בילי קונולי
 | |
| בילי קונולי, יוני 2012 | |
| לידה |
24 בנובמבר 1942 (בן 81) גלאזגו, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
William Connolly |
| מדינה |
סקוטלנד |
| תקופת הפעילות |
מ-1965 |
| מקום לימודים |
|
| בת זוג | פמלה סטיבנסון |
| פרסים והוקרה |
|
| https://billyconnolly.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
סר ויליאם קונולי, CBE (באנגלית: William Connolly; נולד ב-24 בנובמבר 1942) הוא קומיקאי, מוזיקאי, מנחה ושחקן סקוטי. הוא מוכר בכינוי "The Big Yin" ("הגדול") בעיקר בסקוטלנד.[1] עיסוקו הראשון בתחילת שנות השישים של המאה העשרים היה כרתך במספנות בגלאזגו. לקראת סוף העשור הוא עזב את עבודתו והחל לפתח קריירה של זמר פולק. עד שנת 1971 הופיע עם להקת The Humblebums לצדו של חברו ג'רי ראפרטי, ובהמשך הופיע כסולן. בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים שינה קונולי את כיוון הקריירה מזמר לקומיקאי.
קונולי הוא גם שחקן שהופיע בסרטי קולנוע כגון "מים מים" (1985), "הצעה מגונה" (1993), "פוקהונטס" (1995), "החבובות באי המטמון" (1996), "הוד מלכותה, גברת בראון" (1997), "הקדושים מבוסטון" (1999), "האיש שתבע את אלוהים" (2001), "הסמוראי האחרון" (2003), "טיים ליין" (2003), "סדרה של צרות" (2004), "גארפילד 2" (2006), "חברים על הכוונת" (2006), "תיקים באפלה: רוצים להאמין" (2008), "חברים על הכוונת 2" (2008), "אמיצה" (2012), "קוורטט" (2012) "ההוביט: קרב חמשת הצבאות" (2014). ב-2009 שיחק קונולי שוב בתפקיד נואה מקמנוס בסרט ההמשך "הקדושים מבוסטון 2: יום כל הקדושים".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סבו מצד אביו של קונולי, אותו מעולם לא פגש, היה מהגר אירי שעזב את אירלנד כשהיה בן עשר.[2][3] אבות אבותיו צ'ארלס מילס, איש משמר החופים,[4] וברתולומאו ולנטין היו מאזור קונמארה.
משפחת אמו של קונולי הגיעה מהחוף המערבי של סקוטלנד.[5] סבו וסבתו מצד אמו עברו לגלאזגו בעשור הראשון של המאה העשרים.[6] סבא רבא רבא רבא שלו, ג'ון או'בריאן, נלחם במצור על לאקנאו במסגרת המרד ההודי של 1857. במהלך המצור הוא נורה בכתף ונפצע קשה. הוא נשא לאישה נערה הודית בת 13 בשם מטילדה. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים ואחרי השירות הצבאי התיישבו בבנגלור.[7][8]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונולי נולד בשכונת אנדרסטון שבגלאזגו לוויליאם ומרי "מאמי" קונולי (שם נעורים מקלין). חלק מהרחוב בו גדל נהרס בשנות השבעים של המאה העשרים. הוא מתייחס למקום הולדתו בשירו "I Wish I Was in Glasgow" משנת 1983.[3]
בשנת 1946, כשהוא היה רק בן ארבע, נטשה אימו את ילדיה ועזבה את הבית. אביו שירת באותה עת בחיל האוויר המלכותי בבורמה.[3] בראיון מ-2009 הסביר קונולי שמעולם לא חש שהוא ננטש. "היא הייתה בת עשרה עם שני ילדים קטנים שחיה בשכונת עוני... היא ניסתה לשרוד".
קונולי ואחותו הבכורה, פלורנס, שהייתה מבוגרת ממנו בשנה וחצי[3] טופלו בידי שתי דודות, מרגרט ומונה קונולי, האחיות של אביו בבתיהם הצפופים בשכונת פטריק. "דודותי אמרו לי תמיד שאני טיפש" אמר קונולי "דבר שמשפיע עלי לרעה עד היום".[9] אחותו הגדולה הייתה לדבריו "המגינה הגדולה שלו".
