בלן (ליסבון)

**סנטה מריה דה בלן** (פרגזיה)
**Santa Maria de Belém**
	סמל בלן סמל בלן
	מבט על מנזר ז'רונימוש במרכז הרובע, כפי שנראה ממונומנט אחר, אנדרטת התגליות
מדינה	פורטוגל
מחוז	ליסבון
נפה	ליסבון רבתי
שטח	3.43 קמ"ר
גובה	0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בפרגזיה	9,752 (2001)
‑ צפיפות	2,843.15 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות	38°41′58″N 9°12′31″W / 38.699511°N 9.208696°W
אזור זמן	UTC +1
	http://jf-belem.pt
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה

סנטה מריה דה בֶּלֶן (בפורטוגזית: Santa Maria de Belém) או בֶּלֶן היא פרגזיה (רובע), חלק מליסבון בירת פורטוגל, ששמה נגזר מהכינוי הפורטוגזי לבית לחם. הרובע שוכן בשפך הנהר טז'ו כשישה קילומטרים מערבית למרכז ליסבון וכשני קילומטרים מערבית לגשר 25 דה אבריל.

מנזר ז'רונימוש ומגדל בלן שבבלן הם אתרי מורשת עולמית ומוקדי המשיכה לתיירים, והיא גם מקור למאפה הפורטוגזי "פשטאיש דה בלן" (אנ').

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ממצאים ארכאולוגיים שנתגלו לאורך שולי הנהר מתוארכת ההתיישבות הראשונה באזור לתקופה הפלאוליתית.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן לא רב אחרי הקמת ממלכת פורטוגל, בתקופת מלכותו של המלך אפונסו השלישי היו באזור יישובים קטנים שבתיהם מפוזרים בין השדות. לחיזוק הקשר עם ליסבון נבנה גשר מעל לנהר אלקנטרה (Alcântara). הקרבה של בלן לנהר הטז'ו תרמה להתפתחות פעילויות כלכליות בכפר הקטן רסטלו (פור') שמשך אליו ספנים ונוסעים שהעדיפו אותו על נסיעה לליסבון. במאה ה-14 עיבדו חקלאים מורים את השדות וסיפקו מזון לעיירה. מורים אחרים, עבדים ועבדים משוחררים, עבדו בתעשיית הדיג. היישוב רסטלו גדל באיטיות כלפי ליסבון.

האינפנטה אנריקה הספן שהיה נושא משרה בכיר במסדר ישו (מסדר אבירים שהוקם בפורטוגל כהמשך למסדר אבירי היכל שלמה), החליט לבנות בסמוך לכפר הדייגים, כנסייה קטנה לתפילות לסנטה מריה, במטרה "לספק תמיכה דתית ורוחנית". בנוסף הורה האינפנטה לבנות מזרקת מים לשתייה ושוקת במטרה לספק מים לאדם ולבהמות (18 בספטמבר 1460). המלך מנואל הראשון (שלט 1495–1521) הורה לבנות באתר שבו הייתה הכנסייה כנסייה חדשה ומנזר, והבעלות הועברה ממסדר ישו לנזירים ממסדר הירונימוס הקדוש, והמכלול קיבל את השם "סנטה מריה דה בלן" (Santa Maria de Belém – מרים הקדושה מבית לחם). בניית המנזר הייתה מיזם שעליו החליט מנואל הראשון זמן קצר לאחר שעלה על כס המלכות, ולפני שואסקו דה גאמה יצא למסעו ההיסטורי, במטרה להקים פנתאון למלכי פורטוגל שהאמין כי ילכו בדרכו. בפועל, הבנייה התעכבה, עברה שינויים והושלמה, אבל המבנה לא הפך למקום קבורתם של בני משפחת המלוכה הפורטוגזית.

אותו מלך הורה על פי דבריו של הפילוסוף דמיאו דה גויאש (אנ') לבנות על הסלעים שהושקעו בפתח שפך הטז'ו "מגדל מארבע בימות". המגדל, כיום מגדל בלן, נבנה בשנים 1514 עד 1520.

