אנטוניו מצ'אדו
 | |
| אנטוניו מצ'אדו | |
| לידה |
26 ביולי 1875 סביליה, ספרד |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1939 (בגיל 63) קוליור, צרפת |
| שם לידה |
Antonio Cipriano José María Machado Ruiz  |
| מדינה |
ספרד |
| מקום קבורה |
Collioure |
| עיסוק | משורר, מחזאי, הוגה דעות |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה המרכזית |
| שפות היצירה | ספרדית |
| סוגה | שירה |
| זרם ספרותי |
Generation of '98 |
| יצירות בולטות |
Soledades. Galerías. Otros poemas, Campos de Castilla, Juan de Mairena |
| בן או בת זוג |
Leonor Izquierdo Cuevas (1909–1912) |
| פרסים והוקרה |
Hijo Adoptivo de Zaragoza |
| חתימה |
 |
  | |
אנטוניו מצ'אדו (בספרדית: Antonio Machado y Ruiz; 26 ביולי 1875 – 22 בפברואר 1939) היה משורר, מסאי, מחזאי והוגה דעות ספרדי ונחשב לאחד מגדולי המשוררים הספרדיים. המשורר הספרדי בן זמנו ז'ררדו דייגו אמר עליו שמצ'אדו "דיבר בפיוטים וחי בשירה"[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטוניו מצ'אדו נולד בסביליה למשפחת מלומדים עם מסורות ליברליות ותיקות. הוא אחיו הצעיר של המשורר מנואל מצ'אדו. סבו היה מייסד המחקר על אנדרטאות פרהיסטוריות בחצי האי האיברי. אביו של אנטוניו מצ'אדו היה עורך דין ועיתונאי בולט שדגל בעקרונות הדמוקרטיה. במהלך חייו הוא גם חקר, אסף ופרסם שירי עם אנדלוסיים ושירי פלמנקו.
משפחת מצ'אדו עברה למדריד בשנת 1883. אנטוניו, בהיותו ילד חולמני ומהורהר, נחשב בבית הספר לתלמיד איטי, מגושם וקשה תפיסה. עם זאת מוריו שמו לב לכישרונו הספרותי. אחרי סיום הלימודים הועסק מצ'אדו בחיבור מילון למילים נרדפות. בשנת 1899 ובשנת 1902 נסע מצ'אדו לפריז לתקופות קצרות כדי לעבוד כמתרגם. בפריז הוא התיידד עם המשורר הנודע רובן דריו, מייסד תנועת המודרניזם בשירה הספרדית. בפריז נפגש מצ'אדו עם אנשי רוח רבים וביניהם אוסקר ויילד, ז'אן מוראס וחואן רמון חימנז.
שיריו פורסמו לראשונה בכתב עת ספרותי בשנת 1901 ובשנת 1903 יצא לאור קובץ השירים הראשון של מצ'אדו – Soledades (התבודדויות) . בשנת 1907 פורסמה גרסתו המורחבת בשם Soledades. Galerías. Otros poemas (התבודדויות, גלריות ושירים אחרים).
בשנת 1907 מצ'אדו התחיל ללמד צרפתית בבית ספר בעיר סוריה. שם הוא פגש את אהבת חייו ליאונור איזקיירדו והם התחתנו בשנת 1909 כשהיא הייתה בת 15 והוא בן 34. בתחילת שנת 1911 הזוג עבר לפריז בה מצ'אדו למד פילוסופיה (אצל הפילוסוף הצרפתי אנרי לואי ברגסון) וספרות צרפתית מודרנית. בפריז ליאונור חלתה בשחפת והם נאלצו לחזור לסוריה. ליאונור נפטרה באמצע 1912.
מצ'אדו קיבל קשה את מות אשתו ועזב את סוריה לתמיד. הוא עבר לעיר באיסה באנדלוסיה ולימד שם צרפתית עד שנת 1919. בשנים האלה מצ'אדו כתב ופרסם את שיריו, מהם רבים הוקדשו לזכרה של אשתו המנוחה. בספר המכתמים שלו Proverbios y cantares (פתגמים ושירים) שראה אור בשנת 1912 מצ'אדו התחיל לבטא גם את רעיונותיו הפילוסופיים .
