אנג'לו מריאני
_-_Archivio_Storico_Ricordi_ICON010640.jpg) | |
| לידה |
11 באוקטובר 1821 רוונה, מדינת האפיפיור  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביוני 1873 (בגיל 51) ג'נובה, איטליה |
| מקום קבורה |
רוונה |
| מוקד פעילות |
ממלכת איטליה |
  | |
אנג'לו מאוריציו גספארה מריאני (באיטלקית: Angelo Maurizio Gaspare Mariani; 11 באוקטובר 1821 - 13 ביוני 1873) היה מנצח אופרה ומלחין איטלקי. כמנצח זכה לשבחי ג'וזפה ורדי, ג'אקומו מאיירבר, ג'ואקינו רוסיני וריכרד וגנר, והיה ידיד אישי של ורדי במשך שנים רבות, אם כי בשנות חייו האחרונות של מריאני חל ביניהם נתק. מריאני ניצח לפחות על שתי בכורות עולמיות ("ארולדו" של ורדי ו"אמלטו" של פרנקו פאצ'ו), ולפחות על ארבע בכורות איטלקיות ("האפריקנית" של מאיירבר, "דון קרלוס" של ורדי, ומשל וגנר, "לוהנגרין" ו"טנהויזר".
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנג'לו מריאני נולד ברוונה בשנת 1821.[1] הוא למד נגינה בכינור באקדמיה פילרמוניקה של רוונה. בגיל 15 ניגן בקונצרטים באולם "רומניה". לאחר מכן למד הרמוניה והלחנה אצל כומר מן האצולה, ג'ירולאמו רוברטי, ואחר כך אצל נזיר בשם לווריני, תלמיד של סטניסלאו מאטאי, במנזר ברוונה.
בשנת 1843 ניגן בוויולה בתזמורת אופרה במצ'ראטה וכתב שתי אוברטורות, שזכו לביצוע. הוא עבר לפנזה בשנת 1844 לשמש מורה ומנצח באקדמיה המקומית. אחת האוברטורות שלו עוררה את תשומת לבו של רוסיני, שהביא לביצועה. לאחר זאת עבד מריאני בטרנטו (שם ניצח לראשונה על אופרה), בבולוניה (שם למד קונטרפונקט אצל מתילדה מרקזי ובמסינה. במסינה סירבה התזמורת לנגן בניצוחו. וא כתב יצירות קצרות לתזמורת כלי הנשיפה ממתכת של בית היתומים המלכותי במסינה ולאקדמיה של העיר. אחרי תקופות עבודה נוספות בנאפולי, בולוניה ומסינה (שתזמורתה הוסיפה להתייחס אליו בעוינות, אבל ייתכן שניגן שם בתזמורת ולא ניצח עליה), פתח דף חדש ב-1846 כמנצח במילאנו. תחילה הופיע בתיאטרו רה ואחר כך בתיאטרו קארקאנו. בהמשך ניצח גם בסטראדלה ובוויצ'נצה.
מריאני טען לביטול השיטה לפיה התבצעה מלאכת הניצוח על תזמורת אופרה במשותף על ידי מאסטרו קונצ'רטאטורה מן הצ'מבלו וכנר-מנצח. ייתכן שהיומרה הזאת היא שגרמה לבעיותיו במסינה.
את הצלחתו הגדולה הראשונה נחל בשתי אופרות של ורדי, "שני הפוסקארי" (1846) ו"נבוקו" (1847), שתיהן במילאנו.
בספטמבר 1847 ניצח על המוזיקה של ג'ובאני פאצ'יני להצגה "אדיפוס רקס" של סופוקלס, עם מקהלה ותזמורת ענקיות. ביצוע זה הוביל, בנובמבר, למינויו למנצח של תיאטרון החצר בקופנהגן.[2] בעת שהותו שם מת המלך כריסטיאן השמיני, והרקוויאם שמריאני חיבר לזכרו בוצע פעמיים.
מריאני חזר לאיטליה לאחר מהפכת 1848 והתגייס כמתנדב. משם נסע לקונסטנטינופול, שם ניצח על התיאטרון האיטלקי במשך שנתיים, כממשיכו של ג'וזפה דוניצטי, אחיו של המלחין הנודע. כמו כן חיבר שם שתי קנטטות דרמטיות וכן, לכבוד ביקור הסולטן אבדילמג'יט הראשון בתיאטרון נַאוּם המשוחזר, המנון לאומי חדש, שאת מילותיו הטורקיות למדו הזמרים האיטלקים בצורה פונטית. ההמנון הלאומי הוקלט.
