אריה ברנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה ברנע
לידה 22 בינואר 1957 (בן 67)
חדרה, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריה ברנע (נולד ב-22 בינואר 1957) הוא מחנך ישראלי וחוקר השואה. מכהן כיו"ר המועצה למנהיגות חינוכית, עמותת עמך והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה המשתפת פעולה עם ארגון בני ברית. בעברו כיהן כמנהל תיכון דנמרק בשכונת הקטמונים בירושלים, מנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב, מנהל התיכון האזורי בבאר טוביה ומנהל קריית החינוך ע"ש דוד בן-גוריון בעמק חפר (רופין).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנע נולד בחדרה, בן לרעיה וישראל וברמן, ניצולי השואה מפולין. הוא למד בתיכון חדרה. עבודת הגמר שכתב על פרשת אייכמן זכתה בפרס "יד ושם" (1975). לאחר שירותו הצבאי, כלוחם, כמפקד מוצב וככתב צבאי, למד משפטים באוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין. בשירות המילואים התמנה ליועץ קצין חינוך ראשי.

בשנת 1985 פרסם ברנע את ספרו "לא נכנענו" (בהוצאת משרד הביטחון) העוסק בעמידה היהודית בשואה. ב-1987 יצא לאור ספרו "גורל אחד" העוסק ביהודים דוברי הספניולית ויהודי ארצות האסלאם בתקופת השואה. ספר זה זיכה את ברנע בפרס "משואה" לספרות השואה. כמו כן פרסם ברנע חוברות ומאמרים בנושא השואה ובנושאים משפטיים בכתבי עת מקצועיים ובעיתונות היומית.

בשנת 1986 הקים ברנע את "לפיד - התנועה להנחלת לקחי השואה", שעסקה עד 1994 בהסברה וחינוך בקשר למשמעות השואה עבור החברה הישראלית: לקח ציוני, גורל יהודי המזרח בתקופת השואה, הצלת נפשות כמופת (כולל פעלו של ד"ר ישראל קסטנר בהונגריה) וחובתנו לסייע לעמים נרדפים ולפליטי רצח-עם. תנועת לפיד אף ניהלה מאבק נגד תנועת כ"ך. לפי עבודת הדוקטורט של ד"ר לאה גנור, שנכתבה במסגרת אוניברסיטת בר-אילן, הייתה תרומתם של תנועת לפיד וברנע נקודת ציון משמעותית בהתייחסותו של צה"ל למשמעות השואה.

במאמריו מביע ברנע, בין היתר, ביקורת נגד הצגת לוחמי מצדה כמופת.

בשנת 1995 החל לנהל את בית-הספר התיכון "דנמרק" בשכונת הקטמונים בירושלים. ברנע הנהיג בבית-הספר תוכנית לשוויון בחינוך ותוכנית לחינוך ערכי. על תוכניות אלה זכה "דנמרק" בפרס החינוך של ירושלים ובפרס החינוך של מדינת ישראל. ברנע זכה גם בפרס החינוך של יד ושם.

בשנים 20012004 ניהל ברנע את הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. ב-2004 פרש מתפקידו על רקע מחלוקת בעניין האינטגרציה בחינוך שלמענה לחם.

ב-2004 נבחר על ידי העיתון "הארץ" כאחד מ-50 אנשי החינוך המשפיעים בישראל.

בשנים 2004–2005 הכין את תוכנית-האב החינוכית של העיר ערד. ב-2005 התמנה לתפקיד מנהל בית הספר התיכון האזורי בבאר טוביה.

החל בשנת 2007 עומד ברנע גם בראש ארגון "עמך", הפועל למען רווחתם הנפשית והחברתית של ניצולי השואה[1]. כמו כן ברנע הוא מרצה בנושא "שואה ומשפט" בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים[2].

ב-2015 פרסם את הספר "חינוך: על פיתוחם של אדם וחברה"[3].

בסוף שנת הלימודים תשע"ו עזב את תפקידו כמנהל תיכון באר טוביה לאחר 11 שנה[4].

החל מ-2016 ניהל את קריית החינוך על שם בן-גוריון בעמק חפר[5].

בסוף שנת הלימודים 2019 הודיע ברנע על פרישתו מתפקידו כמנהל קריית החינוך ע"ש דוד בן-גוריון בעמק חפר.

ברנע חבר הנהלה בעמותת חלו"ן[6]. עמותת חלו"ן מעניקה סיוע לימודי, רגשי וחומרי לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, הפזורים בכ־30 בתי ספר ברחבי הארץ.

ב-2020 הקים את המועצה למנהיגות חינוכית: גוף המורכב מעשרות אנשי חינוך בכירים ואנשי ציבור נוספים אשר מגבש ומפיץ המלצות לגבי מדיניות החינוך בישראל.

ב-2021 התמודד ברנע בפריימריז של מפלגת העבודה לבחירות לכנסת העשרים וארבע, ונבחר במקום ה-37 אך לא הוצב ברשימה[7][8][9].

ברנע נשוי ואב לשני ילדים. הוא מתגורר במבשרת ציון.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "זהות יהודית :תוכנית יסוד לבתי ספר יהודיים ממגמות חינוך שונות בישראל ובתפוצות"
  • "התיכון בן ארבעים :תרצ"ח-תשל"ח, 1978-1938"
  • "לא נכנענו : העמידה היהודית בשואה", הוצאת משרד הביטחון, 1985
  • "גורל אחד" - היהודים דוברי הספאניולית ויהודי ארצות האסלאם בתקופת השואה - חוברת למורה, הוצאת משרד הביטחון, 1986
  • "יהודי לוברטוב והסביבה :חיים, שואה, שרידים", הוצאת ועד עולי לוברטוב, 1987
  • "איים של חיים : על י"ד חסידי אומות-העולם בשואה", הוצאת משרד החינוך והתרבות, 1991
  • "משמעות השואה לדורנו", 1996
  • "חינוך: על פיתוחם של אדם וחברה", הוצאת בית עלים, 2015

מהרצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]