אן נוויל
 | |||||||||
| לידה |
11 ביוני 1456 טירת ווריק, ווריקשייר, ממלכת אנגליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 במרץ 1485 (בגיל 28) ארמון ווסטמינסטר, לונדון, ממלכת אנגליה | ||||||||
| מדינה | ממלכת אנגליה | ||||||||
| מקום קבורה | מנזר ווסטמינסטר, לונדון, אנגליה | ||||||||
| בן זוג |
אדוארד, נסיך ויילס (אנ') ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה | ||||||||
| שושלת בית יורק | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
אן נוויל (באנגלית: Anne Neville; 11 ביוני 1456 - 16 במרץ 1485) הייתה מלכת אנגליה, רעייתו של ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה.
ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אן נוויל נולדה ב-11 ביוני 1456 בטירת ווריק, שבמרכז אנגליה, הבת הצעירה מתוך שתיים של ריצ'רד נוויל, הרוזן מווריק ורעייתו אן דה בושמפ. ריצ'רד נוויל היה באותה התקופה בעל האדמות העשיר והמשפיע ביותר בכל ממלכת אנגליה. הוא היה דמות מרכזית במלחמות השושנים והיה אחראי לעלייתו של המלך אדוארד הרביעי לשלטון בשנת 1461. אן בילתה את רוב ילדותה בטירת מידלהאם שבצפון יורקשייר יחד עם אחותה הבכורה, איזבל ושם הכירה את בניו הצעירים של ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, נינו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה, ביניהם בעלה לעתיד, ריצ'רד.
נסיכת ויילס[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהייתה בת 14 התארסה אן, במצוות אביה, לאדוארד, נסיך ויילס, בנו ויורשו המיועד של הנרי השישי, מלך אנגליה המודח. למרות שאביה תמך במהלך המלחמה בבית יורק ועזר לאדוארד הרביעי לתפוס את הכתר הוא היה מאוכזב מכך שלא קיבל תמורה מספקת לתמיכתו ולכן עבר לצדם של בית לנקסטר והפך לבן בריתה של מרגרט מאנז'ו, רעייתו של הנרי השישי. מרגרט הסכימה לאירוסי בנה לאן נוויל למרות שפקפקה במניעיו של ריצ'רד נוויל שחיתן לפני כן את בתו הבכורה, איזבל, לאחיו של המלך המכהן, אדוארד הרביעי.
אן והנסיך אדוארד התארסו רשמית בטירת אמבואז שבצרפת ונישאו ב-13 בדצמבר 1470 בקתדרלת אנז'ה. לאחר החתונה שלחה המלכה מרגרט את נוויל לאנגליה כדי שיסייע להשיב את בעלה, הנרי השישי, לכס המלוכה. רוזן ווריק הצליח במשימה זו אך נהרג בקרב בארנט (אנ') מספר חודשים לאחר מכן על ידי כוחותיו של אדוארד הרביעי. עם הנרי השישי בשלטון יכלו אן, בעלה יורש העצר וחמותה המלכה לשוב בבטחה לאנגליה.
דוכסית גלוסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 במאי 1471 נהרג הנסיך אדוארד בן ה-17 בקרב טיוקסברי (אנ') ואן וחמותה מרגרט נשבו ונלקחו לביתו של ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס קלרנס, אחיו של אדוארד הרביעי. דוכס קלרנס, שהיה נשוי לאחותה של אן, איזבל, ושאף לרשת את כל עושרה של משפחת נוויל, החזיק בגיסתו כאסירה. אולם אחיו הצעיר, ריצ'רד, דוכס גלוסטר, שביקש להנשא לאן כדי לקחת לעצמו חצי מהירושה של נוויל, לקח את אן מביתו של אחיו והביא אותה למקלט בכנסייה. דוכס קלרנס הוצא להורג מספר שנים מאוחר יותר באשמת בגידה באחיו המלך.
אן וריצ'רד נישאו ב-12 ביולי 1472 במנזר ווסטמינסטר ללא אישור האפיפיור ועברו להתגורר בטירת מידלהאם (אנ'), שם בילו יחד זמן רב בילדותם. ריצ'רד מונה למושל צפון אנגליה על ידי אחיו, המלך אדוארד. לזוג נולד בן אחד, אדוארד, שמת בגיל 11.
מלכת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 באפריל 1483 מת המלך אדוארד הרביעי וריצ'רד מונה כעוצר בשמו של אחיינו הקטין, אדוארד החמישי. חודש וחצי לאחר מכן הכריז הפרלמנט לבקשתו של ריצ'רד כי אדוארד ואחיו היו ילדים לא חוקיים תחת הטענה שאדוארד הרביעי היה מאורס לאלינור טאלבוט כשנישא לאימם של הנסיכים, אליזבת וודוויל. אדוארד החמישי ואחיו הצעיר, ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק, נלקחו למצודת לונדון ולא נראו שוב (יש הטוענים כי דודם ריצ'רד ציווה על מותם). ריצ'רד ירש את הכתר כריצ'רד השלישי, מלך אנגליה ואן הוכתרה כמלכת אנגליה. בנם אדוארד קיבל את התואר נסיך ויילס השמור ליורש העצר אולם מת שנה לאחר מכן. אן, שהייתה שבורת לב ממותו של בנה היחיד, אימצה את בנה של אחותה המתה, אדוארד, והמלך ריצ'רד אף הכריז עליו כיורשו.
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלכה אן מתה ב-16 במרץ 1485 בארמון ווסטמינסטר בגיל 28. באותה התקופה היו שמועות בממלכה כי לאחר מותו של נסיך ויילס תכנן המלך ריצ'רד להתגרש מאשתו כדי להינשא לאחייניתו, אליזבת מיורק, ולכן הרעיל את אן. אולם אין שום הוכחות לכך והמלכה מתה ככל הנראה ממחלת השחפת[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אן נוויל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נסיכות ויילס | |
|---|---|
|