בדצמבר 1851 חזר מריאני למסינה לארבעה חודשים, משם נסע לנאפולי ואחר כך התמנה למנצח בתיאטרו קרלו פליצ'ה בג'נובה. הוא התכוון להישאר שם חודשיים בלבד, אבל החוזה שלו היה לקבוע, והוא נשאר בגנואה רוב שנות חייו הנותרות ואף מת שם. המוניטין שלו היו עכשיו איתנים, והוצעו לו משרות שונות, בין השאר בפריז, מדריד ונאפולי, אך הוא התקשה לגמור אומר בדעתו לגבי איזו מהן, עד שפג זמנן. הוא התוודע אל ורדי בשנת 1853, וידידות אמיצה נקשרה ביניהם.[3]
ב-16 באוגוסט 1857 ניצח מריאני על ביצוע הבכורה של "ארולדו" מאת ורדי, עיבוד מחודש של האופרה הקודמת שלו, "סטיפליו", בתיאטרו נואובו ברימיני.[4]
ב-30 במאי 1865 ניצח על האופרה "אמלטו" של פרנקו פאצ'ו בתיאטרו קרלו פליצ'ה בגנואה.[5] ובהמשך אותה שנה ניצח על הבכורה האיטלקית של "האפריקאית" מאת ג'אקומו מאיירבר בתיאטרו קומונאלה די בולוניה.[6] כעבור שנתים, ב-27 באוקטובר 1867, עלתה הבכורה האיטלקית של דון קרלו מאת ורדי באותה תיאטרון בניצוח מריאני.[7]
בשלהי 1868 ביקש ורדי ממריאני להיות המנצח בביצוע רקוויאם שתכנן לזכרו של ג'ואקינו רוסיני, שמת ב-13 בנובמבר. היה מדובר בשיתוף פעולה בין 13 מלחינים, בהם ורדי עצמו. מריאני הסכים להשתתף בוועדה המארגנת, אם לא נלהב לרעיון (כיוון שהיה מעורב במקביל בחגיגות הזיכרון לרוסיני בפזארו. 13 המלחינים כתבו איש איש את חלקו ביצירה (חלקו של ורדי היה "ליברה מה, דומינה"), אבל הביצוע המתוכנן ליום השנה הראשון למות רוסיני לא יצא לפועל בגלל חילוקי דעות עם מריאני באשר לביצוע בבזיליקה של סן פטרוניו בבולוניה. ב-4 בנובמבר, לגודל צערו של ורדי, התפטרה הוועדה המארגנת באופן רשמי מן המיזם. ורדי תלה את האשם בכך, במידה רבה, בחוסר המרץ והמחויבות של מריאני. והאשמה זו ציינה את ראשיתו האמיתית של הקרע בידידותם, שלא בא עוד על תיקונו (אף כי יש סימנים לכך שהבעיות החלו לצוץ כבר ב-1867).[8]
בשנים הבאות, ניסה מריאני לתקן את הנתק, במכתבים אל ורדי, שבהם ביטא את אהבתו והערצתו אליו, אבל ורדי סירב לחזור בו והמשיך לנדות את מריאני בגין מה שראה ככישלון שלו בסוגיית הרקוויאם לזכר רוסיני. עוד גורם שסיבך את המצב היה הקשר הרומנטי של מריאני עם זמרת הסופרן טרזה שטולץ, חביבתו של ורדי (היא הייתה בחירתו לתפקיד הראשי בהצגת הבכורה במילאנו של "אאידה" בפברואר 1872, שהייתה, ככל שזה נגע לוורדי, הבכורה האמיתית). מריאני ושטולץ התארסו ותכננו להינשא. ואולם, בסביבות 1871 נפרדה שטולץ ממריאני, בנסיבות מעורפלות ביותר. היו רמזים ואפילו האשמות פומביות ששטולץ ניהלה במקביל רומן עם ורדי, אבל טענה זו לא הוכחה מעולם.[9] על אף הנתק של ורדי עם מריאני במישור האישי, הוא המשיך לכבד את מקצועיותו והזמין אותו לנצח על ביצוע הבכורה של "אאידה" בקהיר בדצמבר 1871. מריאני סירב בטענה שאיננו בריא די הצורך לנסיעה. הוא דיבר אמת, שכן כבר אז החל לסבול מתסמיני הסרטן, שהיה עתיד לקטול אותו פחות משנתיים לאחר מכן.[10] אף על פי כן, הסירוב העמיק עוד יותר את הנתק ביחסיהם.
ב-1 בנובמבר 1871 ניצח מריאני על הבכורה האיטלקית של "לוהנגרין" מאת וגנר בתיאטרו קומונאלה בבולוניה, בהצלחה רבתי. הייתה זו ההופעה הראשונה של אופרה מאת וגנר באיטליה. ב-9 בנובמבר בא ורדי להצגת "לוהנגרין" בניצוח מריאני ורשם על עותק של הפרטיטורה הווקאלית רשמים ודעות על וגנר (הייתה זו כמעט בוודאות החשיפה הראשונה של ורדי למוזיקה של וגנר). ב-1872 ניצח מריאני על הבכורה האיטלקית של "טנהויזר" של וגנר, גם היא בבולוניה, אך זו נחלה הצלחה קטנה בהרבה מ"לוהנגרין".
מריאני גם הלחין שירים רבים, שחלקם הוקלטו.
ביוני 1873, בן 51 בלבד, מת אנג'לו מריאני מסרטן, בעליית הגג של פאלאצו סאולי, בית ששכר זה שנים מוורדי בגנואה.
תיאטרו אנג'לו מריאני בסנט'אגאטה פלטריה (שנבנה במקור בשנת 1605) נקרא מחדש על שמו של מריאני.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנג'לו מריאני, באתר AllMusic (באנגלית)
אנג'לו מריאני, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אנג'לו מריאני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מריאני טען במסמכים שונים ובאוטוביוגרפיה, ששנת הולדתו הייתה 1824, אבל הראיות אינן תומכות בטענתו זו.
- ^ פרנסיס טוי, "ורדי", לדורי, תרגום:נחמן בן-עמי, 1955 עמ' 83
- ^ טוי, עמ' 84
- ^ Instituto Nazionale di Studi Verdiani
- ^ "Amleto project: The History" on anthonybarrese.com
- ^ "Title"? on Comune di Bologna';s website
- ^ טוי, עמ' 113
- ^ טוי, עמ' 119-116
- ^ טוי, עמ' 120-119
- ^ Classical Music Midi: Verdi