בודיקיאה

בודיקיאה
Boudīka

לידה	30? בריטניה, רומא העתיקה
התאבדה	61 (בגיל 31 בערך) בריטניה, רומא העתיקה
בן או בת זוג	פרסוטאגוס

פסל בודיקה ובנותיה בוסטמינסטר, לונדון

בודיקיאה או בודיקה (בלטינית: Budicca, Boudica, Boadicea, Buduica, או Bonduca) (נולדה בשנת 26 לספירה ונפטרה ככל הנראה בשנת 61 לספירה), הייתה ראש שבט איקני (נהגה: אייסינאי [Iceni]), מלכה לוחמת שהנהיגה מרד נגד השלטון הרומאי ששלט באיים הבריטיים, בשנת 60 לספירה (תקופת שלטונו של הקיסר נירון).

מרד זה מתואר בספריהם של ההיסטוריונים טקיטוס (בספריו "דברי הימים" ו"אגריקולה" ) ודיו קסיוס בספרו "ההיסטוריה היוונית".

היסטוריה

המלך פרסוטאגוס , בעלה של בודיקיאה, היה מלכם של בני שבט האיקני, שבט קלטי ששכן באזור של אנגליה הקרוי כיום נורפוק. שטח זה היה מחוץ לאזור השלטון הרומי, ומאחר שהשבט תמך ברומאים בזמן הכיבוש הרומי בשנת 43 לספירה, זכה השבט לאוטונומיה מסוימת מהקיסר קלאודיוס.

בשנת 47, בעת שהמושל הרומאי פובליוס אוסטוריוס ניסה לקחת מהאיקנים את נשקם, מרדו האיקנים, אולם מרד זה דוכא על ידי המושל. ככל הנראה מונה פרוסטאגוס למלך על ידי המושל בשל דעותיו ובשל תמיכתו בשלטון הרומי. פרסוטאגוס, משיקולים פוליטיים, הכריז כי הקיסר הרומי היה היורש של ממלכתו, יחד עם שתי בנותיו.

על פי הנוהג השבטי, בנות היו יכולות לרשת את ההנהגה אבל החוק הרומי התיר ירושה רק לגברים, לכן, לאחר מותו של פרסוטאגוס סופחה ממלכתו לתחום השלטון הרומאי, ובהתאם איבדו האצילים את מעמדם ורכוש המלך הפך רכוש המושל הרומי. האצולה האיקנית שהונהגה על ידי בודיקיאה התנגדה לצעד זה ובתגובה, על פי טקיטוס, בודיקיאה הולקתה, ובנותיה נאנסו. בספרו של דיו קאסיוס מצוין כי המלווים הרומיים (ובהם סנקה הצעיר) דרשו את תשלום כל חובותיהם - ככל הנראה פרסוטאגוס חי בפאר רב במימון הלוואות רומאיות, ולכן עם מותו הפכו נתיניו חייבים של המלווים.

סיבות המרד

לדברי טקיטוס וקסיוס דיו סיבת המרד המרכזית היא החמסנות של הרומאים. דיו מספר בנוסף שמלווים רומאים, וראש להם סנקה, אילצו את האיקנים לפרוע סכומים עצומים שהלוו להם, וזה מוטט אותם. טקיטוס אינו מזכיר זאת. סיים מעלה השערה, שדיו נגרר אחרי שנאתו לסנקה, והוא דוחה את הסיפור. גורם אחר שמציין טקיטוס הוא מעשי הנבלה שעשו קציני הצבא ופקידי המכס במלכת האיקנים, בבנותיה ובאצולה שלהם. באגריקולה, טקיטוס מציע סיבה שלישית, והיא התמרמרותם על גיוס אנשיהם לחילות העזר של הצבא הרומאי.

מהלך המרד

בשנת 60 או שנת 61 לספירה, בעת שהמושל הרומי גאיוס סווטוניוס פאולינוס יצא במסע צבאי נגד הדרואידים באי אנגלסי בצפון ויילס, מרדו האיקני בראש קואליציה של שבטים (ובהם השבט השכן - הטרינובנטים) נגד השלטון הרומי. בראש כוחות המורדים עמדה בודיקיאה.

