אנדרו יאנג

אנדרו יאנג
Andrew Young
לידה	12 במרץ 1932 (בן 92); ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית
שם לידה	Andrew Jackson Young
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת הווארד (1951); סמינר הרטפורד (1955); אוניברסיטת דילארד; Gilbert Academy ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	Jean Childs Young
	4 בינואר 1982 – 2 בינואר 1990; (8 שנים)
	4 בינואר 1982 – 2 בינואר 1990; (8 שנים)
	30 בינואר 1977 – 23 בספטמבר 1979; (שנתיים ו־33 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ימי קרטר
	3 בינואר 1973 – 29 בינואר 1977; (4 שנים)
	3 בינואר 1973 – 29 בינואר 1977; (4 שנים)
פרסים והוקרה
	מדליית ספינגארן (1978); המסדר האולימפי (1996); תואר אקדמי לשם כבוד (2000, Manchester University); תואר אקדמי לשם כבוד (אוניברסיטת מאידוגורי); תואר אקדמי לשם כבוד (אוניברסיטת פרטוריה); דוקטור לשם כבוד (2022, Goodwin University); פרס פוניקס (1978, 1996); דוקטור לשם כבוד (מאי 1983, אוניברסיטת מיזורי); דוקטור לשם כבוד (13 בדצמבר 2014, אוניברסיטת סינסינטי); תואר אקדמי לשם כבוד (1982, אוברלין קולג'); תואר אקדמי לשם כבוד (מורהאוס קולג'); דוקטור לשם כבוד (23 במאי 1998, קולג' קונטיקט); תואר אקדמי לשם כבוד (אוניברסיטת ג'ורג'יה); מדליית החירות הנשיאותית (16 בינואר 1981); תואר אקדמי לשם כבוד (1974, מכללת סווארת'מור); תואר אקדמי לשם כבוד (1975, אוניברסיטת קלארק אטלנטה); פרס אמי על מפעל חיים (25 בפברואר 2011); Trustees Award (25 בפברואר 2011); עיטור ארבע החירויות - חירות הפולחן ;

ערך זה עוסק באנדרו ג'קסון יאנג, ראש עיריית אטלנטה. אם התכוונתם לפוליטיקאי שהתמודד על נשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית בשנת 2020, ראו אנדרו יאנג (יזם).

אנדרו ג'קסון יאנג, הבן (באנגלית: .Andrew Jackson Young, Jr; נולד ב-12 במרץ 1932) הוא פוליטיקאי, דיפלומט, כומר ופעיל זכויות אדם אמריקאי. כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, ראש עיריית אטלנטה ושגריר ארצות הברית באומות המאוחדות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנג נולד בניו אורלינס שבלואיזיאנה. סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת דילארד ותואר בלימודי דתות באוניברסיטת הווארד ב-1951. ב-1955 סיים לימודיו בסמינר לכמרים בהרטפורד שבקונטיקט. שימש כומר בעיירה מריון שבאטלנטה, בתומאסוויל ובביצ'טאון שבג'ורג'יה. ב-1964 מונה ליו"ר בפועל של "התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית" (SCLC), תנועת זכויות האדם שהקים מרטין לותר קינג ושימש סגנו של לותר קינג. הוא היה פעיל בארגון מאבקי התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית בין השאר במערכת ברמינגהאם, והמצעדים מסלמה למונטגומרי ונעצר מספר פעמים. הוא שהה לצדו של לותר קינג בעת הירצחו ב-1968.

ב-1972 נבחר לנציג המחוז החמישי של ג'ורג'יה לבית הנבחרים של ארצות הברית, הוא נבחר לתפקיד פעמיים נוספות. בינואר 1977 התפטר מתפקידו ומונה על ידי נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר לשגריר ארצות הברית באומות המאוחדות. הוא נאלץ להתפטר ב-1979 לאחר שהמוסד חשף את פגישתו החשאית עם נציג אש"ף באו"ם זהדי לביב תרזי (אנ') וכן פגישות לא-רשמית בווינה עם איש אש"ף עיסאם סרטאווי, וזאת בניגוד להבטחות הממשל האמריקאי לישראל.^[1] באוגוסט 1979 התראיין יאנג בתוכנית "פגוש את העיתונות" וכשנשאל אודות הפרשה, גינה את ישראל וכינה אותה "עקשנית ונוקשה."^[2]

באוקטובר 1981 נבחר לראשות עיריית אטלנטה וכיהן כראש העיר מינואר 1982 עד ינואר 1990. לאחר מכן ניסה ללא הצלחה להיבחר לתפקיד מושל ג'ורג'יה. ב-1994 מונה על ידי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון למנהל קרן פיתוח לאזור דרום אפריקה.

יאנג זכה לעיטורי כבוד רבים, בהם מדליית החירות הנשיאותית שהעניק לו קרטר ב-1981, לגיון הכבוד הצרפתי, מדליית ספינגרן מטעם ארגון ה-NAACP על הישגים יוצאי דופן כאפרו-אמריקאי, פרס אמי על מפעל חיים וב-2011 הוצג דיוקנו באופן קבע בגלריית הדיוקנאות הלאומית.

יאנג נשוי בשנית לאחר שהתאלמן מרעייתו הראשונה ואב לארבעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיה של אנדרו יאנג באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
Foundation chair, former U.S. Ambassador Andrew Young to speak at MLK celebration at Vanderbilt University, אתר אוניברסיטת ואנדרבילט
אנדרו יאנג באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
אנדרו יאנג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מרדכי ברקאי, יאנג התפטר, דבר, 16 באוגוסט 1979
^ דייוויד פרום, How we got here : the 70's, the decade that brought you modern life (for better or worse), עמ' 273 (באנגלית).

[1] מרדכי ברקאי, יאנג התפטר, דבר, 16 באוגוסט 1979

[2] דייוויד פרום, How we got here : the 70's, the decade that brought you modern life (for better or worse), עמ' 273 (באנגלית).

[1]

[2]