אלן ניט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלן ניט
Ellen Niit
פרוטומה של אלן ניט
פרוטומה של אלן ניט
לידה 13 ביולי 1928
טאלין, אסטוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במאי 2016 (בגיל 87)
טאלין, אסטוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אסטוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Rahumäe Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טרטו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אסטונית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1954 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Heldur Niit (19491958)
  • יאן קרוס (195827 בדצמבר 2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Toomas Niit, Märten Kross, Eerik-Niiles Kross, Maarja Undusk עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר הכוכב הלבן, דרגה 3 (1999)
  • סופר מצטיין של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האסטונית (1977)
  • Juhan Smuul literary award (1971, 1978)
  • Yearly prize of the Endowment of Literature by the Cultural Endowment of Estonia (1971)
  • מדליית טאלין (2010)
  • מדליה על ההצטיינות בעמל (1956) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חנוכת פסל לכבודה של אלן ניט בהונגריה, 2009

אֶלֶּן נִיטאסטונית: Ellen Niit ‏; 13 ביולי 1928 - 30 במאי 2016) הייתה ציירת, סופרת, מתרגמת ומאיירת ספרי ילדים אסטונית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן ניט נולדה בשם אלן היוב בטאלין, בירת אסטוניה. במהלך חייה הספיקה לחוות רבות מהתהפוכות שטלטלו את ארצה במהלך המאה ה-20: ילדות אידילית באסטוניה החופשית, זוועות מלחמת העולם השנייה, הכיבוש הנאצי, הכיבוש הסובייטי, גירוש קרובי משפחה לסיביר, תקופת טיהורים ועריצות מחשבתית באוניברסיטה, תביעות אידאולוגיות שהתמקדו ביוצרים האסטונים אשר נדרשו להתגייס לשורות הריאליזם הסוציאליסטי ולבסוף השתחררותה של אסטוניה וצעדיה הדמוקרטיים הראשונים.

ניט החלה לפרסם את יצירתה בשנת 1960. שירי ספר הביכורים שלה, "הָאָרֶץ מְלֵאָה מְצִיאוֹת", מורים על כיווני שירתה העתידיים – בעלי דמיון, עשירים במצלול מגוון, רגישים ומדויקים, מודרניסטיים ואינטימיסטיים. ניט הואשמה בפורמליזם בעקבות פרסום ספר הביכורים. בעקבות כך, ספרה השני, מְכַיֵּר הַצִּפּוֹר, יצא כעבור עשר שנים (1970). ספרה השלישי, הַהוֹלֵךְ עַל-פְּנֵי הַמַּיִם (1977), קדם למבחר קְבִיעוּת הָעוֹלָם (1978), שכלל שירים משלושת הספרים הקודמים. אחריו התפרסמו, בין השאר, מִשְׂחַק מַרְאַת הַסְּתָו (1981) ושִׁירַת אֶבֶן הַסִּיד (1998).

אֶלֶּן נִיט תופשת מזה כשלושים שנה מקום מרכזי בשירה האסטונית: שיריה נחשבים לנכס צאן ברזל של המודרניזם האסטוני, רבים מהם הולחנו ורבים עוד יותר נמצאים בספרי לימוד. ניט היא אחת היוצרות האהובות ביותר באסטוניה, הן על ילדים והן על מבוגרים, ואסטונים רבים רואים בה מחנכת אישית שלהם, משוררת של שלושה דורות. לגילוי העולם, לשמחת החיים ולאהבת הטבע יש מקום מרכזי בשירה זו, הנרתעת מהאופטימיזם המאולץ של התקופה הסטליניסטית ומחצינה את החן שבשימוש הטהור והצלול בשפה פיוטית נקייה ממליצות ומנביבות. אחדים משירי נִיט תורגמו לעברית בידי רמי סערי וראו אור בכתב-העת שְׁבוֹ.

ניט הייתה נשואה בשנים 1949–1957 לחוקר הספרות האסטוני הלדור ניט. לשניים נולד בן משותף. בשנת 1958 נישאה ליָאן קְרוֹס, אחד מגדולי הסופרים האסטונים במאה העשרים, ולשניים נולדו שני בנים. לניט עוד בת. בשנת 2008 נפטר יאן קרוס.

אלן ניט הלכה לעולמה בטאלין ונטמנה לצד בעלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלן ניט בוויקישיתוף