מסעם הראשון של המורדים היה נגד העיר קאמולודונום (כיום קולצ'סטר), שם התגוררו ותיקי הצבא הרומי שהתיישבו במקום, התייחסו בעוינות לתושבים המקומיים, וגבו מהם מיסים גבוהים אשר שימשו לבניית מקדש לקיסר קלאודיוס. בעיר לא היו כוחות צבא רבים שיגנו עליה, ולא היו לה מערכי ביצורים. מגני העיר ואנשיה התבצרו במקדש קלאודיוס, ולאחר שני ימי מצור נכבש המקדש ונשרף. המושל לעתיד של בריטניה קווינטוס פטיליוס קריאליס ניסה להגיע אל העיר עם הלגיון התשיעי היספנה, אולם כוחותיו הותקפו בדרכם אל העיר בידי המורדים, וחלקם הגדול הושמד.

לאחר שהמושל הרומי שמע על המרד, מיהר דרך רחוב ווטלינג לעבר לונדיניום (כיום לונדון), על מנת להגיע אל המורדים. נציב העיר לונדון, קאטוס דסיאנוס, שמעשיו גרמו להצתת אש המרד, החליט שלא להילחם במורדים ונטש את העיר, וזו נשרפה על ידי כוחותיה של בודיקיאה (עדויות ארכאולוגיות מראות שכבת שרפה עבה משנה זו) אשר טבחו בתושבי העיר הרומיים שנשארו.

העיר ורולאמיום (כיום סנט אלבנס) נשרפה גם כן. מקורות היסטוריים טוענים כי בשלוש הערים שנכבשו ונשרפו, רצחו המורדים בין 70 ל-80 אלף תושבים.

המצביא הרומי גאיוס סואטוניוס פאולינוס איחד כוחותיו, למעט הלגיון השני אוגוסטה בראשותו של פוסטומוס אשר לא הגיע אל המושל, ויצא בראש כוח של כ-10,000 חיילים לדכא את המרד. כוחות המורדים הבריטיים כללו לפי מקורות עתיקים 100,000 (טקיטוס) או 230,000 (קסיוס דיו) לוחמים, אולם בשל היות החיילים הרומיים מאומנים ומצוידים בכלי נשק טובים יותר, במשמעת חזקה ובאסטרטגיה טובה יותר, ניצחו הרומיים בקרב הידוע כיום כקרב רחוב ווטלינג.

סואטוניוס בחר לשדה מערכה שטח שבו הכוחות הרומאים יהיו שמורים מאגפם באמצעות עצים, ואזור הלוחמה שבו יהיה צר ומצומצם (כעין משפך) ולא יוכל להביא לידי ביטוי את סדר הכוחות הגדול של הבריטים. בתחילה לאחר הסתערות של הבריטים לעבר הרומאים, הרומאים קטלו אלפים מבני השבט באמצעות מטר חניתות שנזרקו באוויר למרחק. לאחר מכן בהתנגשות פיזית דחקו הרומאים לאחור את השבטים הבריטים באמצעות מבנה טריז בצורת משולש. הבריטים שהתקשו להתמודד עם שיטת לחימה זו, נהדפו וניסו לברוח מהכוחות הרומיים, אולם בשל העובדה שכל בני השבט נכחו בקרב - נשותיהם וטפם של הלוחמים עמדו בשולי שדה הקרב, ובשל העגלות שחנו שם, לא יכלו הבריטים לברוח, והם נמחצו והחיילים הרומיים טבחו בהם. על פי טקיטוס, נהרגו בקרב 80,000 בריטונים ו-400 חיילים רומיים. טקיטוס מספר שבודיקיאה הרעילה עצמה על מנת שלא ליפול בידי הרומיים. הערכות מודרניות מעריכות שהיא נרמסה למוות במהלך המנוסה של כוחות המורדים.