לאחרי שני מפעלי בנייה אלו החלו לצוץ באזור אחוזות, הן אחוזות חקלאיות והן בתי קיץ. ככל שהאוכלוסייה גדלה כך החלו להיבנות מנזרים נוספים. אופיו של הרובע החל להשתנות, ואפילו הכומר ניקולאו דה אוליביירה (Nicolau de Oliveira‏; 1634-1566) החל לציין ב-1620 שהאזור נמצא בתחומי העיר. בין 1551 ל-1559 נוסדה הפרגזיה נוסה סיניורה דה אז'ודה על פני שטח נרחב, ואחדים מאנשי הכמורה ישבו במנזר בלן.

מלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור הפך בהדרגה לפופולרי לאחר שהמלך ז'ואאו החמישי רכש אחוזות ונכסים באזור, מתוך כוונה לבצר את האזור. קרווליו דה קושטה (פור') ציין כי ”מיד מול הז'ונקריה (Junqueira).^[1] נמצא אזור בלן, כל כך בריא ומוערך, שבני המקום ומבקרים, רוצים להתגורר שם; ואלו שבשל חוסר נוחיות אינם גרים שם, נאבקים באופן רצוף על האתר. בו יש בתים, אחוזות של אצילים, אצולה, אצילים מהדרגה הראשונה בממלכה; ואם הקרקע מאפשרת ארמונות נוספים, או בניינים, היו ממשיכים לבנות את העיר עד לאותו אתר” (מתוך ה-Corografia Portuguesa)

ב-1770 הוקמה הפרגזיה סאו פדרו דה אלקנטרה (אנ') שכללה את השטחים מזרחית לנהר האלקנטרה שנלקחו מאז'ודה. בתקופת שלטונו של ז'וזה הראשון (שלט 1750–1777) כונן הרובע בלן רשמית (מבחינה משפטית ומנהלית), והוא כלל את הפרגזיה אז'ודה, חלק מאלקנטרה וסנטה איסבל, כמו גם הפרגזיות בנפיקה, בלאש (פור'), ברקרנה (פור') וקרנאשידה (אנ').

במהלך רעידת האדמה בליסבון ב-1 בנובמבר 1755 היו בלן ואז'ודה האזורים שנפגו בצורה הקלה ביותר מרעידת האדמה ומהצונאמי. למעשה, רבים מהניצולים שאיבדו את בתיהם שוכנו באוהלים ובבקתות באזור. המלך ז'וזה העביר את החצר המלכותית לבתקתות שברחבי האחוזות המלכותיות באזור שאחר כך נבנה בו הארמון הלאומי אז'ודה (אנ'). המעבר של המלך, ראש הממשלה ושר הממלכה (סבשטיאאו דה מלו מרקיז פומבל) לאזור, הפכה את הציר אז'ודה-בלן למרכז המנהל בשליש מהמאה ה-18 ולמרכז מסחרי. נוכחות צבאית גם היא הייתה חשובה, בתקופה זו פעלו באזור שני קסרקטינים: של גדוד של חיל רגלים, בפיקודו של הרוזן מליפה וגדוד פרשים בפיקודו של מקלנבורג (Mecklenburg). אירועים אלו זירזו את שילובם של בלן-אז'ודה בעיר ליסבון.

בשלהי המאה ה-18 החלה משפחת המלוכה לעקור באיטיות מאזור בלן-אז'ודה. ב-1794 נשרפה הבקתה המלוכותית באז'ודה, ואלצה את משפחת המלוכה לנטוש את האתר ולעבור להשתכן בטירת קואלוז' (אנ'). גם בניית הארמון הלאומי אז'ודה לא סייעה בחזרתם של בני המשפחה לאזור. מאחר שקשיים פיננסיים עכבו את השלמתו והפלישה הצרפתית לפורטוגל ב-1807 גרמה לבריחה של המשפחה המלכותית לריו דה ז'ניירו. אבל, אפילו כשהם חזרו (ב-1821) המלך ז'ואאו השישי שיכן את משפחתו בארמונות נססידאדש (אנ') ובמפוסטה (אנ').

בלן התפתחה לאזור תעשייתי, והוקמו בה בתי חרושת ואזורי מסחר, בייחוד באזורים של פדרוסוש (Pedrouços) ובום סוססו (Bom Sucesso – "הצלחה טובה"), כדוגמת בתי מלאכה לעיבוד עורות, מפעלים לעיבוד מתכות, לייצור זכוכית, להכנת כלי חרס, יצרנים של טקסטיל וצמר וכו'.