בין השנים 1919–1931 מצ'אדו שימש כפרופסור לצרפתית בסגוביה ובמקביל לימד פילוסופיה באוניברסיטת מדריד. במחצית שנות העשרים אנטוניו מצ'אדו הפך כבר לאחד המשוררים המפורסמים ביותר בספרד ובשנת 1927 הוא נבחר לאקדמיה המלכותית הספרדית. בשנת 1932 מצ'אדו עבר לעיר הבירה מדריד ובהמשך התמנה לפרופסור לספרות ספרדית.
כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד ביולי 1936, מצ'אדו היה במדריד. הוא תמך ברפובליקנים והתגלה כעיתונאי לוחם, אמיץ ופורה. כל זאת בניגוד לאחיו הבכור מנואל אשר הפנה עורף למסורת הליברלית של המשפחה ותמך בלאומנים. עם התקרבות חזית הקרבות עזב מצ'אדו עם אמו הזקנה לוולנסיה ולאחר מכן בשנת 1938 לברצלונה. בשנת 1939 הוא נאלץ להימלט מספרד, וב-28 בינואר יחד עם קבוצת פליטים הם חצו ברגל את הגבול הספרדי-צרפתי. מצ'אדו חלה ונפטר פחות מחודש לאחר מכן (אמו נפטרה שלושה ימים אחריו). בכיסו נמצא שירו האחרון Estos días azules y este sol de infancia (הימים הכחולים האלה ושמש הילדות הזו). מצ'אדו קבור בצרפת בעיר קוליור, בה הוא נפטר; ליאונור אשתו קבורה בסוריה.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצ'אדו שמר בקנאות על פרטיותו, מיעט לדבר על חייו האישיים והתרחק מכל הקבוצות והזרמים הספרותיים. בשירה שלו הוא ניסה להתבונן בטבעו הפנימי והנסתר של העולם. תשומת הלב שלו נמשכה לנושאי הזמן והנצח, לנופים ולעולם המסתורי של החלומות ושל מעמקי נפשו. ככלל, שירתו הייתה עשירה בפרדוקסים ששילבו בטבעיות מסרים פילוסופיים ופיוטיים.
במחצית השנייה של העשור השני של המאה ה-20 החל מצ'אדו לגבש את רעיון האנתולוגיה של יצירות הכותבים והפילוסופים שהוא בדה אותם מליבו (כולל פרטי חייהם, דעותיהם ויצירותיהם). בדרך כלל, כשמנתחים את היצירות של סופר שאינו משתמש בשמו האמיתי, האישיות של הכותב אינה משתנה באופן מהותי. אצל מצ'אדו לישויות הבדויות היו קולות עצמאיים לחלוטין. מכל הישויות הללו, שתיים הפכו ליציבות ביותר - המורה חואן דה מאירנה (על פי מצ'אדו שנות חייו הן 1865-1904) והמנטור של חואן - אבל מרטין, שכביכול מת בשנת 1898. השירים שנכתבו בשם אבל מרטין נחשבים לפסגת השירה הלירית של מצ'אדו. הסופר איליה ארנבורג שהכיר אישית את מצ'אדו כתב שבכל תלאותיו בעת בריחתו מאירופה של תחילת מלחמת העולם השנייה הוא החזיק בכיסו קרוב לליבו את ספרו הקטן של מצ'אדו עם הקדשת המחבר[2].
בספר הפרוזה "חואן דה מאירנה" (1936) אסף מצ'אדו הגיגים, אמרות וזיכרונות של המורה ובכך פיתח גרסה ייחודית של הפילוסופיה, הקרובה בחלקה לאקזיסטנציאליזם.
יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Soledades (1903)
- Soledades. Galerías. Otros poemas (1907)
- Campos de Castilla (1912)
- Proverbios y cantares (1912)
- Poesías completas (1917)
- Nuevas canciones (1924)
- Poesías completas (1936, cuarta edición)
- Juan de Mairena (1936)
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטוניו מצ'אדו, רק מלה בזמן, קשב לשירה, 2001, 95 עמודים, תרגום טל ניצן-קרן
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A. Machado, Times Alone, Middletown, tr. Robert Bly, Conn.,Wesleyan University Press, 1983
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות אלמוג, בוקר טוב, חצות / אבן, נייר ומספריים / שירי אנטוניו מצ'אדו, באתר הארץ, 29 ביוני 2001, עודכן ב 15 באוגוסט 2011,
- אנטוניו מצ'אדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנטוניו מצ'אדו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אנטוניו מצ'אדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)