מיקום הקרב המדויק אינו ידוע. מסורות בריטיות משייכות את מקום הקרב למקום בו נמצא כיום קינגס קרוס בלונדון, ועל שם הקרב קרוי רחוב בקרבת התחנה. מסורות אחרות מספרות שבודיקיאה קבורה במקום בו נמצאת כיום תחנת הרכבת קינגס קרוס. לפי מסורות אחרות היא קבורה במאנדואסדום במקום בו נמצאת העיר את'רסטון בוורוויקשייר.

כאשר פוסטומוס שמע על הניצחון הרומי, התאבד בנפילה על חרבו. קאטוס דסיאנוס נמלט לגאליה והוחלף על ידי המושל. גאיוס יוליוס אלפינוס קלאסיקיאנוס מונה לנציב הרומאי (procurator) של העיר. המושל הרומי סואטוניוס יצא במסע עונשין, אולם בשל ביקורות שהטיל נגדו קלאסיקיאנוס, פתח הקיסר נרון בחקירה ובסיומה הדיח את סואטוניוס ומינה את פובליוס פטרוניוס טורפיליאנוס למושל בריטניה במקומו.

מקורות היסטוריים לסיפורה של בודיקה

טקיטוס, שהיה החשוב בהיסטוריוני רומא במאה הראשונה לספירה, התעניין במיוחד במרד בבריטניה מאחר שגנאיוס יוליוס אגריקולה - חתנו והנושא של ספרו הראשון, שירת בבריטניה מספר פעמים. קרוב משפחה זה נתן לטקיטוס "דיווחים מהשטח" אשר שימשו מקור לספריו ההיסטוריים ולתיאור מרד בודיקיאה.

מקורותיו של דיו קסיוס פחות ידועים, וככל הנראה התבסס על טקיטוס.

דיו קסיוס מתאר את בודיקיאה כאישה גבוהה עם קול רם ושיער אדום ארוך המגיע עד ברכיה. תיאור נוסף שהוא מביא מתאר את לבושה - שרשרת זהב, ושמלה מרובת צבעים וכן גלימה המוחזקת על ידי תליון. לדבריו היא נהגה לשאת חנית ארוכה.

בודיקה או בודיקיאה?

עד לאחרונה^{[דרושה הבהרה]} היה נפוץ יותר הכינוי בודיקיאה, המתבסס על כתביו של טקיטוס. כיום משערים כי מקור שמה היה במילה הקלטית "בודה" שמשמעה "ניצחון", ועל כן התעתיק הנכון יותר צריך להיות "בודיקה".

השפעתה של בודיקיאה על התרבות

היסטוריה וספרות

זכרה של בודיקה נשכח במהלך השנים, ובכתבי ימי הביניים, ובייחוד ב"ההיסטוריה של מלכי בריטניה" של ג'פרי ממונמות' ובספרים ההיסטוריה בריטונום והמאבינוגיון, אין היא מוזכרת. לאחר גילויים המחודש של כתבי טקיטוס ודיו קסיוס בשנת 1534 התגלתה המלכה מחדש וחזרה למקומה בהיסטוריה של בריטניה. בשל טעות, פולידורה וירגיל, מגלה הכתבים, לא הבין כי "ואודיקיאה" (Voadicea) בספרי טקיטוס ו"בונדואיקה" (Bunduica) בכתבי דיו קסיוס הן אותה מלכה, וחשב שמדובר בשתי מלכות נפרדות.

סיפורה של בודיקה נכלל בספרו של רפאל הולינשד - "דברי הימים" והשפיע על ג'ון פלטצ'ר לכתוב מחזה על חייה בשנת 1610 שנקרא "בונדוקה". המשורר ויליאם קופר כתב עליה בשנת 1782 אודה.