זמן קצר אחרי שעברו לפטריק חזר אביהם מהמלחמה, כשהוא זר לילדיו. האב מעולם לא דיבר איתם על עזיבתה של האם.[3]
בביוגרפיה שלו "Billy", שכתבה אשתו פמלה סטיבנסון, מתועדים מקרים של התעללות פיזית ומינית, שהחלו כשהיה בן עשר ונמשכו עד להיותו בן חמש עשרה.[10] ב-1949 ילדה מונה בן בשם מייקל מ"איש מקומי". הילד הוצג כאחיהם של בילי ופלו, ואיש לא הטיל ספק בכך.[3]
הוא למד בבית ספר יסודי סנט פיטר ששכן מול ביתו. בבית הספר החליט קונולי שהוא רוצה להצחיק אנשים. הוא מספר "אני זוכר את הרגע במגרש המשחקים של בית הספר, הייתי בן שבע או שמונה, וישבתי בתוך שלולית ואנשים מסביבי צחקו. נשארתי שם זמן רב יותר מהרגיל כי נהניתי מהצחוק. חיי היו אומללים אז, ולא שמעתי צחוק בדרך כלל".[11]
קונולי היה חבר בתנועת הצופים בגלאזגו (Wolf Cub). הוא חזר למקום במסגרת הסדרה הדוקומנטרית "World Tour of Scotland" (אנ'). בגיל 12 החליט קונולי שהוא רוצה להיות קומיקאי, אבל חשב שאינו בנוי לזה, ושהוא צריך להיות יותר מעניין. באותו גיל הצטרף לארגון בשם "הילדים של מרי". הקבוצה הייתה הולכת לבתים של אנשים עם קופסה ובה פסלון של מרים, אם ישו (Lady of Lourdes) ואומרים את תפילת המחרוזת.[12]
בשנות החמישים של המאה העשרים נבנו בגלאזגו בתים חדשים בשדות ובאדמות בפאתי העיר. מגיל 14 עד גיל 20 חי קונולי בבתים שבנתה המועצה בקינפאוס דרייב ברובע דרומצ'אפל. הוא היה יוצא מדי יום למסע כדי להגיע לבית הספר התיכון סנט ג'ררד ברובע גובאן בגדה הדרומית של הנהר קלייד. הוא נסע באוטובוס לשכונת פטריק, עבר במעבורת את הנהר והמשיך ברגל לרחוב ויקרפילד מס' 80.[1][13]
בגיל 14 החל קונולי להתעניין במוזיקה, בעיקר ג'רי לי לואיס וצ'אק ברי. בגיל 15 עזב את בית הספר עם שתי תעודות הסמכה בהנדסה, אחת מהן קיבל בטעות והייתה שייכת לנער בשם קונל.[14]
קונולי היה צעיר מכדי לעבוד במספנות, והוא התחיל לעבוד בחנות הספרים ג'ון סמית ועשה שליחויות על אופניים. עד גיל 16 היה נהג שליחויות של מאפייה, ואחר כך עבד במספנה "אלכסנדר סטיבן ובניו" בלינטהאוס.[14] הוא נשאר שם עד גיל 22.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור הכינוי "The Big Yin"[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם "The Big Yin" נוצר בשנות נעוריו של קונולי כדי להבדיל בינו לבין אביו שגם לו קראו בילי. האב שהיה חסון וחזק כונה בתחילה "בילי הגדול" (Big Billy) ואילו הבן נקרא "בילי הקטן" (Wee Billy). כשהבן גדל והיה גבוה וגדול מאביו התחילו לקרוא לו "The Big Yin" (באנגלית: The Big One; הגדול).[15]
שנות השישים של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות השישים השתתף קונולי לראשונה בפסטיבל הפרינג' של אדינבורו. ב-1965 אחרי שהשלים חמש שנים של חניכות במספנה, קיבל עבודה באסדת קידוח בביאפרה שבניגריה. כשחזר לממלכה המאוחדת עבד זמן קצר בחברת הספנות John Brown & Company, אבל עזב בחג "Fair Friday" כדי להתמקד בקריירה של זמר פולק.
אחרי שצפה בקומדיית המצבים "הבוורלי הילבילים" קנה קונולי את הבנג'ו הראשון שלו.[3] הוא החל להופיע במועדונים עם אנשי פולק אחרים בהדרכתו של זמר הפולק דני קייל.
קונולי הקים צמד פולק-פופ בשם "The Humblebums" יחד עם טאם הארווי. ב-1969 הצטרף אליהם ג'רי רפרטי. הלהקה חתמה בחברת התקליטים "טרנסאטלנטיק רקורדס". ב-1969 הם הקליטו את אלבומם הראשון, ואחר כך עזב הארווי את הלהקה. קונולי ורפרטי הקליטו שני אלבומים נוספים "The New Humblebums" (מ-1969) ו-"Open up the Door" (מ-1970). האלבומים לא זכו להצלחה מסחרית גדולה, אבל נהנו ממעמד של פולחן ושבחי הביקורת. תרומתו של קונולי לשירים הייתה של פופ-פולק פשוט, ומילים מוזרות וגחמניות. בשלב זה לא התמקד במיוחד בקומדיה.
