בניגנו אקינו (השלישי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניגנו אקינו
Benigno Aquino
לידה 8 בפברואר 1960
מנילה, הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביוני 2021 (בגיל 61)
קזון סיטי, הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Benigno Simeon Cojuangco Aquino III עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Manila Memorial Park Sucat עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אטנאו דה מנילה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הליברלית של הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Shalani Soledad עריכת הנתון בוויקינתונים
www.president.gov.ph
חבר בית הנבחרים של הפיליפינים ה־2
30 ביוני 1998 – 30 ביוני 2007
(9 שנים)
חבר הסנאט של הפיליפינים
30 ביוני 2007 – 30 ביוני 2010
(3 שנים)
נשיא הפיליפינים ה־15
30 ביוני 2010 – 30 ביוני 2016
(6 שנים)
פרסים והוקרה
  • השרשרת הגדולה של המסדר העליון של החרצית הביצנית
  • מסדר פרו מריטו מליטנזי
  • כוכב הרפובליקה של אינדונזיה
  • מסדר לקנדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בניגנו אקינו השלישי

בניגנו אקינו (השלישי) (8 בפברואר 196024 ביוני 2021) היה הנשיא ה-15 של הפיליפינים, שכיהן בתפקיד מ-30 ביוני 2010 עד יוני 2016. אמו הייתה הנשיאה לשעבר קורסון אקינו, ואביו, בניגנו אקינו הבן, היה מנהיג פוליטי שנרצח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקינו (שכונה "נוינוי") נולד במנילה בירת הפיליפינים. בשנת 1981 סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה במנילה, ויצא עם משפחתו לגלות בבוסטון בארצות הברית, עקב רדיפות של ממשלו של פרדיננד מרקוס. אקינו חזר לפיליפינים בשנת 1983, סמוך לאחר הירצחו של אביו, ועבד במשרות שונות בסקטור הפרטי. בשנת 1998 נבחר לבית הנבחרים בפיליפינים כנציג מחוז טרלק. נבחר בשנית בשנת 2001 ובשלישית בשנת 2004. משנבצר ממנו עקב מגבלות החוק להיבחר בפעם השלישית, התמודד ונבחר לסנט בשנת 2007. לאחר מות אמו, התמודד על תפקיד נשיא הפיליפינים (אנ'), על רקע רגשות האבל הלאומיים שסחפו את הפיליפינים על מותה. הבטיח ללחום בשחיתות בצמרת הפוליטית ולשקם את אמינות הממשל.[1] בבחירות שנערכו ביוני 2010 ניצח לאחר שקיבל כ-42% מקולות הבוחרים. ב-30 ביוני 2010 הושבע, והחל לכהן כנשיא ה-15 של הפיליפינים.[2]

באוגוסט 2011 נועד אקינו עם מנהיג המורדים בדרום המדינה, מוראד איברהים, כדי לדון בדרכים להביא לסיום סכסוך הדמים בין הצדדים הנמשך זה כמה עשורים.[3]

באפריל 2012 פסק בית המשפט העליון בפיליפינים בהחלטה תקדימית כי אקינו יידרש לחלק את אחוזת המשפחה העצומה שלו ליותר מ-6,000 חקלאים ומשפחותיהם.[4]

בשנת 2013 נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם, שפרסם המגזין TIME.

בתחילת נובמבר 2013 הפציר אקינו באזרחי הפיליפינים לעזוב את האזורים המועדים לפורענות, על מנת שלא ייפגעו מטייפון האיאן. לאחר שהתבררו ממדי ההרס שזרעה הסופה, פנה בבקשת עזרה לקהילה הבינלאומית, והכריז על אסון לאומי במטרה להאיץ את מאמצי הסיוע לקורבנות הטייפון.[5]

במרץ 2014 היה שותף לגיבוש וחתימת הסכם שלום סופי עם קבוצת המורדים הגדולה במדינה, חזית השחרור האיסלאמית מורו (MILF), ששם קץ ל-45 שנות סכסוך אלים.[6]

ביוני 2016 סיים את כהונתו, לאחר שעל פי החוקה נבצר ממנו להתמודד על קדנציה שנייה. הוא הוחלף על ידי רודריגו דוטרטה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקינו היה הנשיא הרווק הראשון בתולדות הפיליפינים. רווקותו היוותה נושא לדיון ציבורי במדינה, המייחסת חשיבות רבה לתא המשפחתי.[7] היה מעשן כבד, שלא קיים את הבטחתו במערכת הבחירות לנשיאות להפסיק לעשן אם ייבחר לנשיא.[8]

נפטר ב-24 ביוני 2021[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בניגנו אקינו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]