בידוד אקוסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי, סטיות מנושא הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון לא אנציקלופדי, סטיות מנושא הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
חדר עם ציפוי קירות ותקרה עבה ומחוספסת במיוחד למניעת מעבר קול מן החוץ, מניעת כניסת קול פנימה ומניעת הד.
לוחות למניעת הד - פריטי בידוד אקוסטי, תלויים מתקרת רחבת בית הספר היסודי "רמות", באר שבע, ישראל.
מחסום לרעש, לצד כביש ראשי בפולין.

בידוד אקוסטי הוא שימוש באמצעים שונים על מנת למזער מעבר של אנרגיית קול בין שני חללים או להקטין את ההד בתוך חלל אחד. בידוד אקוסטי משמש למטרות שונות: מניעת מטרדי רעש בבתי מגורים, הפחתת רעש מכבישים מהירים ליד שכונות מגורים, מניעת רעש מאולמות בידור החוצה, ומניעת הדהוד בתוכם, בידוד אקוסטי באולפני הקלטה ועוד.

דרכים לבידוד אקוסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר דרכים לטפל בגלי קול לא רצויים: ספיגה, ריסון, בידוד, הרחקת גורם הרעש ואף ביטול רעשים אקטיבי. בעזרת חומרים שונים ניתן להשיג את האפקט הרצוי, למשל ע"י ספוגים המוצמדים לקירות, דלתות וקירות מאסיביים (חומר דחוס וכבד יותר מרסן באופן אפקטיבי יותר גלי קול). כמו כן, בחדר ביתי שנדרשת בו אקוסטיקה טובה, מומלץ להשתמש בריהוט כבד, שטיחים, תמונות ואף תבניות ביצים, אם כי יעילותן של האחרונות מוגבלת[1].

הגורמים המשפיעים על הבידוד האקוסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט עבודות בידוד אקוסטי שנעשו בעקבות רעש מטוסי נמל התעופה בן-גוריון

אי חדירת רעש:

  • מיקום דלתות, חלונות ופתחי אוורור הן זה ביחס לזה (מעבר קול מחדר לחדר) והן ביחס למקורות רעש חיצוניים (הכביש הסמוך).
    • מיקום המזגנים או מכשירים רועשים אחרים ביחס לחלונות, לדלתות ולפתחי האוורור.
  • מקדם העברת הקול בחומר הבנייה (בחומרים מוקצפים עובר פחות קול).
  • קירות, דלתות וחלונות רב שכבתיים מעבירים פחות קול.
  • מיקום החלל ביחס לחללים אחרים שבהם יש הד רב או שמתנקז אליהם רעש רב.

מניעת הד:

  • חספוס הקירות (ככל שיותר מחוספס יש פחות הד).
  • ריהוט - ככל שחדר מלא ביותר חפצים, כך יש בו פחות הד.
  • גודל החלל - ככל שהתקרה גבוהה יותר והקירות רחוקים יותר זה מזה, כך לוקח להד זמן רב יותר לחזור מהקירות ומהתקרה וקל לתפוס את קיומו. לעומת זאת, בחללים קטנים ההד מגיע לאוזן תוך זמן קצר אחרי הצליל המקורי והמוח אינו מפריד אותו מהצליל המקורי.

הגברת הקולות הרצויים:

  • השמת מקור הקול הרצוי (המרצה או התזמורת) בתוך מבנה דמוי קונכייה, היוצר מראה לגלי הקול.
  • בחדר כיתה ארוך בו יושבי הספסלים האחוריים מתלוננים כי הם לא שומעים היטב את המרצה ניתן לצפות בחומר מחוספס את השליש הראשון והשליש השלישי של התקרה, ובחומר חלק את השליש האמצעי של התקרה. באופן זה תוגבר העברת הקול מקדמת הכיתה אל חלקה האחורי ביחס לקולות שמקורם במרכז חדר הכיתה.

בדיקת האיכות האקוסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את איכות השמע בכיתה בודקים בעזרת קבוצת אנשים בעלי יכולת שמיעה מקובלת. מעמידים אחד האנשים בעמדת המורה ומושיבים את שאר האנשים במקומות שונים בכיתה. האדם שבעמדת המורה מקריא רשימה של מילים מקריות כאשר הוא מחזיק מכשיר למדידת עוצמת קול (מד דציבל) ומוודא שהוא אינו מרים את קולו. שאר האנשים כותבים את מה שאומר האדם שבעמדת המורה כפי שהם שומעים את הדברים. אם יש לשומעים מעט שגיאות שמיעה, משמע שקל לשמוע את האדם שבעמדת המורה. ניתן לחזור על מדידה זו כאשר רשימת מילים מקרית אחרת מוקראת במקום אחר בחדר כדי לוודא שקשה לשמוע תלמיד מרעיש.

את מידת ההד בחדר ניתן לבדוק על ידי מחיאת כף והמתנה להד. אם יש הד ברור למחיאת הכף, יש לשפר את סידורי מניעת ההד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בידוד אקוסטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]