ב-1968 כשהיה קונולי בן 26 הוא התחתן עם אייריס פרסאג (Iris Pressagh), ונולדו להם שני ילדים. הם התגוררו ברדלנדס רואד בגלאזגו, אבל כשהמעריצים החלו לחכות ברחוב שלהם, הם עברו לדריימן בחוף לוך לומונד.
בהמשך אותה שנה הגיעה אמו של קונולי לראות אותו מאחורי הקלעים בהופעה של ה-Humblebums בדאנון, שם היא עבדה בבית חולים. זו הייתה פגישתם השנייה והאחרונה מאז שהיא נטשה אותו.[3] האם גרה בעיר עם בן זוגה, וילי אדמס, ונולדו להם שלוש בנות ובן.[16]
ב-1971 התפרקה הלהקה, ורפרטי פנה להקלטת אלבום הסולו הראשון שלו. קונולי חזר לשיר שירי עם. בהופעותיו שילב קונולי הקדמות קומיות שהפכו לארוכות יותר ויותר. מנהל חברת טרנסאטלנטיק רקרודס, נאט ג'וזף, שהחתים את The Humblebums על חוזה הקלטות, רצה שקונולי יפתח קריירת סולו כמו שעשה רפרטי. הוא שם לב לכישרון הקומי של קונולי, והציע לו לעזוב את שירי העם ולהפוך לקומיקאי.
שנות השבעים של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1972 הופיע קונולי לראשונה בתיאטרון ברביו בשם "Connolly's Glasgow Flourish" שהוצג בתיאטרון קוטג' בקאמברלנד.[9] הוא שיחק באדינבורו פרינג' פסטיבל יחד עם טום באקן, איתו כתב את "The Great Northern Welly Boot Show", ומעצב התלבושות היה האמן והמחזאי ג'ון ביירן (אנ').[9]
באותה שנה הפיק נאט ג'וזף את אלבום הסולו הראשון של קונולי "Billy Connolly Live!" שהיה אוסף של שירים קומיים ומונולוגים קצרים. בסוף 1973 הפיק ג'וזף אלבום כפול בשם "Solo Concert" שהיה פריצת הדרך של קונולי לכוכבות בבריטניה. ג'וזף וצוות השיווק שלו קידמו את האלבום שהצליח להיכנס למצעדים עם יציאתו לאור ב-1974. האלבום כולל את הרצועה "The Crucifixion" שמדמה את הסעודה האחרונה של ישו לבילוי לילי של שיכורים בגלאזגו. התקליט נאסר להשמעה בתחנות רדיו רבות באותה תקופה.
ב-1974 נמכרו מראש כל הכרטיסים להופעה שלו בתיאטרון פאביליון בעיר הולדתו.[9] עקב הצלחתו המהירה הוזמן קונולי ב-1975 לתוכנית הראיונות הראשית בבריטניה "פרקינסון" של ה-BBC. הוא התעלם מהתנגדותו של המנהל שלו וסיפר בתוכנית בדיחה גסה. לא היה מקובל להשמיע הומור כזה בפריים-טיים באותה תקופה והבדיחה עשתה רושם רב. קונולי התיידד עם המנחה מייקל פרקינסון. הוא מחזיק בשיא של מספר ההופעות בתוכנית, והתארח בתוכנית 15 פעמים. הצלחתו של קונולי התפשטה לארצות דוברות אנגלית אחרות כמו אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה, אבל בשל המבטא הסקוטי הכבד וההתייחסויות לתרבות הבריטית, לא זכה להצלחה בארצות הברית.
ההכרה לה זכה קונולי הובילה אותו למגע עם אמנים נוספים בהם מוזיקאים כגון אלטון ג'ון. באותה תקופה ניסה אלטון ג'ון לסייע לאמנים בריטים שהוא אהב להצליח בארצות הברית. ג'ון ניסה לקדם את הקריירה של קונולי ולקח אותו שישמש מופע חימום עבורו. אבל הכוונת הטובות לא צלחו, מעריציו האמריקאים של אלטון ג'ון לא רצו לראות קומיקאי בלתי ידוע, בייחוד לא לראות סקוטי שהמבטא שלו אינו מובן להם.