ב-28 בדצמבר 1833 כוננה הפרגזיה של סנטה מריה דה בלן, שמושב המנהל נקבע במנזר ז'רונימוש (שכללה גם את אז'ודה). התיעוש שהחל בתקופה זו המשיך במהלך המאה ה-19. ועדת חקירה שפעלה ב-1881 קבעה שבאזור בלן-אלקנטרה פעלו 25 מפעלי תעשייה שהעסיקו 1,125 גברים, 812 נשים ו-432 נערים. הגידול בפעילות הכלכלית משכה לאזור דיירים חדשים והחלו להיבנות שיכונים עבור הפועלים בתעשייה. בין 11 בספטמבר 1852 ל-18 ביוני 1885 פעלה בלן כעיר נפרדת שבראשה עמד ראש העיר, ההיסטוריון והסופר אלכסנדר הרקולאנו (אנ'). העיר כללה את הפרגזיות של נוסה סניורה דה אז'ודה (Nossa Senhora da Ajuda), סנטה מריה דה בלן, חלק מסאו פדרו דה אלקנטרה, סנטה איסבל וסאו סבשטיאו דה פדרירה (אנ'), בנוסף לנוסה סניורה דו אמפרו דה בנפיקה (Nossa Senhora do Amparo de Benfica), סאו לורנסו דה קרנידה (São Lourenço de Carnide) ומנינו ז'סוש דה אודיו ולאש (Menino Jesus de Odivelas). במקביל עברו לואיש הראשון, מלך פורטוגל ואשתו המלכה מריה פיה מסבויה, להתגורר בארמון הלאומי אז'ודה.

רפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלן הייתה אתר פיתוח לפרויקטים אורבניים רבים, כדוגמת בניית מטמנה, בניית מזחים רבים ופתיחת קו רכבת לקסקאיש (אנ'), שיצא תחילה מפדרוסוש. חברתית, הוקמו ארגוני הנופש והתרבות הראשונים, והאזור שימש מקום לפעולות הפנאי. במעבר למאה ה-20 גדלה בלן באופן ניכר, יחד חשמול האזור ובייחוד עם פתיחת התערוכה המוקדשת למושבות פורטוגל בעולם (אנ') בין ה-23 ביוני ל-2 בדצמבר 1940.^[2] לשם התערוכה נהרס הגרעין הישן של בלן, הפרסה דו אימפרו (אנ') והחל השלב של הקמת המבנים המונומטליים, שיחד עם המבנים ההיסטוריים שהיו קיימים קודם לכן (כדוגמת מנזר ז'רונימוש, מגדל בלן וארמון בלן), השתלטו על קו החוף. בהם נכללה אנדרטת התגליות והמרכז התרבותי של בלן (אנ') שסייעו לקדם תיירות מצפון לטז'ו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלן מהווה את גבולה הדרומי של העיר ליסבון. היא גובלת מדרום בשפך הנהר טז'ו ובנהרות אלז'ש (אנ') ואלקנטרה, ממערב וממזרח בהתאמה. ממזרח לה שוכנת הפרגזיה אלקנטרה (אנ'), מצפון מזרח אז'ודה, מצפון סאו פרנסישקו שווייר (אנ') ובמערב העיר אויראש (אנ').

בנוסף למבנים ההיסטוריים שוכן בבלן הגן הבוטני הטרופי (פור'), כמה רחובות של אזורים ירוקים הכוללים את הגנים של כיכר האימפריה (פור'), את גן ואסקו דה גאמה (פור'), ואת כיכר אפונסו דה אלבוקרקי (אנ'). גנים אלו מכסים חלק גדול מאזור קו החוף כשהם מקיפים את המבנים של רחוב בלן, ומאחוריהם הגנים של ארמון בלן (אנ'), כיום משכן נשיא פורטוגל.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלן ידועה בשל ריכוז המונומנטים הלאומיים והמרחבים הציבוריים, כולל תערובת של מבנים היסטוריים וסמלים מודרניים של התרבות הפורטוגזית. תערובת זו של סמלי תרבות מפורסמים מקורה במיקומה הצבאי החשוב של בלן לאורך השפך של הטז'ו; תפקידה בחקר הודו והמזרח (Caminho das Índias "קמינו דאש אינדיאש" - הדרך להודו) ובניית המשכנות המלכותיים ואחוזות האצילים במאות ה-17 וה-18 בעקבות ההרס שמקורו ברעידת האדמה ובצונאמי של 1755.