עקב התעוררות הלאומיות באירופה המאה ה-19 האנגלים שחיפשו אחרי גיבורים לאומים החליטו להעלות את דמותה של בודיקיאה משום היותה דמות היסטורית עתיקה (כמו שהגרמנים עשו עם הרמן הגרמני). אחת הסיבות להתפעלותם של הבריטים מבודיקיאה היה היותה אשה לוחמת. בתקופה הוויקטוריאנית שבה נשים נדרשו להישאר בבית הדמות של אשה לוחמת קסמה לרבים בבריטניה כדמות מוזרה ואקזוטית. עקב כך זכתה בודיקיאה לפופולריות רבה בבריטניה וצוירה כאשה מיוחדת בעולם העתיק (למרות שנשים לוחמות היו דבר שכיח בעולם העתיק). המשורר אלפרד לורד טניסון כתב עליה, והנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה, הזמין פסל לכבודה. הפסל בוצע על ידי תומאס תורניקרופט, הושלם בשנת 1905 וניצב כיום ליד בניין הפרלמנט הבריטי בקרבת גשר וסטמינסטר. המלכה שמרדה באימפריאליזם הרומי הפכה להיות מזוהה עם המלכה העומדת בראש האימפריה הבריטית.

בשנת 1979 כתבה רוזמרי סוטקליף את "השיר למלכה האפילה" (Song for a Dark Queen), רומן היסטורי לילדים המספר את סיפור חייה.

בשנת 2002 כתבה ג'וייס דורה את "רוש" (Hemlock) - רומן היסטורי המתאר את חייה ומציע כי נישבתה ונלקחה לרומא, שם פגשה את הקיסר נירון והוכרחה לשתות רעל העשוי מהצמח רוש.

יש קוראים שמצאו רמז למלכה בודיקה בספרי הארי פוטר של הסופרת ג'יי קיי רולינג - רכבת הוגוורטס אקספרס יוצאת מלונדון מרציף תשע ושלושה רבעים בתחנת הרכבת קינגס קרוס - וכאמור לעיל, ישנה מסורת לפיה בודיקה קבורה תחת רציף, 9 או 10 של תחנת הרכבת.

הסופרת מנדה סקוט כתבה מספר רומנים המבוססים על חייה של המלכה.

סרטים וסרטי טלוויזיה

• הסרט "בודיקיאה" משנת 1928 בכיכובה של פיליס נילסון טרי וכן הסרט "בודיקה" משנת 2003 מתארים את חייה של המלכה. וכן הסדרה "המלכה הלוחמת" משנת 1978 בכיכובה של שאן פיליפס בתפקיד בודיקה ונייג'ל הות'ורן בתפקיד קאטוס דסיאנוס.
• סרט בשם "לוחמת" בהפקתו של מל גיבסון משנת 2006.

מוזיקה

• אחד מן השירים בתקליט "הקלטים" משנת 1992 של הזמרת האירית אניה, נקרא "בודיקה". שיר זה צוטט בשירם של להקת הראפ הפוג'יז בשירם "Ready or Not", וכן צוטט על ידי הזמר פאף דדי בשירו "I Don't Wanna Know" משנת 2004. שירה של אניה שימש חלק מהפסקול של הסרט "Sleepwalkers".
• הזמר הסקוטי סטיב מקדונלד בתקליטו משנת 1997 "Stone of Destiny" כתב שיר בשם "בודיקה" המתאר את חייה ומותה של המלכה.
• להקת הרוק הבריטית "הליברטינז" מתייחסת למלכה בודיקיאה בשיר "The Good Old Days".
• הלהקה הבריטית באל סאגות מספרים בשירם "Blood Slakes the Sand at the Circus Maximus" על לוחם איקני מצבאה של בודיקה שנתפס ונלקח לרומא כשבוי.

• הזמר הבריטי פרנק טרנר מזכיר את שמה של בודיקה בשירו "our lady of the campfire".

השפעות נוספות

החל מאמצע המאה ה-19 הופיעו פרסומים בדבר טענות של אנשים ממחוז לינקולנשייר אשר טוענים שראו את רוחה של בודיקה רכובה על מרכבתה.

קישורים חיצוניים

• בודיקיאה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא בודיקיאה בוויקישיתוף

• בודיקיאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בודיקיאה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• "בודיקה" - חלק מהאנציקלופדיה רומנה