ב-1975 חתם קונולי עם חברת התקליטים פולידור רקורדס. הוא המשיך להוציא תקליטים של הופעות חיות, והקליט שירים קומיים שזכו להצלחה מסחרית. בין השאר הקליט גרסה פרודית לשיר "D.I.V.O.R.C.E." של תמי ויינט, ואת "In the Brownies" לפי השיר "In the Navy" של אנשי הכפר. ב-1976 הוצג המחזה הראשון שכתב קונולי "An' Me wi' a Bad Leg, Tae" באירווין ובלונדון. שם, אחרי שצרך כמות גדולה של קוקאין ואלכוהול, התמוטט קונולי באולפן הקלטות.[9] ב-1979 פגש קונולי לראשונה את פמלה סטיבנסון, שחקנית קומיקאית ילידת ניו זילנד. הם נפגשו כשהוא הופיע בהופעת קמע בתוכנית המערכונים "מבט הפוך" שבה היה לה תפקיד קבוע.[9]
בחזרה לבמה החל קונולי להופיע במופע "Big Wee Tour of Britain". בברייטון פגש את סטיבנסון בפעם השנייה. הוא גילה לה שהוא אומלל ונישואיו הנוכחיים הסתיימו. שם החל הרומן ביניהם.[9]
שנות השמונים של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1981 הזמינו ג'ון קליז ומרטין לואיס את קונולי להופיע איתם במופע הצדקה נשפי השוטר החשאי של אמנסטי. ההצלחה המסחרים של הסרט "The Secret Policeman's Other Ball" שיצא בהפקת מירמקס בשנת 1982, הציגו את קונולי בפני קהל אמריקאי רחב יותר בזכות נוכחותם של חברי מונטי פייתון בסרט. נוכחותו על המסך לצדם של הקומיקאים האלה, שהיו מוכרים לחובבי הקומדיה האנגלופילים, סייעו לשובו של קונולי לארצות הברית בזכות עצמו שנים אחדות אחר כך.
ב-1985 התגרש קונולי מאשתו איריס פרסאג אחרי 16 שנות נישואים (השניים נפרדו ארבע שנים לפני כן).[17] באותה שנה הופיע במופע "An Audience with..." שצולם לווידאו במרכז הטלוויזיה סאות' בנק בפני קהל של ידוענים. ב-1985 הופיע קונולי באצטדיון ומבלי במסגרת מופע הצדקה לייב אייד לפני אלטון ג'ון.
ב-1985 החל קונולי להתנזר משתייה אחרי שהיה אלכוהוליסט זמן רב.[18] ב-1986 ביקר במוזמביק כדי להופיע בתוכנית דוקמנטרית עבור ה"קומיק ריליף". עוד השתתף במופע חגיגי של ארגון הצדקה כסטנדפיסט, ובתפקיד "הקורבן" של בת זוגו פמלה סטיבנסון, במערכון בו היא מנסרת אדם לשניים כדי ליצור שני גמדים.
ב-1987 סיים קונולי סיור הופעות עולמי, בו הופיע בין השאר ברויאל אלברט הול בלונדון שתועד בווידאו בשם "Billy and Albert".
ב-1988 כששידרו ברשת פוקס את התוכנית "Freedomfest" לכבוד יום ההודלת השבעים של נלסון מנדלה, קונולי עדיין לא היה מוכר בארצות הברית. אבל הופעה זו משכה את תשומת הלב של המפיקים, והעניין בו גבר.
במרץ 1988 נפטר אביו של קונולי משבץ.[19][20] אמו נפטרה ממחלת הנוירון המוטורי חמש שנים אחר כך, ב-1993.
באוקטובר 1989 גילח קונולי את הזקן המסורתי שלו בשביל תפקיד בסרט קולנוע. הוא נשאר מגולח למשעי במשך שנים אחדות. ב-20 בדצמבר 1989 התחתנו קונולי וסטיבנסון בפיג'י. הם חיו יחד כבר מ-1981.[9]
שנות התשעים של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שקונולי הופיע בצפון אמריקה כבר בשנות השבעים של המאה העשרים, ושיחק בסרטי קולנוע שהוקרנו בארצות הברית, הוא נשאר אלמוני יחסית עד לשנת 1990 אז השתתף בתוכנית ספיישל של HBO "וופי גולדברג ובילי קונולי בהופעה", בהפקת האקדמיה למוזיקה ברוקלין. גולדברג הציגה את קונולי, והופעה זו פתחה רשמית את הקריירה שלו בארצות הברית. זמן קצר אחר כך החליף קונולי את הווארד הסמן בסיטקום "מלך הכיתה" בעונה של שנת 1990–1991. קונולי הצטרף לפרנק ברונו ואוזי אוסבורן בביצוע השיר "The War Song of the Urpneys" בסדרת האנימציה "The Dreamstone".
שנה לאחר מכן עברו קונולי וסטיבנסון ללוס אנג'לס, והמשפחה קיבלה גרין קארד בהגרלה. ב-1991 לוהק קונולי לתפקיד ראשי בסיטקום "בילי", ספין אוף של הסדרה "מלך הכיתה", ששודרה במשך חצי עונה בלבד.