הרחוב הראשי ההיסטורי של בלן הוא "רואה דה בלן" (Rua de Belém – רחוב בלן), רצועה של מבנים בני 160 שנים ששרדו שנים רבות של שינויים ומודרניזציה. אלו כוללים את בית המאפה הידוע "פבריקה דה פשטאיש דה בלן" (Fábrica de Pasteis de Belém – מפעל הפסטלים של בלן) המוכר בשל קינוח פורטוגזי ייחודי: "פשטאיש דה בלן" (Pasteis de Belém – הפסטל של בלן), טארט ביצים עשוי מבצק פתיתים.

בלב בלן שוכנת כיכר האימפריה, שדרה של שטחים פתוחים וגנים, ובמרכזה מזרקה, שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה. ממערב לגנים שוכן "סנטרו קולטורל דה בלן" (Centro Cultural de Belém – המרכז התרבותי של בלן) שנבנה ב-1992 בתקופה שפורטוגל שימשה נשיאת האיחוד האירופי. כיום זהו מרכז אמנות, הכולל את מוזיאון אוסף בררדו (אנ') לדרום מזרח הגנים שוכן ארמון בלן (1770), המשכן הרשמי של נשיא פורטוגל. חמש מאות מטרים ממזרח לפראסה דו אימפריו שוכנת הכיכר המרכזית האחרת של בלן - כיכר אפונסו דה אלבוקרקי.

בלן היא משכן לכמה מוזיאונים: מוזיאון החשמל (פור'), "מוזיאון התרבות של מקאו" (אנ'), "מוזיאון האמנות העממית" (אנ'), מוזיאון המרכבות (אנ') ומוזיאון נשיא הרפובליקה (פור').

בלננסש הוא מועדון ספורט ידוע מליסבון שמשכנו בבלן.

מבנים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל בלן – נבנה על אי סלעי לאורך השפה הצפונית של נהר הטז'ו כחלק ממערכת הגנה על מנת להגן על הגישה לשפך הטז'ו כפי שתכנן ז'ואאו השני, מלך פורטוגל. זהו אחד מסמלי התרבות הידועים של בלן. במקור "מגדל ויסנטה הקדוש" (Torre de São Vicente), הוא שופר בתקופת המלך מנואל הראשון (1520-1515) על מנת לשמור על הכניסה לנמל בלן. המבנה הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
אנדרטת התגליות – שוכנת בקצה הצפוני של שפך הטז'ו, מגדל בטון בגובה 52 מטרים שהוקם ב-1940 לכבוד תערוכת העולם הפורטוגזי ושופץ ב-1960 על מנת לחגוג 500 שנים למותו של אנריקה הספן. האנדרטה מפוסלת בדמות חרטום ספינה המקיף את המגדל שעל סיפונה עשרות פסלים של דמויות מההיסטוריה הפורטוגזית הפוסעים בעקבות פסל האינפנטה הניצב בראש החרטום. בסמוך לאנדרטה כיכר המרוצפת בריצוף פורטוגזי (אנ') בצורת מפה, המראה את נתיביהם של חוקרי ארצות פורטוגזים שונים, במהלך עידן התגליות.

מבנים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר ז'רונימוש – שוכן לאורך "פראסה דו אימפריו" מול אנדרטת התגליות. המנזר נבנה במקור ביוזמת אנריקה הספן במטרה לאכסן צליינים שהגיעו לאזור. המנזר הורחב ושופר מ-1501 על ידי האדריכלים של המלך מנואל הראשון לשמש כמשכו קבורתם של חברי בית אביש, וככנסייה להרפתקנים יורדי הים שיצאו מבלן במהלך עידן התגליות לאחר מסעו המוצלח של ואסקו דה גאמה להודו. הבנייה מומנה ממיסוי על תבלינים מהמזרח, ובמשך השנים הפך המנזר למייצג התגליות ההיסטוריות הפורטוגזיות, מונומנט לאומי ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, המאכסן בין קירותיו (בנוסף לאמנות דתית ורהיטים מעברו) תערוכות ומוזיאונים דוגמת המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה (אנ') והמוזיאון הימי (אנ').