צילום אסטרונומי
צילום אסטרונומי הוא ענף בצילום המתעסק בצילום והקלטות של גרמי שמים, אירועים אסטרונומיים, ואזורים גדולים של שמי הלילה.
צלמים אסטרונומיים מצלמים גם גופים מורחבים כגון הירח, השמש וכוכבי לכת, וגם אובייקטים בלתי נראים לעין האנושית, כגון כוכבים עמומים, ערפיליות וגלקסיות.
הצילום חולל מהפכה בתחום המחקר האסטרונומי המקצועי, עם חשיפות ארוכות טווח של מאות אלפי כוכבים חדשים וערפיליות שהיו בלתי נראים לעין האנושית, והובילו לטלסקופים אופטיים מיוחדים יותר ויותר, שהיו למעשה מצלמות גדולות שנועדו להקליט אור באמצעות צלחות צילום. לצילום האסטרונומי היה תפקיד מוקדם בסקרי שמים וסיווג כוכבים, אך עם הזמן היא פינתה את מקומה לציוד וטכניקות מתוחכמים יותר המיועדים לתחומים ספציפיים של מחקר מדעי, כאשר חיישני תמונה הופכים לאחת מצורות החיישן הרבות.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילום אסטרונומי הוא אחד הסוגים המוקדמים ביותר של צילום מדעי וכמעט מראשיתו הוא מגוון לתת-תחומים שלכל אחד מהם יש מטרה ספציפית, כולל קרטוגרפיה של כוכבים, אסטרומטריה, סיווג כוכבים, פוטומטריה, ספקטרוסקופיה, פולרימטריה וגילוי גופים אסטרונומיים כגון אסטרואידים, מטאורים, כוכבי שביט, כוכבים משתנים, נובות ואפילו כוכבי לכת לא ידועים. כל אלה דורשים ציוד מיוחד כגון טלסקופים המיועדים להדמיה מדויקת, עבור שדה רחב של נוף (כגון מצלמות שמידט), או לעבודה באורכי גל ספציפיים של אור. מצלמות CCD אסטרונומיות עשויות להשתמש בקירור קריוגני כדי להפחית את הרעש התרמי ולאפשר לגלאי לרשום תמונות בספקטרום אחר, כמו באסטרונומיה תת-אדומה. מסננים מיוחדים משמשים גם כדי להקליט תמונות באורכי גל ספציפיים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התצלום הראשון של גוף אסטרונומי היה של הירח בשנת 1840, אך רק בסוף המאה ה-19 התפתחות הטכנולוגיה אפשרה לצלם כוכבים מפורטים. התפתחות הצילום האסטרונומי ככלי מדעי התרחשה באמצע המאה ה-19, בעיקר על ידי ניסויים ומדענים חובבים או מה שמכונה "מדענים ג'נטלמנים" (אף על פי שבתחומים מדעיים אחרים אלה לא תמיד היו גברים). בגלל הצורך לחשיפות ארוכות מאוד עבור צילום עצמים אסטרונומיים חלשים יחסית, היה צורך להתגבר על בעיות טכנולוגיות רבות. בעיות אלו כללו טלסקופים קשיחים וחזקים מספיק בשביל לשמור על הטלסקופ מכוון לנקודה קבועה למשך זמן החשיפה הארוך.
צילום אסטרונומי חובב[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילום אסטרונומי הוא תחביב פופולרי בקרב צלמים ואסטרונומים חובבים. תמונות של שמי הלילה ניתן להשיג באמצעות ציוד בסיסי ביותר ובעזרת מצלמות דיגיטליות. עבור שבילי כוכבים פשוטים, אין צורך בציוד נוסף מלבד חצובות. יש מגוון רחב של ציוד מסחרי המיועד לצילום אסטרונומי בסיסי ומתקדם. אסטרונומים חובבים ומפעילי טלסקופים חובבים משתמשים גם בציוד תוצרת בית ובמתקנים שעברו התאמות.
להלן רשימת חלקית של אסטרונומים חובבים מפורסמים שהקדישו את זמנם הפרטי להקמת מצפים פרטיים קבועים, קיימו תצפיות ממושכות שלא למטרות רווח וגילו תגליות, שהביאו להם פרסום רב:
- Johannes Hevelius המאה ה-17, פולין -חקר כתמי שמש, מיפי הירח, גילוי שביטים.
- Percival Lowell, ארצות הברית, מאה 19 והתחלת המאה ה-20 – חקר פלנטת מאדים, וסיוע בגילוי פלוטו.
- Heinrich Wilhelm Olbers – גילוי אסטרואידים ושביט. ניסח את הפרדוקס " מדוע השמים שחורים, אם הם מכילים אינסוף כוכבים" הידוע כפרדוקס אולבר.
- William Herchel, בריטי, יליד גרמניה, מאה 18 – גילוי אורנוס ושני ירחים שלו, גילוי שני ירחים של שבתאי, גילוי קיומה של קרינה תת אדומה.
- Edwin Hubble, אמריקאי, המאה ה-19 עד מחצית המאה ה-20 - גילוי גלקסיות מחוץ לשביל החלב, גילוי תופעת ההסחה לאדום עקב התרחקות הגלקסיות, כפונקציה של מרחקן, קבוע הבל.
מידע בסיסי לצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הן תמונות מצלמה דיגיטלית והן תמונות סרוקות נדרשות בדרך כלל לעיבוד תוכנה כדי לשפר את התמונה בדרך כלשהי. ניתן להאיר, לשלוט ולסדר תמונות במחשב כדי להתאים את הצבע ולהגדיל את הניגודיות. טכניקות מתוחכמות יותר כוללות לכידת תמונות מרובות (לפעמים אלפים), ושילובן יחד בתהליך נוסף כדי לחדד את התמונות, להתגבר על השפעות האטמוספירה, לצמצם בעיות מעקב, לצלם גופים חלשים עם יחס אות לרעש לקוי ולסנן זיהום האור. לתמונות וצילומים של מצלמות דיגיטליות נדרש לעיתים עיבוד נוסף, על מנת להפחית את רעש התמונה מחשיפה ארוכה, כולל הפחתת "מסגרת כהה" .