ב-4 ביוני 1992 הופיע קונולי בקונצרט בגלאזגו לציון 25 שנה לקריירה שלו. המופע תועד ושודר בתוכנית "The South Bank Show" בהמשך אותה שנה.[11] בינואר 1994 החל קונולי לצלם את התוכנית התיעודית "World Tour of Scotland" ששודרה ב-BBC באותה שנה כסדרה בת שישה חלקים.
בעקבות הצלחת התוכנית הוחתם קונולי ליצור תוכנית דומה בסיור באוסטרליה. התוכנית בת 8 החלקים עקבה אחרי קונולי על אופנוע הרלי-דייווידסון. ב-1995 הקליט קונולי תוכנית ספיישל עבור ה-BBC בשם "A Scot in the Arctic", בה בילה במשך שבוע בחוג הארקטי. עוד ב-1995 דיבב קונולי את בן בסרט האנימציה "פוקהונטס".
ב-1996 הופיע קונולי בתפקיד בילי בונס בסרט "החבובות באי המטמון". ב-1997 כיכב לצדה של דיים ג'ודי דנץ' בסרט "הוד מלכותה גברת בראון" בדמות ג'ון בראון, המשרת הסקוטי של המלכה ויקטוריה. על תפקיד זה היה מועמד לפרס באפט"א לקולנוע ולפרס באפט"א הסקוטי לשחקן הטוב ביותר. כמו כן היה מועמד לפרס גילדת השחקנים לשחקן המשנה הטוב ביותר.
ב-1998 הקליט קונולי גרסת כיסוי של השיר "Being for the Benefit of Mr. Kite!" של הביטלס לאלבום "In My Life" של ג'ורג' מרטין. בנובמבר 1998 היה קונולי נושא התוכנית "Billy Connolly: Erect for 30 Years" שכללה מחוות מג'ודי דנץ', שון קונרי, וופי גולדברג, רובין ויליאמס, דאסטין הופמן ואדי איזרד.
ב-1999 הקים קונולי את חברת "Tickety-Boo" יחד עם מלקולם קינגסוורת', שהיה מנהל סיורי ההופעות וטכנאי הקול שלו במשך 25 שנה. אחר כך יצא לסיור הופעות של ארבעה חודשים באוסטרליה ובניו זילנד. בהמשך אותה שנה הופיע במשך חמישה שבועות בהאמרסמית' אפולו בלונדון. בשנת 2000 נסע לסיור הופעות של שבועיים בקנדה.
העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 כיכב קונולי בסרט "ביוטיפול ג'ו" לצדה של שרון סטון. בשנה הבאה השלים את התוכנית השלישית בסדרה "World Tour" של ה-BBC, הפעם בסיור באנגליה, אירלנד וויילס. הוא התחיל את הסיור בדבלין וסיים אותו בפלימות'. התוכנית שודרה בשנה שלאחר מכן. עוד ב-2001 יצאה לאור הביוגרפיה "Billy" שכתבה סטיבנסון על בעלה. רוב הספר הוא על קונולי כסלבריטי, אבל תיאור שנותיו הראשונות מספק הקשר להומור ולנקודת המבט שלו. ב-2003 פורסם ספר ביוגרפי נוסף בשם "Bravemouth". קונולי עצמו כתב ספרים אחדים בהם "Billy Connolly" בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, ו-"Gullible's Travels" שיצא לאור בתחילת שנות השמונים. שני הספרים מבוססים על המופע של קונולי על הבמה, כמו גם על תוכנית הטלוויזיה שלו "World Tour".
ב-2004 צולמה התוכנית הרביעית בסדרה "World Tour of New Zealand" ושודרה בחורף אותה שנה. בשנתו ה-63 השתתף קונולי בשני מופעי צדקה בתיאטרון החדש באוקספורד לזכרו של מלקולם קינגסוורת'. הוא המשיך להופיע בתפקידי אופי בסרטים כגון "הרדוף לבן" (2002), "הסמוראי האחרון" (2003), ו"סדרה של צרות" (2004). עוד שיחק בשורה של תפקידים ראשיים בסרטים כגון "האיש שתבע את אלוהים" (2001), ובדמות זומבי בסרט "פידו" (2006).
