimid statehood: Qadi al-Nuʻman and the construction of Fatimid legitimacy, London: I.B. Tauris, 2006

הקודם: מוחמד אבן אלמהדי	האימאמים האסמאעילים	הבא: אבו תמים מעד אל-מועיז

[1] Daftary, Farhad; Jiwa, Shainool, The Fatimid caliphate: diversity of traditions, London: I.B. Tauris in association with The Institute of Ismaili Studies, 2018

[2] Madelung, Wilferd, The succession to Muḥammad: a study of the early Caliphate, Cambridge: Cambridge University Press, 1997

[3] Daftary, Farhad., Study of Shi'i Islam, The: History, Theology and Law., London: I.B. Tauris, 2014

[4] Daftary, Farhad; Sajoo Amyn B.; Jiwa, Shainool, The Shi'i world: pathways in tradition and modernity, London: I.B. Tauris, in association with the Institute of Ismaili Studies, 2015

[5] Maqrīzī, Aḥmad ibn ʻAlī, 1364-1442., Towards a Shiʻi Mediterranean empire: Fatimid Egypt and the founding of Cairo: the reign of the Imam-caliph al-Muʻizz from Taqī al-Dīn Aḥmad b. ʻAlī al-Maqrīzī's Ittiʻāẓ al-ḥunafāʼ bi-akhbār al-aʼimma al-Fāṭamiyyīn al-khulafāʼ, London: I.B. Tauris Publishers, 2009

[6] Pierce, Matthew, Twelve infallible men: the imams and the making of Shi'ism, Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 2016

[7] Hamdani, Sumaiya Abbas, 1962-, Between revolution and state: the path to Fatimid statehood: Qadi al-Nuʻman and the construction of Fatimid legitimacy, London: I.B. Tauris, 2006

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]