ב-2005 הכריזו קונולי וסטיבנסון שהם חוזרים למולדת אחרי ארבע עשרה שנים בהוליווד. הם רכשו יאכטה ברווחים ממכירת דירתם, ומחלקים את זמנם בין מלטה וביתם בסטרתדון שבאברדינשייר, שאותו קנו ב-2008 מדיים אניטה רודיק.[21][22]
בהמשך אותה שנה נבחר קונולי למקום הראשון בסקר "הקומיקאי האהוב ביותר בבריטניה" של רשת הטלוויזיה Five, לפני קומיקאים ידועים כגון ג'ון קליז, רוני בארקר, דון פרנץ' ופיטר קוק. ב-2006 גילה קונולי שבבעלותו בית באי גוזו.[23]
באוקטובר 2009 יצא לסיבוב הופעות במולדתו, כשכל הכרטיסים נמכרו בכל מקום בו הופיע. בגלאזגו הופיע ב"מרכז התערוכות והכנסים הסקוטי" שנבנה סמוך למקום הולדתו.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונולי היה נשוי לאיריס פרסאג מ-1969 עד לגירושיהם ב-1985. ב-1989 התחתן עם אשתו השנייה הפסיכולוגית פמלה סטיבנסון. הוא אב לחמישה ילדים, שניים מנישואיו הראשונים, ושלושה מנישואיו השניים. ב-2001 נולד נכדו הראשון וולטר מבתו קארה.[9]
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשימה חלקית מההקלטות של בילי קונולי
- 1972 – Billy Connolly Live
- 1974 – Cop Yer Whack for This
- 1974 – Solo Concert
- 1975 – Get Right Intae Him!
- 1975 – Words and Music
- 1975 – The Big Yin
- 1976 – Atlantic Bridge
- 1977 – Billy Connolly
- 1977 – Raw Meat for the Balcony!
- 1978 – Anthology
- 1979 – Riotous Assembly
- 1981 – The Pick of Billy Connolly (אוסף)
- 1983 – A Change Is As Good As Arrest
- 1983 – In Concert
- 1984 – Big Yin Double Helping (אוסף)
- 1985 – An Audience With Billy Connolly
- 1985 – Wreck on Tour
- 1987 – Billy & Albert
- 1991 – Live at the Odeon Hammersmith London
- 1995 – Musical Tour of Scotland
- 1995 – Billy Connolly – Live Down Under 1995
- 1996 – World Tour of Australia
- 1997 – Two Night Stand
- 1999 – Comedy and Songs (אוסף)
- 1999 – One Night Stand Down Under
- 2002 – Live in Dublin
- 2002 – The Big Yin – Billy Connolly in Concert
- 2003 – Transatlantic Years (אוסף מהקלטות בין השנים 1969–1974)
- 2003 – Humble Beginnings: The Complete Transatlantic Recordings
- 2005 – Billy Connolly's Musical Tour of New Zealand
- 2007 – Live in Concert
- 2010 – The Man Live in London (הוקלט בינואר 2010)
- 2011 – Billy Connolly's Route 66
וידאו / DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם |
|---|---|
| 1981 | Bites Yer Bum |
| 1982 | The Pick of Billy Connolly |
| 1985 | An Audience with Billy Connolly |
| 1987 | Billy and Albert - Live at the Royal Albert Hall |
| 1991 | Live at the Odeon Hammersmith |
| 1992 | The Best of 25 Years of Billy Connolly (25BC) |
| 1994 | Live 1994 |
| 1995 | Two Bites of Billy Connolly |
| 1997 | Two Night Stand - Live From London and Glasgow |
| 1998 | Erect for 30 Years |
| 1999 | Live 99 - One Night Stand Down Under and The Best of the Rest |
| 2001 | Live - The Greatest Hits |
| 2002 | Live in Dublin 2002 |
| 2005 | Live in New York |
| 2007 | Was It Something I Said? |
| 2010 | Live in London 2010 |
| 2011 | You Asked For It |
| 2016 | High Horse Tour Live |
מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונולי כתב שלושה מחזות
- (1975) An' Me Wi' A Bad Leg Tae
- (1977) When Hair Was Long And Time Was Short
- (1979) Red Runner
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1978 | Absolution | בלייקי | ||
| 1983 | בולשיט (בעל הביצים הענקיות) | Bullshot | הוקאיי מק'גיליקאדי | |
| 1985 | מים מים | Water | דלגדו | |
| 1989 | שובם של המוסקטרים | The Return of the Musketeers | קדי | |
| 1990 | איש גדול | The Big Man | פרנקי | שם הפצה בארצות הברית "Crossing The Line" |
| 1993 | הצעה מגונה | Indecent Proposal | ||
| 1995 | פוקהונטס | Pocahontas | בן | דיבוב |
| 1996 | החבובות באי המטמון | Muppet Treasure Island | בילי בונס | |
| 1997 | הנינג'ה מבוורלי הילס | Beverly Hills Ninja | בעל חנות עתיקות יפנית | |
| 1997 | דיקון ברודי | Deacon Brodie | ויליאם ברודי | |
| 1997 | הוד מלכותה, גברת בראון | Mrs Brown | ג'ון בראון | |
| 1997 | Paws | PC | דיבוב | |
| 1998 | המתחזים | The Impostors | מר ספארקס | |
| 1999 | סטיל קרייזי | Still Crazy | יוגי קייס | |
| 1998 | Middleton's Changeling | אליביוס | ||
| 1999 | The Debt Collector | ניקי דריידן | ||
| 1999 | הקדושים מבוסטון | The Boondock Saints | נואה מקמאנוס / Il Duce | |
| 2000 | ביוטיפול ג'ו | Beautiful Joe | ג'ו | |
| 2000 | שערה בלב הסערה | An Everlasting Piece | סקלפר | |
| 2001 | Gabriel & Me | גבריאל | ||
| 2001 | מי זה קלטיס טאוט? | Who Is Cletis Tout? | ד"ר מייק סאוויאן | |
| 2001 | האיש שתבע את אלוהים | The Man Who Sued God | סטיב מאיירס | |
| 2002 | הרדוף לבן | White Oleander | בארי קולקר | |
| 2003 | טיים ליין | Timeline | פרופסור ג'ונסטון | |
| 2003 | הסמוראי האחרון | The Last Samurai | סמל זבולון גאנט | |
| 2004 | סדרה של צרות | Lemony Snicket's A Series of Unfortunate Events | ד"ר מונטגומרי | |
| 2006 | גארפילד 2 | Garfield: A Tail of Two Kitties | לורד דרגיס | |
| 2006 | פידו | Fido | פידו | |
| 2006 | חברים על הכוונת | Open Season | מקסקוויזי | דיבוב |
| 2008 | תיקים באפלה: רוצים להאמין | The X-Files: I Want to Believe | ג'וזף "האב ג'ו" כריסמן | |
| 2008 | חברים על הכוונת 2 | Open Season 2 | מקסקוויזי | דיבוב |
| 2009 | הקדושים מבוסטון 2: יום כל הקדושים | The Boondock Saints II: All Saints Day | נואה מקמאנוס / Il Duce | |
| 2010 | מסעות גוליבר | Gulliver's Travels | המלך תיאודור | |
| 2012 | אמיצה | Brave | המלך פרגוס | דיבוב |
| 2012 | קוורטט | Quartet | וילף בונד | |
| 2014 | החופשה הסקוטית שלי (אנ') | What We Did on Our Holiday | גורדי מקלאוד | |
| 2014 | ההוביט: קרב חמשת הצבאות | The Hobbit: The Battle of the Five Armies | דיין השני, רגל-הפלדה | |
| 2016 | לחגוג את החיים | Wild Oats | לייסי צ'נדלר |
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1975–1976 | Play for Today | ג'ודי / פאדי | בפרק "Just Another Saturday" ובפרק "The Elephants' Graveyard" | |
| 1980 | וורזל גאמידג' | Worzel Gummidge | בוגל מקניפ | |
| 1983 | אנדרוקלס והאריה | Androcles and the Lion | אנדרוקלס | סרט טלוויזיה |
| 1985 | Super Gran | אנגוס מקספורן | ||
| 1984–1985 | Tickle on the Tum | בובי בינס | ||
| 1985 | Blue Money | דז | סרט טלוויזיה | |
| 1988 | City Lights | דוסר | ||
| 1988 | Minder | טיק טאק | ||
| 1991 | Screen Two | מנחה שעשועון | ||
| 1990–1991 | מלך הכיתה | Head of the Class | בילי מקגרגור | |
| 1992 | בילי | Billy | בילי מקגרגור | |
| 1993 | Screen One | ג'ו ג'ו דונלי | ||
| 1996 | Dennis the Menace and Gnasher | קפטן טראוט | ||
| 1996-1997 | פרל | Pearl | ויליאם "בילי" פינצ'ון | |
| 1998 | הארון של ורוניקה | Veronica's Closet | קמפבל | |
| 1998 | Tracey Takes On... | רורי קסידי | ||
| 1999 | מפגשים מהסוג האישי | 3rd Rock from the Sun | המפקח מקפרי | בפרק "Dial M for Dick" |
| 2001 | קולומבו | Columbo | פינדלי קרופורד | בפרק "Murder with Too Many Notes" |
| 2001 | נסיך החלומות | Prince Charming | האמיש | סרט טלוויזיה |
| 2009 | Billy Connolly: Journey to the Edge of the World | בתפקיד עצמו | ||
| 2011 | Billy Connolly's Route 66 | בתפקיד עצמו | ||
| 2012 | האוס | House | תומאס בל | בפרק "Love is Blind" |
| 2016 | Billy Connolly's Tracks Across America | בתפקיד עצמו | ||
| 2017 | Billy Connolly & Me: A Celebration | בתפקיד עצמו | ||
| 2017 | Billy Connolly: Portrait of a Lifetime | בתפקיד עצמו |
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-11 ביולי 2001 הוענק לקונולי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גלאזגו.[24]
- ב-2003 קיבל קונולי פרס מפעל חיים של האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה (BAFTA).[25]
- ב-2003 הוענק לקונולי תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) על שירותיו בתחום הבידור.[26]
- ב-4 ביולי 2006 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאקדמיה המלכותית הסקוטית למוזיקה ודרמה (RSAMD) על שירותיו לתחום אמנויות הבמה.[27]
- ב-18 במרץ 2007 וב-11 באפריל 2010 הגיע קונולי למקום הראשון ברשימת מאה הסטנדפיסטים הגדולים של ערוץ 4.[28]
- ב-22 ביולי 2010 הוענק לקונולי דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת נוטינגהאם טרנט.[29]
- ב-10 בדצמבר 2012 זכה קונולי בפרס באפט"א סקוטלנד להישג יוצא דופן בטלוויזיה ובקולנוע.[30]
- בינואר 2016 זכה קונולי בפרס הוקרה מיוחד מטעם National Television Awards.
- ב-2017 הוענק לקונולי תואר אבירות על תרומתו לתחום הבידור ולצדקה.[31]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Stephenson, Pamela (2003). Billy. Perennial Currents. ISBN 0-06-053731-0.
- Stephenson, Pamela (2002). Billy (Audio Edition read by Pamela Stephenson). HighBridge Company. ISBN 1-56511-725-5.
- Stephenson, Pamela (2003). Bravemouth: Living with Billy Connolly. Headline. ISBN 0-7553-1284-8.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בילי קונולי
בילי קונולי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בילי קונולי, ברשת החברתית Goodreads
בילי קונולי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- בילי קונולי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
בילי קונולי, באתר AllMovie (באנגלית)
בילי קונולי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
בילי קונולי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
בילי קונולי, באתר ספוטיפיי
בילי קונולי, באתר AllMusic (באנגלית)
בילי קונולי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בילי קונולי, באתר Discogs (באנגלית)
בילי קונולי, באתר Songkick (באנגלית)- בילי קונולי, באתר Genius
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Stephenson, Pamela. Billy, HarperCollins, 2001
- ^ "Billy Connolly Biography (1942-)". FilmReference.com. נבדק ב-1 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Stevenson, Pamela (23 בספטמבר 2001). "Billy Connolly: The early years". The Observer. London. נבדק ב-26 באפריל 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Coastguards of Yesteryear"
- ^ Billy Connolly's World Tour of England, Ireland and Wales, 2002
- ^ Billy Connolly: Live in London 2010
- ^
Jake Wallis Simons, Who Do You Think You Are? Billy Connolly, review: 'life-affirming', The Telegraph, 2 October 2014
- ^ Billy Connolly - Who Do You Think You Are?
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "The story of Billy Connolly in 11 and a half chapters", heraldscotland.com, 21 September 2009.
- ^ "Billy Connolly reveals childhood abuse", bbc.co.uk, 23 September 2001.
- ^ 1 2 "''The South Bank Show'' episode guide at". Tv.com. 4 באוקטובר 1992. נבדק ב-1 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shrink Rap: "Billy Connolly", 2009
- ^ World Tour of Scotland (1994), Connolly, Bill
- ^ 1 2 Transatlantic Years liner notes
- ^ en:Billy Connolly's World Tour of Australia, 1996
- ^ Tim Adams, "Billy Connolly: The interview – Connolly on the couch", The Observer, 23 September 2001
- ^ "Billy Connolly: The Glory Years", The Guardian, 7 October 2001
- ^ Parkinson (2003)
- ^ Billy Connolly: The Glory Years, theguardian.com, 7 October 2001; accessed 21 August 2017.
- ^ Victoria Ward, Elderly should be cared for by their children, Billy Connolly says, The Telegraph, 14 December 2012
- ^ "Billy Connolly selling his £3m Scottish house", The Scotsman, 2 September 2013.
- ^ "Connolly sells Hollywood home to live the good life in Scotland", The Scotsman, 6 October 2005.
- ^ The Late Late Show with Craig Ferguson, 28 September 2006.
- ^ "Billy Connolly receives arts honour" – BBC News, 11 July 2001
- ^ "'30 Years of Billy Connolly'". BAFTA. נבדק ב-1 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "No. 56963". The London Gazette (Supplement). 14 June 2003. p. 8.
- ^ "Big Yin awarded honorary degree". BBC News. 4 ביולי 2006. נבדק ב-26 באפריל 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "100 Greatest Stand-Ups". Channel 4.com. אורכב מ-המקור ב-4 באוקטובר 2009. נבדק ב-1 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Stars of stage and screen among honorary graduates of Nottingham Trent University". Ntu.ac.uk. נבדק ב-1 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Billy Connolly: A Life In Pictures". BAFTA. נבדק ב-19 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "No. 61962". The London Gazette (Supplement). 17 June 2017. p. B2.
